סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co

מי פוחדת מ"תקופות מתות"?

סיון קונוולינה — Fri, 21 Oct 2022 11:55:49 +0000

בכל שנה מחדש, אני פוגשת תופעה דומה: התקופה של אחרי החגים מעלה את מפלס החרדה בקרב מעצבות שאני מלווה.
המשפט שחוזר על עצמו פעם אחרי פעם הוא: "פתאום יש ירידה בכמות הפניות" או "אחרי תקופה ממש מעולה של עומס – אני מרגישה שהעסק נמצא בדעיכה", או "זה החודש הכי גרוע שהיה לי מאז שהקמתי את העסק".

ובכן, יש לי חדשות רעות וחדשות טובות.
החדשות הרעות הן, שאם גם את מרגישה ככה בנוגע לעסק שלך – זה התחיל הרבה לפני החודש הזה, פשוט לא שמת לב.
תקופת החגים מגיעה מיד אחרי החופש הגדול, ויחד הם יוצרים רצף של כ- 3 חודשים, שבהם הפוקוס שלנו נמצא על הבית, על הילדים, על ארוחות, על המשפחה המורחבת, על מתנות, ועל מליון לוגיסטיקות שמחברות את הכל.

על מה לא? על העסק, כמובן.
ואז מגיע הרגע הזה של "אחרי החגים", וכל מה שהצלחנו להדחיק 3 חודשים – משתקף לנו בלי שום פילטרים. הכל צף בבת אחת.

לעיתים המצב של העסק הוא פועל יוצא של התקופה. 3 חודשים שבהם העסק שלנו סבל מהזנחה עושים את שלהם, ואנחנו צריכות לחזור לעשייה שוטפת.
הפתרון לזה נמצא בשיווק שהוא חלק אינטגרלי ואוטומטי בעסק שלנו, ללא קשר לתקופה בשנה (אולי ארחיב על זה מתישהו בפוסט אחר).

אבל לעיתים, עצירה ממושכת בעסק מעידה על משהו פנימי בתוכנו.
אנחנו מגיעות לנקודה בהתפתחות שלנו, שמשהו מבפנים עוצר אותנו ומבקש שנשים אליו לב, ועד שלא נעשה זאת – נשאר תקועות במקום.
לרוב – אנחנו מבינות את זה רק בדיעבד, כי בזמן אמת אנחנו לחוצות ומוטרדות, ולא מצליחות לראות שאנחנו בעצם בצומת דרכים.

אז מה החדשות הטובות? תמשיכו לקרוא.

שום דבר לא קורה סתם

אוגוסט 2019.
אחרי תקופה מאוד מאוד עמוסה ופוריה – שמתי לב שלא נכנסות לסטודיו עבודות חדשות.
הנה אני מפקידה את הצ'קים עבור התשלומים האחרונים, ובערימת הצ'קים שנותרה יש מעט מאוד צ'קים להפקדות הבאות.
בהתחלה לא ייחסתי לזה הרבה חשיבות, הייתי כל כך עסוקה בפרוייקטים הקיימים ובקורסים, ואני כבר יודעת שיש תקופות כאלה.

אחרי עוד חודש של שקט תעשייתי, משהו בפנים התחיל לנוע באי-נוחות. "מוזר. חודשיים בלי שום פרויקט חדש? זה לא קרה לי כבר שנים", חשבתי לעצמי. ואז אמרתי לעצמי שזה בטח החגים.

אחרי 3 חודשים, בזמן שישבתי בסטודיו באיזשהו יום ועניתי למיילים מלקוחות, הפחדים שלי הציצו מהחלון. "מה קורה פה?" הם שאלו אותי בחשדנות.
התעלמתי.
חצופים, מה הם דוחפים את האף?

מיד אחריהם צצו הדאגות.
תמיד הן באות בלי לתאם איתי מראש, ובדיוק כשאני חייבת לצאת לאנשהו. לא עזר לי כשאמרתי להן שאני לא במצב לארח אותן כרגע.

זה קרה גם יום למחרת.
ואז שוב.
החלטתי שנמאס לי.
אמרתי לבוסית, הלוא היא אני, שאנחנו חייבות להפגש לשיחה. עם כל הכבוד, הפחדים והדאגות האלה לא יכולים לעשות מה שבא להם.

