מילאנו.
אפשר להגיד עליה שהיא קטנה, שהיא לא מרשימה כמו רומא או פריז, שהיא אפרורית, אבל אי אפשר להישאר אדישים אליה, בעיקר בשבוע העיצוב הבינלאומי, שבו היא משנה את פניה והופכת להאב של השראה ויצירתיות.

השנה הנסיעה לתערוכת העיצוב תפסה אותי בעיתוי מאתגר מאוד – רגע וחצי אחרי מעבר דירה מפרך ומתיש, כשחלק מהארגזים עוד טרם נפרקו, ושני רגעים לפני חג הפסח, על שלל מנהלותיו ואילוציו. הסטודיו כמרקחה בתקופה הזו של השנה, ולא היה פשוט לקחת פסק זמן של שבוע בעיצומם של כל אלה (אבל בואו נודה, הארגזים בסלון היו הדבר שרבץ עליי יותר מכל…).
מזל שלנסיעה הזו הצטרף אליי השותף הכי מתאים שיש – נדב, בן זוגי. הרבה אנשים הרימו גבה, וחשבו שאני גוררת אותו לחוויה משמימה של שיטוטים שאין לו בהם עניין, אבל נדב – ממש כמוני – אוהב דברים יפים, קפה משובח ואוכל איטלקי – וזה יותר ממספיק 🙂

הפתיח לחוויה האיטלקית שלנו היה כבר במטוס. ההפקה המיוחדת שאליה הצטלמתי עבור מגזין "לאישה" ו"מחסני תאורה" התפרסמה יום לפני שטסנו, וכשעלעלתי במגזין גיליתי שכולו מוקדש לאיטליה, עם אזכורים רבים לעיצוב ולתערוכת העיצוב שאליה היינו בדרכנו.