בחודש אוקטובר האחרון החלטנו לנצל חלון זמן נדיר שבו שלושתנו (אני, בעלי והפיצית) היינו בחופשה ולנסוע לגן העדן הפרטי שלנו בטוסקנה. טוב, הוא לא באמת שלנו וגם לא ממש פרטי, אבל הוא בהחלט גן עדן.
מדובר בחלקת אלוהים קטנה על הר פאג'טה (Alpe Faggeta) שנמצא סמוך לעיירה קפרזה מיכלאנג'לו שבטוסקנה. מקום מבודד מאוד, בלב ליבו של יער מופלא.
מסוג המקומות שעושים לי חשק לאזרחות איטלקית ולקצת אומץ. אבל בהיעדר אזרחות איטלקית, ובהיעדר הסכמתו של הבנזוג (חסר האומץ) שלי, אנחנו נוסעים לשם רק כשמתאפשר ובשאר הזמן עוצמים עיניים ומדמיינים, לפחות עד שביתנו הגלילי יעמוד על יסודותיו ויציב אלטרנטיבה ראויה.
בחזרה לטוסקנה >> הבית שבו שהינו עשוי רובו ככולו מעץ, בנוי ומעוצב בפשטות שמשאירה את הדקורציה במינון נמוך ונותנת לחומריות להתבטא. מפאת פרטיותם של בעלי הבית נמנעתי להעלות פה תמונות של העיצוב הפנימי, אבל עם כל האהבה שלי לעיצוב – הטבע המדהים שמסביב הקשה מאוד להתרכז במשהו אחר מלבדו, והצלמת שבי רצתה רק לצאת החוצה ולתפוס כל רגע מהיופי ומהעושר שיש למקום הזה להציע.
החופשה שלנו, שהיה לה פוטנציאל מצויין להיות רגועה ומנומנמת, קיבלה תפנית חדה ברגע שהתגלה לנו שהגענו בשיא עונת הפטריות, ובפרט בשיא עונת הפורצ'יני. הפורצ'יני היא פטריה משובחת למאכל, וגם היא – ממש כמונו – הבינה שהיער הזה הוא ה-מקום לחיות בו. מדי יום, כבר בשעה 4:00 לפנות בוקר, מגיעים 'ציידי פטריות' מהאיזור כולו להר הפאג'טה כדי להיות הראשונים ששמים את ידם על הפטריות הנחשקות האלה כשהן מבצבצות אחרי הגשם. כולם לבושים בבגדי הסוואה בצבע חקי מנומר שלא היו מביישים את חיל הנחתים האמריקאי (חבר'ה, בגדי הסוואה?! מדובר בפטריות, מבטיחה לכם שהן לא יברחו גם אם תלבשו אדום בוהק). להשלמת החזות הקשוחה הזו, הם מחזיקים סלסלת קש מהודרת ביד אחת (להכלת השלל), ומקל ביד השניה – שלא ברור אם הוא לצורכי חפירה מתחת לעלים או לצורכי הרתעת הפטריות שלא הצליחו לעבוד עליהן עם בגדי החקי…
בכל אופן, מאחר שגם אנחנו חובבי פטריות (ובעיקר חובבי חיפוש פטריות) מושבעים – הידיעה הזו שכל האקשן הזה קורה ממש עכשיו שמה קץ לכל סיכוי שננוח רגל על רגל בבקתה הנהדרת שלנו אל מול האח. אז נכון שלא קמנו ב-4:00 לפנות בוקר חמושים במקל ובסלסלה, אבל בהחלט היה לנו ברור שהחופשה הזו לא תסתיים בידיים ריקות!
אחרי ארוחת בוקר שלווה כמו שיש רק במקום שהאינטרנט המהיר והתשתית הסלולרית עוד לא הגיעו אליו, יצאנו לסיור בעיירה המדהימה קורטונה. עיירה ציורית כמו ש(כמעט) רק עיירות בטוסקנה יודעות להיות.
אחד הדברים הכי כיפיים באיטליה הוא לגלות כל פעם מחדש שאלוהים אכן נמצא בפרטים הקטנים. חלונות הראווה, גם בבית העסק הצנוע ביותר, מעוצבים בדיוק מוקפד שגורם גם לגבינה הכי עבשה להיראות כמו מוצר יוקרה. תוסיפו לזה את סידורי הפרחים, השילוב של עץ ואבן עם עיטורי ברזל, והאווירה הכללית של חופש אינסופי וגם אתם תרצו אזרחות איטלקית.
השולחנות בבתי הקפה תמיד מכוסים מפות, ועליהן פרחים או עציצים קטנים לצד התפריט, שמונח על כל שולחן באותה הזוית בדיוק. הפרטים הקטנים, כבר אמרתי?
והנה ההוכחה שאפילו סורגים, שבגרסתם הארצישראלית הנפוצה מצליחים לכער כמעט כל חלון, יכולים להיות יפים ברגע שיש להם שפה עיצובית אחידה עם מה שמסביבם.