"אז מה קורה?" שאלתי את עצמי. "את כבר יודעת טוב מאוד ששום דבר לא קורה סתם. אם לא נכנסות עבודות חדשות זה אומר שמשהו אצלך לא מאפשר את זה. אז מה קורה? אולי תספרי לי?"
ישבתי עם עצמי בשתיקה ארוכה.
זה נכון. כבר תקופה ארוכה הרגשתי שאני ממש חוסמת פרויקטים חדשים ולקוחות חדשים.

"זו עייפות? זו שחיקה?" לא. ממש לא, אני לא מרגישה שחוקה.
"זו התשוקה? איבדת עניין?" לא, אני ממש אוהבת את העבודה שלי.
"אלה הלקוחות הפרטיים? את מעדיפה רק ללמד?" לא, אני אוהבת גם ללמד, אבל לא הייתי רוצה לעשות רק את זה.

פתאום, באמצע השיחה, הפחדים התפרצו לחדר, והלשינו על הדאגות שהן מורחות זמן על הקירות.
נלחצתי קצת. זה לא שיש לי עודף זמן…
אחר כך הדאגות נכנסו, מרוצות מעצמן ומצחקקות. מסתבר, שהן נכנסו לאפליקציה של "חשבונית ירוקה" ומחקו את כל ההכנסות העתידיות שלי באקט של שובבות.
לא צחקתי.

הכל נראה פתאום קודר. הרגשתי את הבטן שלי מתהפכת. הפחדים והדאגות רצו בסטודיו ממקום למקום וצרחו, לא היה לי אוויר.
בכל זאת נשמתי עמוק (אמא לארבעה, מתורגלת).
הוצאתי אותם החוצה לשחק בגינה וסגרתי את הדלת אחריי.

"אז מה זה כן?" שאלתי את עצמי.
ולאט לאט, בשקט הזה, הבנתי שמשהו בתוכי מבקש להיווצר, משהו שונה מבעבר, ואני חייבת לפנות לו מקום.

באותו רגע עוד לא ידעתי מהו הדבר הזה, אבל ידעתי שהוא קיים בתוכי.
החלטתי שאני מחכה לו ואיתו. בסבלנות, בחמלה, בהכלה.

להמשיך מכוח האינרציה

ניצלתי את התקופה השקטה כדי לעשות סדר בעסק.
הכנסתי לאתר שלי שינויים ועדכונים חיוניים;
עשיתי סדר בתיקיות המשרדיות, בטפסים, בכל מיני כלי עבודה שלי;
ארגנתי והכנתי כל מה שרציתי לקראת הקורסים הבאים;
והוואקום הזה, שהיה מפחיד וקודר לפני רגע – פתאום הפך לתקופה יצרנית, של בניה ושל צמיחה.
בכל יום עוד משהו חדש, עוד שיפור, עוד רעיון.

פתאום שמתי לב שאני בכלל לא שומעת את הפחדים ואת הדאגות בחוץ. כנראה הלכו להציק למישהו אחר.
"איזה מזל שהם באו", חשבתי לעצמי. "בזכותם הושבתי את עצמי לשיחה החשובה הזו, במקום להמשיך מכוח האינרציה".

עוד לא סיימתי להגיד "אינרציה" והטלפון צלצל.
לקוחה פוטנציאלית על הקו, עם פרויקט שנשמע בול בשבילי.
קבענו פגישת היכרות, והחלטתי שזו הזדמנות מצויינת לרענן את חוברת פגישות ההיכרות שלי. הנה צמחתי עוד קצת.

הרגשתי שהכל קורה בדיוק כמו שהוא צריך לקרות. התקופה הזו איפשרה לי כוונון נכון לקראת הדבר הבא, וכל מה שעשיתי בה יצר קרקע פתוחה ומזמינה לשפע חדש.

בסוף נובמבר 2019, כבר הבנתי כמה מדוייק המצב שבו אני נמצאת כדי שהדבר הבא שיצמיח אותי יוכל לקרות. הבנתי שמבלי להבין – חסמתי בזמנו עומס יתר כדי להיות בפניות שדרושה להצמחת העסק שלי לשלב הבא.

אחרי פגישה עם היועץ העסקי שלי דאז, בדרך הביתה, היה לי טלפון ממספר לא מזוהה. התלבטתי קצת ואז עניתי.
מעבר לקו היתה הקלה.
בסוף השיחה נזכרתי שהיא תמיד מתקשרת אחרי תקופות כאלה.
אני פשוט חייבת להזכיר לעצמי להפסיק לסנן אותה.

