כבר 13 שנים (!) שאני ובן זוגי חוזרים שוב ושוב לחופשה זוגית ב'בקתה בקדיתא' שבגליל. כבר כשגילינו את קדיתא, עוד בהיותנו זוג צעיר במדים, הרגשנו שיש משהו במקום הזה שמכניס אותנו בדיוק לתדר הנכון שבו אנחנו רוצים להיות כשאנחנו בחופשה יחד: התבודדות על גבול הניתוק המוחלט, טבע מרהיב שנשקף מכל עבר, אפס אמצעי תקשורת לא חיוניים (כולל טלויזיה), פשטות שניכרת בפרטים הקטנים, ובקתות שעיצובן נשען בעיקר על מיחזור חומרי גלם ועל פריטי רטרו מיוחדים. בביקור האחרון שלנו שם, ישבתי לשיחה אינטימית עם מיקה ודורון גולדמן, שבנו, הקימו ועיצבו את המקום הנפלא הזה. שיחה על חלומות, על מציאות (בחולם ובשורוק) ועל עיצוב אותנטי. את התמונות צילמתי בביקורים שונים שלנו בקדיתא, שנעים בין שנת 2000 (כשעוד צילמתי בפילם) לשנת 2013.
עד לשנת 1982, מיקה ודורון גרו בקצה השני של הארץ, שהיום הוא כבר חוץ לארץ – סיני. עם הפינוי של סיני בשנת 1982, הם חיפשו מקום בגליל להתיישב בו, אדמות שאפשר להקים עליהן את מה שאז עוד לא היה לו שם: חוות בודדים. וכך הם הגיעו עם חפציהם ועם משי התינוקת לקדיתא, אשר נמצאת בגליל העליון בסמוך לצפת ולראש פינה. כל מה שחיכה להם שם היה קרקע על צלע ההר, ללא שום תשתית.
"בשנתיים הראשונות בנינו את הבית מאבנים שהיו פה באיזור. חלונות ודלתות מצאנו בשוק הפשפשים בחיפה. בזמן הזה גרנו במבנה זמני. המבנים בסיני היו עשויים מ'סנדקס', טכנולוגיה שהיתה נפוצה בשנות ה-70-80. אלה היו בעצם קני סוף מנחל הנעמן, שהיו דוחסים אותם ליצירת משטחים מאוד קשיחים עם יכולת בידוד תרמי גבוהה. הם היו מגיעים כמשטחים מודולריים, למשל קיר עם חלון או עם דלת. כשפירקו את הבתים בסיני לקחנו איתנו כמה משטחים כאלה והם שימשו לבניית המבנה הזמני שבו גרנו במהלך בניית הבית".
אידאולוגיה ומציאות כבסיס לעיצוב
לאחר שסיימו לבנות את ביתם, התחילו לבנות את הבקתות בהדרגה. כיום נמצאות ב'בקתה בקדיתא' חמש בקתות מבודדות, כל אחת בעלת אופי שונה וייחודי, אבל משותף לכולן שהן רחוקות מאוד ממה שאנחנו מורגלים לחשוב עליו כשאומרים לנו את המילה "צימר". כל הבקתות נבנו ועוצבו ע"י מיקה ודורון עצמם, תוך שימוש בחומרי גלם ששימשו בגלגולם הקודם למטרות אחרות (Ready Made). דורון שיפץ, בנה, חידש וצבע בכשרונו הרב את מירב הרהיטים והחפצים אשר נמצאים בבקתות. את הפריטים הייחודיים הוא אסף וליקט במשך שנים, חלקם נקרו בדרכו באקראי בנסיעותיו ואת חלקם מצא בשווקי פשפשים.
ההחלטה למחזר ולעצב עם חומרים זמינים נבעה מהשקפת עולמם ומהמציאות שבה חיו בחווה האקולוגית שהקימו, הרבה לפני שאדריכלות ירוקה ועיצוב ידידותי לסביבה היו טרנדים לוהטים. "המיחזור הוא חלק מהשקפת העולם שלנו והוא חלק מהחיים במקום כזה, מבודד ומרוחק. המציאות הכתיבה את השימוש החוזר, לא יכולנו לאפשר לעצמנו משהו אחר, ובזמנו גם לא היה שפע של דברים בנמצא כמו זה שקיים כיום."
