סיפרתי לכן בפוסט הראשון, שהכלל המנחה בארגון החתונה הזו היה פשטות. בחתונה הראשונה שלי נסעתי ביום החתונה (!) מחיפה לתל אביב, כי מעצב השמלה, מעצב השיער והמאפר שבחרתי – היו כולם בתל אביב, בזמן שהחתונה עצמה התקיימה בחיפה. תסכימו איתי, שזה לא דבר שפוי לעשות. הפעם אמרתי לעצמי: אין שום סיכוי. אני רוצה קרוב, נגיש ונוח. ממרומי גילנו, גם הסכומים שהוצאנו אז על חתונות פרק א' שלנו – בכלל לא היו על הפרק הפעם. פשוט כי אין שום סיבה, ויש המון דברים אחרים שנשמח לעשות בכסף הזה, וכנראה שנהנה מהם אפילו יותר. החתונה הזו תוכננה בדיעה צלולה ובוגרת יותר, ולתחושתי זה הפך את הבחירות להרבה יותר מותאמות אישית ומדוייקות עבורנו.

זה התחיל בשמלה. לשכור שמלת כלה בעשרות אלפי שקלים לכמה שעות כבר לא היה אופציה הגיונית מבחינתי, ולכן פניתי לחפש תופרת מעולה וקפדנית. תארו לכן כמה שמחתי לגלות, שהמתפרה של התופרת הכי מעולה באיזור נמצאת ממש מעבר לכביש ברחוב בו אני גרה. נוחות ונגישות – צ'ק. נותר רק להחליט איזו שמלה אני רוצה.

בתכנון כמו בתכנון, התחלתי לשרטט. ציירתי דמות גוף כבסיס לסקיצה ושכפלתי אותה מספר פעמים. על גביה הדבקתי נייר שרטוט שקוף וכך בחנתי מספר אופציות לשמלות שנראו לי מתאימות. הרגשתי כמו מעצבת אופנה לרגע, ונהניתי מזה מאוד. התחלתי עם סגנון מסויים של מחוך וחצאית, ומשם עברתי דרך מספר סקיצות עד שהתקבל העיצוב הסופי לשמלה. היה לי חשוב שהשמלה תתאים לקונספט העיצובי הכללי (וינטג') ולאווירה בבית פיין. כדי לא להרוס את ההפתעה – אני אשתף אתכן בסקיצות שנותרו על רצפת חדר התפירה. התחרה בתמונה, אגב, היא בד דומיננטי בשמלה, ובמידה רבה היא זו שהשפיעה על העיצוב הסופי.

בזמן המדידות, התקדמתי עם עיצוב הארוע יחד עם מיטל. הפריטים המהממים שלה ישתלבו בכמה וכמה מקומות ברחבי בית פיין. בין השאר, הזמנתי ממנה חישוקי מפות 'קרושה' וחופה שתפורה ממפות וינטג' מקוריות. אמנם הטקס שלנו יהיה חילוני, אבל הרעיון של חופת וינטג' שמגדירה את איזור הטקס (מוחזקת על ידי ארבעה מקרובינו) – נראה לנו מקסים. פגשתי את מיטל בבית פיין ל'ניסוי כלים'. כך זה נראה:

וזו חופה בסגנון של החופה המושלמת שלנו, שמחכה לראות אור יום, ופרט את אורו של יום אחד מיוחד בספטמבר! (ולא, זה לא ה-1 לספטמבר, על אף שגם האור בקצה היום הזה מיוחד בזכות עצמו  )

בזמן שעברנו על תוכנית העמדת הריהוט, נילי פינקה אותנו בפקאנים מסוכרים ובטראפלס מעולים משוקולד מריר, מעשה ידיה כמובן.