החדשות הטובות

הבטחתי גם חדשות טובות, והנה הן: תקופות "מתות" בעסק הן הזדמנות, שלא לומר מתנה.

כשאנחנו מאוד עסוקות בעבודה השוטפת – קשה לנו יותר לפנות זמן לשיווק או ללמידה מעבר למה שקורה בשוטף. אנחנו עובדות על הפרויקטים שלנו בכל דקה פנויה, ומנסות לתמרן בין העבודה למשפחה עד קצה גבול היכולת.
בכזה עומס – לא תמיד אנחנו מוצאות את הזמן לשאר הדברים החיוניים לנו ולעסק שלנו לצורך התפתחותו: לעבוד על דף הפייסבוק שלנו, לעדכן את האתר, להעלות פוסט חדש לאינסטגרם, לכתוב בבלוג שלנו וכד'…
בכזה עומס – אנחנו פחות פנויות ללכת לימי העשרה, לקחת קורס שאנחנו ממש זקוקות לו, להצטרף ליום עיון בנושא חשוב, לפגוש קולגה כדי לתכנן שיתוף פעולה יחד וכד'…

תקופות "מתות" בעבודה הן הזדמנות פז לעשות את כל אלה.
כשאנחנו מנצלות תקופות "מתות" לאחת מהמטרות הללו – אנחנו בעשייה שאינה פחות חשובה מעבודה על פרויקטים. אנחנו למעשה זורעות את הזרעים שיניבו לנו עבודה בשפע בהמשך.
תחושת הלחץ והתסכול מה"ואקום" שנוצר פחותה בהרבה, כי אנחנו בעשיה שיש לה ערך (וברוב המקרים – גם הנאה).
גם החרדה הכלכלית מעיקה קצת פחות, כשאנחנו מרגישות שאנחנו עושות מהלכים שמטרתם לייצר לנו הכנסה בטווח הקרוב והרחוק.

אז מה אני מציעה?
תכנני לעצמך מראש משימות לתקופות ה"מתות".

שבי בסוף כל חודש, והכיני לעצמך רשימה של משימות, מטרות ויעדים שחשוב לך לקדם בעסק שלך (לדוגמא, אלה שמניתי למעלה).
סנני את הרשימה לפי התעדוף שהכי חשוב לך. אם יש סעיף ברשימה שמצריך מעורבות של קולגה, של נותן שירות או משהו שצריך להירשם אליו – עשי את התיאומים הנדרשים טנטטיבית. הכיני את עצמך למצב שבו הכל יהיה מוכן ומזומן למצב שתתפני אליו.
כשנקרים בדרכך ימים ללא עבודה – בדקי אילו מהדברים ברשימה שלך תוכלי לממש בימים הללו, על מנת שיהיו מלאים ככל האפשר בתכנים ובמשימות שיועילו לך.
שווה לבדוק עם קולגה אחת או שתיים אם במקרה גם לה מתאים לחלוק איתך את מה שבחרת לעשות. תמיד יותר נחמד לעבוד וללמוד ביחד.

זכרי שכל תקופה "מתה" היא צומת דרכים לקפיצת גדילה מקצועית ועסקית.
מצד אחד – זה מפחיד.
מצד שני – זו הזדמנות מעולה לעשות משהו שעד כה דחית לזמן מתאים יותר!

מעוניינת לקבל ממני תכנים נוספים עם טיפים מקצועיים?
הצטרפי כאן ותקבלי למייל את הפוסט הבא!

להתראות בפוסט הבא!

The post מי פוחדת מ"תקופות מתות"? first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

אי של וודאות

סיון קונוולינה — Wed, 03 Aug 2022 10:32:14 +0000

לפני כמעט 10 שנים יצאתי לדרך עצמאית בתחום חדש לחלוטין, שלא היה לי שום נסיון בו.

עד אז הייתי מהנדסת ביוכימיה, שכירה, ניהלתי קריירה מצליחה בחברה מבוססת, ועל אף שתמיד הסתמכתי בעיקר על עצמי מבחינה כלכלית – הייתי די נטולת דאגות, בעיקר בזכות הוודאות שמגיעה עם משכורת חודשית קבועה.