וזו רחבת הכניסה לחנות עתיקות בקורטונה. תותח, מישהו?
למחרת קמנו לבוקר שמשי וחמים. החלטנו לבלות את היום בטיול ביער ובאיזור הבקתה, ולבחון את השטח מקרוב. היינו נחושים לחזור עם פטריות לארוחת הערב. היתה לנו רק בעיה אחת, לא היה לנו מושג איך הפורצ'יני האלה נראות. בירור שעשינו עם כמה מתושבי המקום העלה תיאור מדוייק של כל פטריית מאכל שאי פעם נתקלנו בה, אז החלטנו לסמוך על האינטואציות הבריאות שלנו שיובילו אותנו.
פורצ'יני לא מצאנו, אבל את כיפה אדומה כן, והיא היתה מאוד מאושרת לחפש פטריות.
למחרת נסענו לטיול בשתי עיירות מופלאות נוספות, גוביו וקורטונה.
הבתים המקסימים בקורטונה, ובפרט התריסים וחלונות העץ הציוריים, עשו לנו חשק לאמץ את המראה הזה לחזיתות הבית העתידי שלנו. אבל כשגילינו שהעלות של החשק הזה היא בערך שישית מעלות הבית, הבנו שאת זה ספציפית אנחנו נמשיך רק לדמיין…
עוד כמה ימים חלפו עלינו בטיולים בעיירות נוספות, עם הפוגות שכללו בעיקר פיצה, פסטה וגלידה לסירוגין. את היום האחרון שלנו בפאג'טה היינו חייבים להקדיש למשימת-העל שהצבנו לעצמנו. אם כמה איטלקים מנומרים עם סלסלות מפונפנות יכולים, אז אנחנו בטוח יכולים!
הפאג'טה התכסתה בערפל, ואני התאהבתי בה מחדש מבעד לעדשה בגלימה החדשה והאפורה שלה. בתוך היער מצאנו המון פטריות, גדולות וקטנות, בשלל גוונים וסוגים.
ואז זה קרה. מתחת למעטה עבה של מחטי אורנים גילינו כמה פטריות שעונות בצורה מושלמת על התיאור שמסרו לנו המקומיים. הבנזוג פסק חד משמעית ש"המרקם הבשרני בחלק הפנימי, ללא חריצים, ועובי הרגל שהולכת ומתעבה, יחד עם הצבע החום-אפור" מעידים שזה בדיוק זה! מאושרים ונרגשים, לא נותר לנו אלא לגדום אותן בבסיסן ולקחת אותן איתנו למסעדה הקרובה כדי ששם יכינו לנו מהן ארוחה מנצחת לסיום החופשה.
הגענו אל המסעדה לעת ערב במיטב מחלצותינו, שמחים וטובי לב. כשהראינו לבעל המקום את השלל הוא אכן שלח אותנו היישר למטבח – לשטוף מהר ידיים ולזרוק את הפטריות ה"מאוד מאוד רעילות" שלנו לפח… זה היה קצת מאכזב, שלא נאמר מביך, אבל לפחות יש לנו סיבה לחזור גם בשנה הבאה.
אריוודרצ'י!
סיוון יקרה,
פוסט מקסים ומעורר געגועים ביום חורפי שכזה… לא ברור לי געגועים למה, הרי בטוסקנה טרם ביקרתי… אבל עם געגוע לא מתווכחים!
מקסים, ואת מצלמת כל כך יפה.
תודה רבה לכן 🙂
ללא מילים, מקסים ומעורר השראה, הצילומים מקסימים, ומיותר לומר סיפקת לי את היעד הבא לאתנחתא בחו"ל, טוסקנה היתה על הכוונת אבל העיירה הזו נראית מנצחת
תודה, לילך. אם תרצי המלצות ממוקדות ומידע על עוד עיירות באיזור – את מוזמנת ליצור קשר!
סיוון, מה שיש לי להגיד לך זה: פוסט מהמם, תמונות מעלפות וחשק לחזור לטוסקנה, ע-כשיו! זה מה שעשית לי… מקסים!
תודה דנה!
פוסט מקסים, התמונות יפהפיות ועושה חשק לצאת לנופש 🙂 כבר אמרתי לך שאת צלמת מוכשרת?!
תודה מותק, אמרת 🙂
לסיון היקרה,
איני מכירה אותך,
אבל המילים והתמונות קראו לי לרוץ לנמל התעופה…:)
מכיון שגם אני איטליופילית מושבעת,מזה זמן רב…
יום מקסים,
שמחתי לפגוש בך..
לסיון היקרה,
קראתי שןב,מקסים ביותר.
איטליה קוראת כאן מכל מילה ותצלום.
איני אובייקטיבית,אבל מאוד אוהבת מסעות,טיולים,
וכמובן את איטליה המופלאה …
את מצלמת נפלא!
שלך,
בידידות,
מיכל פירני