אבל הקינוח האמיתי של הפגישה הזו היו מספרי השולחן והתוויות שמיטל ואני עיצבנו יחד. התוויות ישתלבו בסידור השולחנות יחד עם מפיות וינטג' מקוריות מהאוסף המדהים של מיטל. הנה הצצה:

והנה עוד כמה טעימות מבית פיין, שגורמות לי להתאהב בו כל פעם מחדש:

את הפוסט הזה אני אסיים בחישוק הרקמה של טבעות הנישואין שלנו. נדב ואני בחרנו לעצמנו טבעות זהב זהות ופשוטות מאוד, וחרטנו עליהן משפט משיר ששנינו מאוד אוהבים ושמשקף את התחושות שלנו זה כלפי זו. השיר הזה שזור בחתונה בהקשרים שונים, ומופיע גם בגב ההזמנה לחתונה (בפוסט הבא). אמנם יש לנו 4 שושבינים, אבל מהיכרותנו איתם הם יהיו עסוקים באהדת הקהל ולא בנשיאת הטבעות שלנו… לכן, חישוק טבעות נשמע כמו רעיון מצויין וגם מזכרת מדהימה מהטקס.

זו לא הפעם הראשונה שעדיה מבוליגאיה מכינה לי חישוק רקמה. את העבודות המדהימות שלה אני אוהבת גם בזכות המקוריות וגם בזכות הביצוע המושלם לפרטי פרטים. גם כאן, הרעיון המקורי לחישוק טבעות הוא שלה, ועבודת העיצוב נעשתה בשיתוף פעולה של שתינו. עדיה השתמשה בתחרה מהשמלה שלי ועשתה עבודה מדוייקת ומופלאה בהתאם לסקיצה ששלחתי לה.

עד כאן להפעם. יש עוד משימות רבות לטפל בהן ועוד רעיונות עיצוביים רבים לממש, אבל הם כנראה יאלצו לחכות לתחילת ספטמבר. תודה שקראתן, אשמח לשמוע מכן!

סיון

בכל אופן, זו הסיבה שרוב הלקוחות והעוקבים שלי לא יודעים בכלל, שבעוד חודשיים אני מתחתנת! כן, מתחתנת. גם אני בקושי מאמינה. סיפור הרקע קצת ארוך, אבל הוא לא נושא הפוסט אלא רק ההקדמה, ולכן אני אתמצת לכם את הפרטים העיקריים: את נדב, בן זוגי כיום, אני מכירה מכיתה ב', גדלנו יחד בקרית מוצקין. מאז ילדותנו החיים לקחו אותנו בדרכים שונות, הפרידו ביננו והפגישו אותנו לסירוגין (אולי עוד אכתוב על זה פוסט נפרד, או ספר), אבל הקשר שלנו קיבל תפנית רומנטית רק לפני כשנתיים. לנדב שני ילדים מקסימים מנישואיו הראשונים, ולי יש מנישואיי הראשונים ילדה מהממת בת חמש וחצי, עופרי. לפני 4 חודשים נולדה לנדב ולי בת משותפת, שקד, פרי אהבה מתוק, שהפכה באחת לחיבור הכי מוחשי של המשפחה החדשה שלנו. כבר כשהייתי בהריון החלטנו, שאנחנו רוצים לחגוג את הזוגיות שלנו ואת המשפחה שלנו בארוע קטן ואינטימי, ושנעשה זאת רק לאחר לידתה של שקד על מנת שהיא תהיה חלק מהחגיגה. וכך, לשם הסמליות (ובעיקר לשם המסיבה) נדב ואני מתחתנים בעוד חודשיים בבית לחם הגלילית.

קצת מוזר ואפילו מצחיק לתכנן חתונה בגילנו, כששנינו כבר עמוק בקריירות שלנו ועם 4 ילדים ברקע, אבל אפשר לומר שלתכנן חתונה של פרק ב' זה קצת כמו ללדת ילד שני. ההתרגשות והציפיה גדולות ממש כמו בפעם הראשונה, כי כל חתונה היא חוויה אחרת, אבל הכל קורה ממקום הרבה יותר נינוח ומהנה, כי כבר יודעים לשים את הדגש על מה שחשוב באמת. אז מבחינתנו, ההחלטה הראשונה היתה שהארוע יהיה מצומצם למשפחה ולחברים הקרובים ביותר.