היציאה לעצמאות טרפה את הקלפים, ותוך חודשים ספורים – ההתרגשות של יציאה לדרך חדשה הפכה לחרדה כלכלית עצומה.

ככל שעבר הזמן והתחדדה בי ההבנה שאין לי הכנסה וודאית באופק – מפלס הלחץ שלי עלה, והרגשתי שהחששות הכלכליים שלי סוגרים עליי, ברמה שממש הקשתה עליי לנשום.
הפועל היוצא המיידי של הלחץ הזה היה, שבמקום להיות עסוקה בלקדם את העסק שלי ולייצר הכנסה – הייתי עסוקה בהיעדר ההכנסה.

במקום לעבוד על השיווק שלי, לבנות תשתיות חיוניות ולחשוב מחוץ לקופסא על חשיפת העסק שלי – הייתי עסוקה ב"מה יהיה? ממה נחיה? מה נעשה? ו-מתי כבר דברים יתחילו לזוז ויהיו לי פניות?"

אין צורך לציין שפניות חדשות לא מגיעות רק מעצם העיסוק האובססיבי בהן…
מהר מאוד הבנתי, שאיפה שיש לחץ – אין מקום ליצירתיות, ואיפה שאין יצירתיות – אני נותרת תקועה במקום.
עסק – בכל שלב שבו הוא נמצא, אבל בעיקר בתחילת דרכו – זקוק להמון מרחב יצירתי כדי לנבוט, לצמוח ולשגשג.

איך מתמודדים עם חוסר וודאות כלכלית?

מאז חלפו, כאמור, כמעט 10 שנים, והמון השתנה בעסק שלי, אבל דבר אחד לא: גם היום – חוסר וודאות כלכלית רובץ עליי ומקשה עליי להתפנות תודעתית ורגשית לעסק שלי.

מה שכן השתנה, הוא שלמדתי לייצר לעצמי את הוודאות הזו, ומאחר שאני יודעת שיש כאן כמה וכמה מעצבות שעסוקות בדיוק בזה – אני משתפת בכמה תובנות וטיפים שאספתי בדרך:

1. תיאום ציפיות – חלק משמעותי מהלחץ הכלכלי שלנו ביציאה לעצמאות נובע מחוסר תיאום ציפיות עם בן הזוג. לא תמיד בני הזוג שלנו (בפרט השכירים שביניהם) מבינים כמה זמן לוקח להביא עסק חדש למצב של יציבות כלכלית. זה תהליך שלוקח על פי רוב בין שנה לשלוש שנים, וחשוב שזה יהיה ברור לכל מי שצריך להיות חלק מרשת התמיכה הכלכלית בבית ובעסק בזמן הזה.

2. תוכנית כלכלית – ממש כפי שאני מצפה מהלקוחות שלי להגדיר לי תקציב לפרויקט כדי שאוכל לתכנן עבורם פתרונות מתאימים – כך גם אנחנו צריכות להגדיר תוכנית כלכלית לתקופת ההתחלה שלנו כעצמאיות. התוכנית הזו תכלול בחינה של ההכנסות הצפויות של בן הזוג ושלנו (משכורות, קצבאות, הכנסות מנכסים מושכרים וכד'), בחינת הוצאות קבועות ומשתנות צפויות, והבנה ברורה לגבי משך הזמן שבו נוכל לא להכניס שום סכום לחשבון המשותף (או: קביעת הסכום המינימלי שאנחנו חייבות להכניס).
כשיש לנו תוכנית כלכלית – קל יותר להתנהל, והוודאות שלנו גדלה.

3. הלוואה – אני גדלתי בבית שבו הלוואה היתה פתרון של אין-ברירה. התפיסה היתה שאם הגעת למצב שאת צריכה לקחת הלוואה ולהיות חייבת כסף לבנק – מצבך ממש גרוע.
רק כשהתחלתי לעשות צעדים ראשונים בעולם היזמות – הבנתי שהלוואה היא כלי סופר-לגיטימי בעולם העסקים. זו בסה"כ דרך לאפשר מהלך כלכלי שאת מעוניינת לקדם, במטרה להניב ממנו החזר שיכסה את ההלוואה (עם רווח, אם אפשר).
אז כן, לקחת הלוואה לפרק זמן של שנה או שנתיים, עם החזר סביר וריבית סבירה – יכול להיות צעד מאוד חכם עבור העסק שלך בטווח הארוך.
זה מייצר לך שקט כלכלי שמאפשר לך להתפנות לעשייה שוטפת, שבתורה תייצר לך את ההכנסה שאת זקוקה לה, והנה – כבר מפלס הלחץ קצת יורד.