שתי הבקתות הראשונות נבנו מצריף ישן שפורק לגורמים בקיבוץ געתון. בחיפוש אחר חומרים ופתרונות זולים יחסית, דורון מצא מחסנים בחיפה שבהם היו מפרקים ארגזים מהנמל ומוכרים את משטחי העץ כחומר גלם. המשטחים הללו הפכו לחיפויים הפנימיים של הבקתות.
כשארגזי העץ המפורקים נעשו קשים להשגה, הם עברו לשימוש בלבידי אורן. הדלתות, החלונות, הרהיטים והאביזרים – נאספו לאורך הדרך ושולבו בבניה ובעיצוב של הבקתות. רהיטים שחסרו, כמו ארונות מטבח ומיטות, נבנו על ידיהם כך שיתאימו לסגנון הכללי. גם פריטי הטקסטיל וכלי המטבח נרכשו ברובם בשוק הפשפשים. "עם העליה הרוסית הגיע שפע של חפצים יפהפיים לשווקי הפשפשים. הטקסטיל, כלי האמייל – רובם מרוסיה. אנחנו חייבים להם הרבה מהעיצוב שלנו".
חללי הרחצה רוצפו באריחי בטון מאויירים. "אריחי בטון מצאנו ברחוב, ליד פח הזבל, או איפה ששיפצו בתים. אחרים מצאנו בשוק הפשפשים בחיפה. המון אריחי בטון היו פשוט זרוקים ברחוב, בעיקר בתקופה שלפני פסח כי אז כולם שיפצו את הבתים". גם אמבטיות הברזל ורגלי מכונות התפירה של "זינגר" נאספו עם השנים עד שכל בקתה זכתה לפריט שיועד לה.
אילוץ שהפך לחלק מהעיצוב
את התכנון של הבקתות ואת העיצוב שלהן עשו מיקה ודורון ללא עזרת אדריכל/ית או מעצב/ת פנים. האיורים האדריכליים המופיעים באתר הבית הצנוע של המקום אויירו ע"י דורון. השפה העיצובית והבחירות המדוייקות שלהם בעיצוב הבקתות נותנות תחושה ששום דבר לא מקרי, כל פרט ופרט נבחר בקפידה. אבל ללא ספק, הבחירה הנועזת ואולי גם המרהיבה ביותר שעשו היתה בבקתה מספר 4, כשהחליטו "להכניס" קיר סלעי שהיה בשטח לתוך הבקתה פנימה. ההחלטה הזו, שהיתה מבחינתם טריוויאלית ומתבקשת מטעמים פרקטיים ולא רק עיצוביים, זיכתה את הבקתה הזו בשבחים רבים במגזינים נחשבים לעיצוב.
לטבול בג'קוזי בתוך קרון רכבת
בקתה מספר 5 היא למעשה קרון רכבת ישן שהוסב לבקתה. תודו שהשאלה הראשונה שעולה לכם לראש היא: "מאיפה לכל הרוחות הם השיגו קרון של רכבת??" אז הנה התשובה של דורון:
"תמיד חלמתי ורציתי קרון רכבת בחווה. אנשים צריכים לדעת שהויז'ן שלהם – איך ומה שהם רוצים לעצמם – זה בסוף קורה אם מתמידים בלרצות את זה. לא היתה לי מטרה מוגדרת לקרון כשרציתי אחד, אבל ידעתי שאני רוצה שיהיה לי קרון רכבת. באיזשהו יום נסעתי במפרץ חיפה, ובעודי חולף על פני תחנת דלק ראיתי משאית עומדת בתחנה ועליה קרון רכבת. נסעתי ברוורס די מסוכן לתוך התחנה ושאלתי את נהג המשאית אם הקרון למכירה. הוא אמר שמישהו קבע איתו לקנות את הקרון ולא הגיע, והוא רצה עליו 3000 ש"ח כולל הובלה. זה היה זול אפילו לאותה תקופה. התקשרתי למיקה בהתרגשות כדי לספר לה, ומיד יצאתי לדרך עם נהג המשאית ועם הקרון. אבל תוך כדי הנסיעה פתאום חשבתי לעצמי: 'רגע, אני בכלל לא יודע איפה אני רוצה למקם את הקרון הזה, וזה לא משהו שאפשר להזיז אחר כך איך שרוצים…' הנהג הסכים להגיע עם הקרון כמה ימים לאחר מכן, ובזמן הזה הכנו את השטח עבורו ובחרנו את המיקום המדוייק. לפני שהוא הגיע אלינו הוא שימש כמחסן לחומרי בניין, והמצב הפנימי שלו היה עגום. בשיפוץ שלו השארנו את רצפת הברזל וחלק מקירות העץ המקוריים חשופים, ואת אלה שהיו במצב רע חיפינו בלוחות העץ מהנמל".