ההחלטה השניה היתה שהמוטו בבסיס הבחירות שלנו יהיה פשטות ונוחות, וכך היה. כל הבחירות שעשינו היו מהתרשמות קצרה, עניינית ואינטואיטיבית. הראשונה שבהן היתה המקום, וזו באמת היתה אהבה ממבט ראשון.

בית פיין הוא בית אבן רחב ידיים שבו מספר חללים, אשר נבנה בשנת 1906 ע"י הטמפלרים שהתיישבו בבית לחם הגלילית. החללים השונים בבית הם למעשה הרפת, הדיר, האורווה והמוסך, אותם בנו הטמפלרים לצד בית המגורים המשפחתי (מתוך אתר הבית). נילי כהן-מינץ היא הבעלים והשף, ותחת ידיה מתקיימים במקום ארועים מסוגים שונים. המקום אפוף אווירת וינטג' משכרת שכבשה אותנו (טוב, בעיקר אותי) כבר בביקורנו הראשון. בית האבן מקיף חצר גדולה, וכל אחד מהחללים בו ייחודי ומשגע בזכות עצמו. המטעמים המופלאים שנילי רוקחת במטבח (כדאי לכם לעקוב אחרי פרופיל האינסטגרם ההורס שלה) מבוססים על אוכל צרפתי עם נגיעות גליליות, והשילוב בין המקום לטעמים שכנע אותנו מעבר לכל ספק, שזה המקום המתאים לחתונה שלנו.

כדי לתת גם לארוע עצמו את הטאץ' הוינטג'י המושלם, פניתי למיטל סיון-שני, בעלת וינטג' by נדוניה. מיטל היא מעצבת טקסטיל ובעלת אוספים מרהיבים של פריטי וינטג' אותנטיים. היא לא רק אוספת אותם, אלא גם יוצרת מהפריטים המקוריים שהיא מלקטת פריטים חדשים ומהממים. נפגשנו בבית פיין לחשוב יחד אילו פריטים מבית היוצר שלה יכולים להתאים לכל אחד מהחללים בבית פיין.

החלטנו על שילוב של מספר אלמנטים, חלק מהם מיטל תעצב ותכין במיוחד לארוע. בתור התחלה, בחרנו מפות שולחן מבד פשתן, שתואמות את מפיות הוינטג' המהממות מהאוסף של מיטל.

לקראת פגישתנו הבאה, הכנתי תוכנית העמדת ריהוט למקום, שכוללת בחירה של מזנונים ושולחנות מתוך הקיים בבית פיין. השלב הבא הוא גיבוש קונספט עיצובי למרכזי השולחנות ולעמדות ההגשה, וכששתי מעצבות משלבות כוחות (ומוחות) – התוצאה צפויה להיות מוצלחת.

נותרו חודשיים, ולא מעט משימות עוד לפנינו, אבל שנינו מאוד נהנים מההכנות. כל מה שבאמת חשוב לנו כבר סגור, וכל השאר – ייסגר בעיתו. אני בעיקר נהנית מההזדמנות לעצב לנדב ולי ארוע, שמרגיש מדוייק מאוד לשנינו, בפשטות ובמינונים שמתאימים לנו. אמשיך לעדכן כאן וגם באינסטגרם שלי בעוד בחירות עיצוביות ככל שנתקדם. מזמינה אתכן (ואתכם) לעקוב ולהתרגש איתנו.

שבוע טוב!