4. להיצמד למספרים – כשאנחנו חוששות ממשהו – יש לנו נטיה להעצים אותו. יכול להיות שבפועל אנחנו במינוס של 2000 שקל בבנק, אבל בתחושה שלנו – אוטוטו מעקלים לנו את הבית.
חשוב להיצמד למספרים, ולא לפעול מתוך הלחץ שאנחנו נתונות בו.

5. סבלנות – מעטים מאוד העסקים שהצליחו ברגע. בחלק מפגישות הייעוץ שלי עם מעצבות אני פוגשת מעצבות שמתוסכלות מכך שהן "כבר כמה חודשים משווקות ושום דבר לא קורה".
ברצינות? כמה חודשים? כמה עסקים אתן מכירות שפרצו קדימה בכמה חודשים (ושרדו מספיק שנים כדי לספר על זה)?
העסק שלנו הוא מערכת יחסים לטווח ארוך, ומערכת יחסים כזו זקוקה למנות גדושות של סבלנות.
קשה לכן עם סבלנות? תראו בזה כבוד לתהליך, לדרך שאתן עושות.
העניקו לעסק שלכן ולעצמכן את החמלה ואת ההכלה של מי שעושים את צעדיהם הראשונים.
יש לכם עוד דרך ארוכה ביחד.

ולסיום – עלינו לזכור שחוסן מנטלי הוא אחד מהמרכיבים החשובים ביותר עבורנו העצמאיות, ושרבות מאוד מהחרדות שלנו – הן בעיקר אצלנו בראש.
ככל שנצליח לשלוט בהן במקום שישלטו בנו – כך נצליח לשמר את הארגיה הגבוהה הנדרשת לנו לטובת שיווק, עשייה ומינוף הפעולות שלנו.

שיהיה בהצלחה!

מרגישה שהפוסט הזה תרם לך ויכול לעניין עוד מישהי?
אשמח אם תשתפי!

מעוניינת לקבל ממני תכנים נוספים עם טיפים מקצועיים?
הצטרפי כאן ותקבלי למייל את הפוסט הבא!

להתראות בפוסט הבא!

The post אי של וודאות first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

פרויקט הגלעין

סיון קונוולינה — Mon, 30 Aug 2021 13:35:26 +0000

לפני חצי שנה, כתבתי פוסט בפייסבוק שלי, שבו התוודיתי קבל עם ועדה על אחד הכשלונות המפוארים ביותר שלי: הנבטת אבוקדו. הנה תזכורת למי שפספסה:

מזל שיש לי חברות מהממות, שגם מתמחות בהנבטת גלעיני אבוקדו וגם בהגשמת משאלות. כך התמזל מזלי, שבמפגש הבא שלי עם אוסי טיילר האהובה – קיבלתי ממנה במתנה גלעין אבוקדו מונבט!

באותה מסירות שבה הנקתי את ארבל באותם ימים – טיפחתי את הגלעין המונבט הזה.
דאגתי לאור במידה הראויה, למים טריים ולהמון אהבה, ולמרבה ההתרגשות – היצור הקטן הזה השיב לי אהבה והצמיח ענפון, ועוד אחד, ואז גם עלים ירוקים ויפים.

מהר מאוד, הגלעין הערום הפך לצמח אבוקדו מהמם, וכמו כל אישה אחרי לידה – שטף האוקסיטוצין השכיח ממני את תלאות הנסיונות הקודמים, והחלטתי ששוב אנסה להנביט אבוקדו בכוחות עצמי.

מה הסטורי שלך עם אבוקדו?!

נועצתי במיטב המוחות והמומחיות, וכל הדרכים למטע האבוקדו המושלם הובילו אותי אל חשבון האינסטגרם של המלכה-האם לסטיילינג ולהנבטת גלעינים – עדי פוגל הולנדר.
עדי באמת עשתה אמנות מהנבטת אבוקדו, ואף הקדישה לכך היילייט באינסטוש שלה לטובת נשים כמוני, שכשלונות רק מדרבנים אותן להצליח. או להצמיח.

