ההקדמה לפוסט הזה היא אולי אחת ההצצות הכי אישיות שהיו כאן בבלוג לעולמי הפרטי. אני לא מרבה לערבב בין חיי המקצועיים לחיי הפרטיים, וזה מתבטא בכל מיני דרכים. אחת מהן, למשל, היא ההפרדה שאני עושה בין הפרופיל האישי שלי בפייסבוק לדף העסקי. אני חושבת שאני האדם היחיד שאני מכירה, שיש לו פרופיל אישי פעיל בפייסבוק מאז שנת 2007, ועדין רק 330 חברים. אני משתדלת לעשות את ההפרדה הזו (חרף כל צקצוקי הלשון של היועצות השיווקיות והעסקיות שנתקלתי בהן) מכיוון שכעצמאית – אני מרגישה שזה מאפשר לי לשמור על גבולות גזרה בין המקצועי לאישי, וזה לא משנה אם מדובר בקולגות, ספקים או לקוחות. כשאני כן מחליטה לערבב בין העולמות, זה בדרך כלל אחרי אינטראקציה אישית נעימה, שמשאירה אותי עם החשק להמשיך את הקשר גם בעולם האמיתי.
בכל אופן, זו הסיבה שרוב הלקוחות והעוקבים שלי לא יודעים בכלל, שבעוד חודשיים אני מתחתנת! כן, מתחתנת. גם אני בקושי מאמינה. סיפור הרקע קצת ארוך, אבל הוא לא נושא הפוסט אלא רק ההקדמה, ולכן אני אתמצת לכם את הפרטים העיקריים: את נדב, בן זוגי כיום, אני מכירה מכיתה ב', גדלנו יחד בקרית מוצקין. מאז ילדותנו החיים לקחו אותנו בדרכים שונות, הפרידו ביננו והפגישו אותנו לסירוגין (אולי עוד אכתוב על זה פוסט נפרד, או ספר), אבל הקשר שלנו קיבל תפנית רומנטית רק לפני כשנתיים. לנדב שני ילדים מקסימים מנישואיו הראשונים, ולי יש מנישואיי הראשונים ילדה מהממת בת חמש וחצי, עופרי. לפני 4 חודשים נולדה לנדב ולי בת משותפת, שקד, פרי אהבה מתוק, שהפכה באחת לחיבור הכי מוחשי של המשפחה החדשה שלנו. כבר כשהייתי בהריון החלטנו, שאנחנו רוצים לחגוג את הזוגיות שלנו ואת המשפחה שלנו בארוע קטן ואינטימי, ושנעשה זאת רק לאחר לידתה של שקד על מנת שהיא תהיה חלק מהחגיגה. וכך, לשם הסמליות (ובעיקר לשם המסיבה) נדב ואני מתחתנים בעוד חודשיים בבית לחם הגלילית.
קצת מוזר ואפילו מצחיק לתכנן חתונה בגילנו, כששנינו כבר עמוק בקריירות שלנו ועם 4 ילדים ברקע, אבל אפשר לומר שלתכנן חתונה של פרק ב' זה קצת כמו ללדת ילד שני. ההתרגשות והציפיה גדולות ממש כמו בפעם הראשונה, כי כל חתונה היא חוויה אחרת, אבל הכל קורה ממקום הרבה יותר נינוח ומהנה, כי כבר יודעים לשים את הדגש על מה שחשוב באמת. אז מבחינתנו, ההחלטה הראשונה היתה שהארוע יהיה מצומצם למשפחה ולחברים הקרובים ביותר.
ההחלטה השניה היתה שהמוטו בבסיס הבחירות שלנו יהיה פשטות ונוחות, וכך היה. כל הבחירות שעשינו היו מהתרשמות קצרה, עניינית ואינטואיטיבית. הראשונה שבהן היתה המקום, וזו באמת היתה אהבה ממבט ראשון.
בית פיין הוא בית אבן רחב ידיים שבו מספר חללים, אשר נבנה בשנת 1906 ע"י הטמפלרים שהתיישבו בבית לחם הגלילית. החללים השונים בבית הם למעשה הרפת, הדיר, האורווה והמוסך, אותם בנו הטמפלרים לצד בית המגורים המשפחתי (מתוך אתר הבית). נילי כהן-מינץ היא הבעלים והשף, ותחת ידיה מתקיימים במקום ארועים מסוגים שונים. המקום אפוף אווירת וינטג' משכרת שכבשה אותנו (טוב, בעיקר אותי) כבר בביקורנו הראשון. בית האבן מקיף חצר גדולה, וכל אחד מהחללים בו ייחודי ומשגע בזכות עצמו. המטעמים המופלאים שנילי רוקחת במטבח (כדאי לכם לעקוב אחרי פרופיל האינסטגרם ההורס שלה) מבוססים על אוכל צרפתי עם נגיעות גליליות, והשילוב בין המקום לטעמים שכנע אותנו מעבר לכל ספק, שזה המקום המתאים לחתונה שלנו.
כדי לתת גם לארוע עצמו את הטאץ' הוינטג'י המושלם, פניתי למיטל סיון-שני, בעלת וינטג' by נדוניה. מיטל היא מעצבת טקסטיל ובעלת אוספים מרהיבים של פריטי וינטג' אותנטיים. היא לא רק אוספת אותם, אלא גם יוצרת מהפריטים המקוריים שהיא מלקטת פריטים חדשים ומהממים. נפגשנו בבית פיין לחשוב יחד אילו פריטים מבית היוצר שלה יכולים להתאים לכל אחד מהחללים בבית פיין.
החלטנו על שילוב של מספר אלמנטים, חלק מהם מיטל תעצב ותכין במיוחד לארוע. בתור התחלה, בחרנו מפות שולחן מבד פשתן, שתואמות את מפיות הוינטג' המהממות מהאוסף של מיטל.
לקראת פגישתנו הבאה, הכנתי תוכנית העמדת ריהוט למקום, שכוללת בחירה של מזנונים ושולחנות מתוך הקיים בבית פיין. השלב הבא הוא גיבוש קונספט עיצובי למרכזי השולחנות ולעמדות ההגשה, וכששתי מעצבות משלבות כוחות (ומוחות) – התוצאה צפויה להיות מוצלחת.
נותרו חודשיים, ולא מעט משימות עוד לפנינו, אבל שנינו מאוד נהנים מההכנות. כל מה שבאמת חשוב לנו כבר סגור, וכל השאר – ייסגר בעיתו. אני בעיקר נהנית מההזדמנות לעצב לנדב ולי ארוע, שמרגיש מדוייק מאוד לשנינו, בפשטות ובמינונים שמתאימים לנו. אמשיך לעדכן כאן וגם באינסטגרם שלי בעוד בחירות עיצוביות ככל שנתקדם. מזמינה אתכן (ואתכם) לעקוב ולהתרגש איתנו.
שבוע טוב!
תגובות
השארת תגובה