בכל זאת, התמונות האהובות עליי מהילדות הן אלה של התחפושות השונות שהיו לי. כשהפכתי לאמא, יחד עם עופרי נולד בי החשק לשחזר את ההיסטוריה, ולתפור לה את תחפושות הפורים שלה בעצמי. כשחיפשתי רעיונות, מצאתי שהתחפושות שלי כילדה היו הרעיונות הכי טובים: תחפושות פשוטות, לא ממותגות, לא מפונפנות. תחפושות של פעם.

למעשה, התחפושת הראשונה שתפרתי לעופרי, היתה גם הדבר הראשון שתפרתי אי פעם בחיי במכונת תפירה (!). זו היתה תחפושת של כיפה אדומה, בהשראת תחפושת שאמא שלי תפרה לי בילדותי. הנה המקור, כפי שצולם בסלון האייטיז הסופר-מעוצב שלנו דאז:

והנה הגרסה שאני תפרתי לעופרי:

בשנה שלאחר מכן תפרתי לה תחפושת דבורה, שגם את הדרכת ההכנה שלה תוכלו למצוא כאן בבלוג:

בפורים שלאחר מכן כבר לא ניתן היה לחמוק מהשלב האבולוציוני שכל ילדה בת 3 חייבת לעבור, והיא היתה "נסיכת לבבות נוצצת" (הגדרה שלה), אבל בשנה שעברה שוב חזרתי אחורה בזמן, הפעם עם תחפושת רקפת, שאת ההשראה לתפירתה שאבתי מאלבום תמונות הילדות שלי:

את התחפושת הזו אמא שלי הכינה מניירות "קרפ", אבל אני העדפתי עבור עופרי משהו עמיד ונוח יותר, ולכן בחרתי לתפור אותה מבדי לבד. תוך כדי תפירת התחפושת, השתדלתי לתעד את ההכנה, והרי היא כאן מוגשת לכן, צעד אחר צעד.

********

שלב ראשון: הכנות

אז מה צריך?

1. בדי לבד בגוונים: ירוק כהה, ירוק בהיר, ורוד וסגול, וחוטי תפירה בגוונים תואמים. עקרונית צריך גם בד בגוון חום, אבל אני לא מצאתי בד לבד חום בחנויות ולכן קניתי בד קורדרוי חום במקום.

2. חצאית טוטו סגולה או ורודה [1], שתשמש הן כבסיס לעלים והן כאמצעי שכנוע ללבישת תחפושת שאין את המילה "נסיכה" בשם שלה. אני רכשתי את החצאית בחנות האינטרנט המעולה (שניתן להזמין בה גם תחפושות מוכנות מקוריות ומושקעות) שמטרלינג.

[2] גוזרים 2 לבבות גדולים (מותאמים לגודל הילדה) מבד הלבד הירוק הכהה, וגוזרים 2 חתיכות של "עורקים" מבד הלבד הירוק הבהיר. הדרך המוצלחת ביותר היא לקפל את הבד לחצי ואז לגזור, כך שהתוצאה יוצאת סימטרית. מחברים את העורקים ללבבות הגדולים בסיכות.

[3-4] גוזרים 5 עלי כותרת ורודים וסגולים, כאשר הסגולים מעט גדולים יותר מהורודים. בתור התחלה, גזרו עלה ורוד, הניחו אותו על בד סגול וגזרו מסביב כך שהסגול יהיה גדול יותר. לאחר מכן פשוט השתמשו בשני העלים הללו לגזירת עוד 4 עלים מכל צבע.

[5] גוזרים 3 רצועות ארוכות ברוחב של 12 ס"מ מהבד החום.

בוחרים במכונת התפירה בתפר זיג-זג בגודל בינוני.

[6-7] תופרים את העורקים הבהירים לעלה הכהה. אני השתמשתי בכוונה בחוט בגוון כהה, בכדי להדגיש את התפר.

[8-10] מצמידים בעזרת סיכות את עלי הכותרת הורודים לסגולים, כך שהורודים בדיוק במרכז הסגולים. תופרים בתפר זיג-זג ורוד את העלים זה לזה.