כמו תלמידה שקדנית, עקבתי אחר הצעדים בסטורי של עדי בזה אחר זה:
– קילפתי את הקליפה החיצונית של הגלעין
– עטפתי כל גלעין בנייר סופג לח מאוד
– והכנסתי לשקית ניילון אטומה, שעדי מכנה "החממה" למשך שבועיים-שלושה

כעבור שבועיים-שלושה הוצאתי את הגלעינים מה"חממה". את אלה שהוציאו שורש – העברתי לכלי מים להמשך הנבטה, ואת אלה שלא – עטפתי שוב והחזרתי לשקית האטומה.

כעבור מספר שבועות כבר היה לי מטע אבוקדו של ממש.
כזה מטע מפואר, שמסך ה-"50 שלנו הצטמצם אט-אט ל-"38. כשנדב העז להעיר שהאבוקדואים כבר מסתירים לו את החדשות – הוא קיבל ממני מבט שהבהיר לו מה חשוב באמת בחיים האלה.

אל תסתכל/י בקנקן. או שכן?

אחרי שההתרגשות הראשונית הוכרזה בבית כהתמכרות של ממש, כזו שכמעט הביאה ל- INTERVENTION של חברות ואשפוז בכפיה במוסד לגמילה מהנבטות – הבנתי שאני בבעיה.
לא, לא ההתמכרות היא הבעיה, אלא זה שכמעט כל הכוסות בבית נגמרו כי כולן תפוסות על ידי גלעיני אבוקדו.
במקביל, המעצבת שבי התחילה לזוז באי נוחות נוכח כמות הקיסמים החשופים שיש לה מול הפרצוף בכל בוקר.

וכך, בזמן שאני אמורה לכלות את זמני ב-NEXT ולמלא עגלות של בגדים לתינוקת שלי – התחלתי לשוטט ברשת ולחפש כלים יפים להנבטת אבוקדו.
מזל שפייסבוק מאזין, כי כעבור יומיים נחתה בתיבת המייל שלי הודעת "נעים להכיר" מהמותג LOOP LIVING, מותג של כלים מעוצבים לצמחי בית, המיוצרים בעבודת יד (נתלים, מונחים, ובעיקר – מהממים!).

מסתבר, שיש להם גם כלים מהממים לייחור צמחים, ולשמחתי זכיתי לקבל ערכת התנסות במתנה!
מה שלא ידעתי, זה שהערכה המהממת הזו לא כוללת רק את הכלי, אלא גם מספריים לקיטום שורשים וענפים וחוברת הדרכה להנבטה וייחור של צמחים שונים (יש אופק להתפתחות ההתמכרות כשאסיים עם האבוקדו!)
הערכה כוללת גם כוס זכוכית ותושבת קונית מאלומיניום בגוון לבחירה, שבה יושב הגלעין/הענף לייחור.

תודו שאין דברים יפים כאלה!
לא עוד קיסמים וכוסות איקאה. מעכשיו רק כלים מעוצבים לבייבי שלי!

ומה השלב הבא?

על אף שזה מהמם, כל צמח אבוקדו שיישאר במים לאורך זמן פשוט יירקב וימות.
באיזשהו שלב, לפני שהשורשים נרקבים – צריך להעביר את הצמח הצעיר לעציץ עם אדמה.

גם כאן – כשלתי בנסיון הראשון, כששמתי את העציץ בשמש והוא פשוט נשרף מקרניה הלוהטות ומת (כינורות, בבקשה).
אבל בנסיון הבא כבר הייתי חכמה יותר, ושמתי את העציצים באיזור מואר עם שמש חלקית בלבד (והמון מים).
חשוב מאוד לקטום את השורשים מעט לפני ששותלים באדמה, כהכנה לקראת השתילה והקליטה בקרקע.
בהתחלה הצמח נראה קצת מסכן, כאילו בהלם. אבל עם קצת סבלנות (והמון מים, כבר אמרתי?) – הוא נקלט בקרקע והופ! מתחיל לצמוח לנו עץ, שיעבור איתנו לבית הבא!

ועכשיו - תורך, עם הטבה מיוחדת לקוראי וקוראות הבלוג שלי!

שנה חדשה בפתח, ואיזו דרך טובה יותר יש להתחיל אותה אם לא להצמיח משהו חדש או להתחדש בכלים יפים לעציצים שלך?