"למזלנו יש לנו אפשרות לשלב את את כל התחביבים שלנו: נגרות, גננות, תפירה, ריפוד – הכל זה בעצם עיצוב. הרבה דברים שהתחילו כאן ראינו אחר כך במקומות אחרים. אדריכלים שהתארחו אצלנו שילבו, לעיתים בסיוענו, את החומרים שאנחנו עושים בהם שימוש בעיצובים שלהם. גם כלי האמייל הכתומים עם הנקודות הלבנות – היו פופולריים כאן הרבה לפני שזה נעשה טרנד".
לא רק בקתות מעוצבות
תוצרת מקומית מהחווה ומהאיזור עוברת במטבחה של מיקה ומוגשת כארוחת בוקר משובחת במסעדה שבמרכז החווה. את הביצים מטילות תרנגולות הגדלות בחווה, הזיתים נמסקים בה, והכל טרי-טרי. וטעים. מאוד מאוד טעים. 13 שנים זו סטטיסטיקה די טובה.
החקלאות היא חקלאות טרסות בקנה מידה קטן מאוד, והמים ממוחזרים ומטוהרים במתקן מוסדר בשטח החווה. לא מדובר בחקלאות אורגנית בהכרח, אבל להיבטים אקולוגיים ולאיזון הטבעי יש חשיבות רבה בעיניהם.
התמונות האלה מעבירות דרך העדשה את כל הדברים שאני אוהבת במקום הזה. בכל פעם אני מתאהבת בהם מחדש ובא לי לצלם אותם שוב. אם שרדתם את הפוסט עד כה, אולי גם אתם התאהבתם. אתם מוזמנים לחלוק את הפוסט הזה עם עוד אנשים שאוהבים טבע, שקט גלילי, ארוחות בוקר מעולות (זהירות, הלחם ממכר) ועיצוב ייחודי.
טיפ לסיום
אם אתם לא חדשים כאן בבלוג, אתם כבר בטח יודעים שבעלי ואני חובבי פטריות, ובעיקר חובבי ציד פטריות. אם במקרה תגיעו לאיזור קדיתא בתחילת החורף – אל תפספסו טיול ביער, חמושים בדלי ובסכין קטנה. נשיאת סכין היא אמנם לא חוקית בארצנו, אבל לפספס את הטעם של הנטופה הערבה זה עוד יותר לא חוקי, סמכו עליי! חפשו פטריה כתומה ובשרנית מתחת למחטי האורנים, ואל תאכלו לפני שוידאתם שהיא לא רעילה מול מדריך פטריות מוסמך. דורון למשל…
להתראות בפוסט הבא!
וואו איזה סיפור, ואיזה פריטים מיוחדים! פוסט מקסים כהרגלך בקודש 😉
מדהימה, איזה יופי , הצילומים נהדרים ממש בא להיות שם וואהו….ואת כותבת כל כך נעים
סיון,
פוסט מדהים,
תמונות מהממות..
עשית לי ממש חשק לנסוע לשם!
מאחלת לך קיץ מקסים.
והמון פוסטים מעוררי השראה כאלה