[11] גוזרים מהבד הסגול רצועה ברוחב 10 ס"מ שהיקפה גדול מהיקף ראשה של הילדה בכ-5 ס"מ, ומקפלים אותה לאורך לחצי.

[12-13] גוזרים את שארית הבד בתחתית עלי הכותרת, ומקפלים בצורה סימטרית למרכז החלק התחתון של העלה. מקבעים את הקיפול בעזרת סיכות.

[14-16] מכניסים את עלי הכותרת המקופלים לתוך הרצועה הארוכה, שולפים מהם את הסיכות מבלי שהקפלים ייפתחו ונועצים אותן מחדש על גבי הרצועה המקשרת בכדי לקבע את העלים בתוכה. כדאי שתהיה חפיפה בין העלים, כך שייצאו יחסית צפופים. תופרים את העלים לרצועה בתפר זיג-זג שממסגר את הרצועה. באופן זה העלים תפורים לרצועה הן בחלקה העליון והן בחלקה התחתון.

הגענו לחלק האחרון בתפירה, שהוא גם המורכב ביותר, אז שימו לב:

[17] מודדים את היקף מותניה של הילדה. גוזרים אחת מהרצועות ברוחב 12 ס"מ מהבד החום, כך שאורכה כהיקף המותניים + 5 ס"מ. מקפלים את הרצועה לחצי (לרוחבה), תוך הכנסת 1 ס"מ מהקצה של כל חצי פנימה. מקבעים את הקיפול עם סיכות ותופרים לכל האורך כדי לסגור את הרצועה. מניחים את הרצועה החומה סביב מותני הילדה וסוגרים אותה באחד הצדדים (לא מאחור) בזהירות עם סיכה.

[18] מודדים את האלכסון שבין קדמת הרצועה (איזור הבטן) לחלקה האחורי (איזור הגב, כמו בשלייקעס). גוזרים את שתי הרצועות הנוספות מהבד החום כך שאורכן כאורך האלכסון + 5 ס"מ. מקפלים את הרצועות לחצי (לרוחבן), תוך הכנסת 1 ס"מ מהקצה של כל חצי פנימה. מקבעים את הקיפול עם סיכות ותופרים כל אחת מהרצועות כדי לסגור אותה.

[19] מקפלים את רצועת המותניים לחצי (לאורכה) ומקבעים את הלבבות הגדולים על גביה בעזרת סיכות, לב אחד בכל צד, כך שהלבבות למעשה נמצאים "גב אל גב" בצורה סימטרית. תופרים כל לב לרצועת המותניים בתפר זיג-זג לכל אורך קו המתאר שלו שיושב על הרצועה.

[20] מניחים שוב את רצועת המותניים על הילדה וסוגרים בזהירות עם סיכה. מקבעים את רצועות הכתפיים לרצועת המותניים בעזרת סיכות, כך שיישבו על הילדה בצורה נוחה מבלי ליפול הצידה, תוך יצירת X בגב. לאחר סימון המיקום המדוייק – מורידים בזהירות את הרצועות מהילדה ותופרים אותן לרצועת המותניים בתפרים נקודתיים, אחד קרוב לקצה רצועת המותניים והשני מעט נמוך יותר.

[21] כל שנותר כעת הוא למדוד לילדה את כתר עלי הכותרת, לסגור בזהירות עם סיכה, ולתפור.

*******

זהו. בגד גוף וטייטס בגוונים תואמים – והרי לכן תחפושת רקפת לתפארת.

אם החלטתן לתפור את התחפושת ויש לכן שאלות לגבי החומרים, השלבים או כל דבר שקשור בהכנה – אל תהססו לכתוב לי כאן או בפייסבוק, ואשמח לענות. אבל יותר מכל – אשמח לראות תמונות של הרקפות שלכן בפורים!

המון בהצלחה וכמעט-פורים שמח!