לכבוד השנה החדשה – LOOP LIVING נותנים לקוראי וקוראות הבלוג שלי הטבה מיוחדת – 15% הנחה על כל החנות עד סוף ספטמבר 2021.

לקבלת ההטבה – הקלידו קוד קופון sivankon בעת התשלום בחנות האון-ליין.
ושתהיה שנה טובה וירוקה לכולנו!

נהנית מהפוסט? הירשמ/י לתפוצת הבלוג וקבל/י את הפוסטים הבאים למייל שלך!

להתראות בפוסט הבא!

The post פרויקט הגלעין first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

שוטף כל 30

סיון קונוולינה — Sat, 07 Aug 2021 17:03:04 +0000

בתחום הבניה והשיפוצים – מאוד מקובל לשלם לבעלי מקצוע בקורלציה להתקדמות העבודות, ולכן גם מעצבות רבות גובות את התשלום עבור העבודה שלהן עם סיומו של שלב בפרויקט או בתחילתו של השלב הבא.
לכאורה, אין עם זה שום בעיה, במיוחד אם התשלום נגבה טרום ביצוע העבודה ולא לאחריה.
אז למה בכל זאת אני ממש לא ממליצה לפעול כך, ומפצירה בך לעבור לגביית שכר הטרחה במלואו מראש, בתשלומים דחויים?

אבני הדרך המתגלגלות

למה נכון יותר לגבות את שכר הטרחה שלנו מראש ולא לפי אבני דרך בהתקדמות הקבלן או לפי קצב קבלת ההחלטות של הלקוחות?

1. מאפייני התהליך:
רוב העבודה התכנונית שלנו, כמו גם בחירות עיצוביות חשובות, נעשות הרבה לפני שהקבלן מתחיל את עבודתו. למעשה, הרבה מאוד עבודה תכנונית (למשל, תכנון הסקיצות או יצירת לוחות השראה) נעשית אף לפני שהלקוחות עצמם נעשו מעורבים בתכנון, ולכן ראוי שנקבל את השכר שלנו במועדו ולא בהצמדה להתקדמות של הקבלן או של הלקוחות בתהליך.

2. תלות בצד שלישי:
כשהתשלום שלנו מותלה בהתקדמות העבודות בשטח – אנחנו למעשה תלויות בצד שלישי (קבלן / נגר / איש אלומיניום…) שאין לנו שום הסכם התקשרות איתו או דרך לאכוף עליו פיצוי אם הוא לא עומד בהתחייבות שלו ללוחות הזמנים.
אם הוא עומד בקצב העבודות – אני מרוויחה את מה שמגיע לי, אך אם הוא מתעכב בלוחות הזמנים (במקרה הטוב) או פשט רגל (במקרה הרע) – אני ניזוקה מכך, כי השלב הקובע את מועד התשלום לא הגיע לסיומו, וכל עוד זה המצב – אני לא יכולה להתקדם לשלב הבא (ולגבות עליו תשלום).
יתרה מכך, גם אם הלקוחות עצמם הם אלה שמתמהמהים ויוצרים עיכוב בתהליך – ברוב המקרים אין לכך "מחיר" במסגרת הסכם העבודה מולם, ולמעשה – נותר לנו רק לקוות שנגיע לשלב התשלום הבא בהקדם.

3. מחויבויות כלכליות:
לעומת זאת, המחוייבויות הכלכליות שלנו ממשיכות "לדפוק".
אם אני משלמת לשרטטת פרילנסרית או למעצבת שעובדת אצלי – אני צריכה להעביר לה שכר חודש בחודשו במועד המוסכם, וזה בכלל לא מעניין אותה (ובצדק) שהקבלן בעיכוב של 4 חודשים בלו"ז, ושלא קיבלתי עדיין תשלום על העבודה שהיא ביצעה עבורי.
במצבים כאלה, אני עשויה למצוא את עצמי בגירעון לתקופה קצרה או ארוכה, כי ההוצאות שלי גבוהות מההכנסות שלי.

4. התעסקות בגבייה:
גבייה היא אחד מעקבי אכילס של כל עצמאי, ובעיקר של כל עצמאית. גם כך ההתעסקות בכסף מאוד לא פשוטה לרובנו, הנשים, וכך גם העמידה על שלנו והדרישה לקבל את התשלום שאנחנו ראויות לו. בדיוק מהסיבה הזו – השאיפה שלנו צריכה להיות לצמצם את ההתעסקות הזו למינימום האפשרי. כשאני גובה את כל התשלומים מראש בצ'קים דחויים – אני לא עוסקת בגבייה לאורך הפרויקט.