תוך שלושה שבועות, הפוסט בבלוג של אפרת הפך למציאות: כפר קטן ונידח אי שם בבולגריה, מנותק לגמרי מהאינטרנט וממירוץ העכברים היומיומי, שבמרכזו בית הארחה קטן, מקושט ומסוגנן ברוח החג הכי פוטוגני שיש. תוסיפו לזה שלוש ארוחות גורמה צמחוניות ביום, הזדמנויות נהדרות לצילומי לייף סטייל ושלל פינוקים קטנים שחיכו לנו שם – ותבינו בדיוק מה הביא כל אחת מ-11 הנשים שהשתתפו בסדנה להגיע אליה.

מרבית הסדנא התקיימה בחלל המרכזי של בית ההארחה. את פנינו קיבל עץ אשוח מהמם, מקושט למשעי בגרילנדות, קישוטי כריסמס ופיות-צמר מעלפות מבית היוצר של טל דבש, שהיתה גם אחת מהמשתתפות בסדנא.

המתנות לא חיכו רק מתחת לעץ, אלא גם לכל אחת ואחת מאיתנו באופן אישי: קעקועים זמניים נוצצים של שלומית אופיר, חישוק וינטג' מודפס מבית נדוניה, פנקסים לכתוב עליהם כל מה שנלמד בקורס באדיבות סטודיו connections, וגם כפפות חמות מצמר של קולהנדס. הנה רק חלק מכל הטוב הזה:

בקצה החדר עמד שולחן Props מוקפד, עמוס בפריטי וינטג' שאפרת ליקטה במסעותיה בבולגריה. כל פריט בשולחן הזה היה אובייקט מושלם לצילום, וכולם יחד היו סט מקסים שרציתי לצלם (ואכן צילמתי) מכל זוית אפשרית.

השיעורים ביום הראשון התמקדו בצילום קומפוזיציות לאחר סטיילינג, ב"הקפאת" תנועה בצילום ובמשחקי עומק שדה. כל זאת בתאורה טבעית בלבד. הנה כמה מהתוצאות שלי:

ועוד אחת עם סטיילינג מהמם של דבורה מינדל המוכשרת, בעלת הבלוג Beekit:

לעת ערב יצאנו לצלם פורטרטים בתאורה כמעט בלתי אפשרית. הנה שלוש תמונות (ונשים) שאני אוהבת במיוחד:

למחרת בבוקר יצאנו לצלם בכפר. הכפר שומם מאוד ונטוש ברובו, אבל עבורי אלה היו שעתיים טובות של הרבה שקט וטבע מקסים, שהייתי זקוקה להם מאוד.

אחר הצהריים הגיעה לבקר אותנו נורה היפהפיה, חברתה של אפרת. נורה הדגימה לנו הכנת קפה בשיטה ייחודית, בקנקן שנקרא Chemex. מדובר בהכנת קפה-פילטר איטית ומדודה הן במשקל והן בזמן, שמטרתה למצות מן הקפה את מיטב הארומה שלו מבלי לפגוע בקפה ובמרכיביו בתהליך ההכנה.

וככה, ממש לפני שהספקתי להתרגל לכל הבלינג הזה מסביבי, לקור המטורף בחוץ ולארוחות המ-ע-ו-ל-ו-ת, תמו יומיים וחצי של חוויה כל כך מיוחדת, מעוצבת, עשירה ובעיקר – פוטוגנית להפליא.

אני מאחלת לכל מי שחוגג היום את חג המולד, שיהיה לו חג נוצץ וצבעוני כמו חוויית הכריסמס הבולגרית שלי, ורוצה לנצל את השורות האחרונות כדי להודות לאפרת המקסימה ולנשים הנפלאות שהיו שם איתי על כל מי ומה שהן. מאחלת לעצמי להיות תמיד מוקפת בנשים יצירתיות ומוכשרות, שהן גם חברות טובות.

Merry Christmas!!!