5. עומס יתר:
רובנו לא מצטיינות בניהול ספרים, ומתקשות לעקוב אחרי התשלומים שמגיעים לנו. זה יכול להגיע למצב שמרוב עומס ובלגן – נשכח לבקש תשלום במועדו, ונזכר בזה אחרי שהפרויקט כבר יסתיים. וזו עוד סיבה מצויינת – פשוט להוריד את זה מסדר היום!

6. יצירת תזרים ידוע מראש:
כעצמאיות – מחזור ההכנסות שלנו גם כך לא צפוי. יש לנו בעסק חודשים טובים יותר וטובים פחות. גביית התשלומים מראש עוזרת לנו לייצר מחזור הכנסות צפוי לכמה חודשים קדימה, וכשמחזור ההכנסות שלנו ניתן לצפי – גם את ההוצאות אנחנו יכולות לתכנן בהתאם.

7. עסק קטן-גדול:
בשורה התחתונה – אנחנו רוצות להתנהל כמו עסק גדול כבר כשאנחנו עסק קטן, ועסק גדול ורציני לא מרשה לעצמו להיות בחסדיו של בעל עסק אחר או בחסדי זכרונם, פניותם ורצונם הטוב של הלקוחות.
זה כמובן מחייב גם אותנו – לתת את השירות שלנו בזמן שהתחייבנו אליו!

תשלום הגון או משבר אמון?

"אבל מה אני אומרת ללקוחות, שמתקשים להפקיד בידיי את כל הסכום מראש? שיש להם נסיון רע עם בעלי מקצוע אחרים, ולא סומכים על מעצבת שהם לא מכירים?"
זו שאלה שאני נשאלת לא מעט.

ראשית, חשוב שהלקוחות יבינו שמתן הצ'קים מראש לא אומר תשלום של כל הסכום מראש. הצ'קים נפדים חודש בחודשו ופרושים על פני כל תקופת העבודה המוערכת.
אם חלילה ההתקשרות ביני לבין הלקוחות מסתיימת בטרם עת – הסכם העבודה מגדיר בצורה מדוייקת את החלק היחסי של כל פרק בהסכם, וכך אפשר לחשב בקלות מה הסכום שאני זכאית לו ומה הסכום שחוזר ללקוחות. במקרה זה – הצ'קים שעוד לא הופקדו שבים ללקוחות.
פרישת התשלומים על פני תקופת העבודה עובדת גם לטובת הלקוחות, כי במקום לשלם סכומים גדולים בתקופה שהיא גם כך מאתגרת מבחינה כלכלית – הם משלמים סכומים קטנים יותר לאורך הפרויקט.
אבל הכי חשוב להבין, שהסיבה לגביית התשלומים מראש אינה חוסר אמון בלקוחות.
אני לא עושה את זה מכיוון שאני לא מאמינה שהם ישלמו לי בבוא העת.
אם היה לי חוסר אמון בלקוחות – עדיף היה שלא נעבוד יחד כלל, שכן אמון הוא תנאי בסיסי בתהליכים כמו אלה שאנחנו מלוות.
הסיבה לגביית התשלומים מראש היא כל מה שציינתי לעיל, קרי – זו דרך ההתנהלות העסקית שבחרתי בה, ומטרתה לשמור על העסק שלי מתפקד ופעיל, ולשמור עליי – עסוקה בעיצוב ולא בגבייה.

איך עושים את זה בפועל?

העריכי את משך תקופת העבודה הצפוי (כולל חודש אקסטרה לפינישים אחרונים).
פרטי בתנאי הצעת המחיר את סך התשלומים על פי מספר החודשים שהערכת. התשלום הראשון יהיה ליום חתימת ההסכם, והבאים – תשלום בכל חודש עוקב. אם שכר הטרחה הוא, למשל, 40,000 ש"ח + מע"מ והערכת 10 חודשי עבודה – בכל חודש התשלום הוא 4000 ש"ח + מע"מ.
צייני מהן האופציות לתשלום (צ'קים, אשראי וכד').
פרטי בהסכם העבודה את חלקו היחסי של כל שלב בתהליך (באחוזים) על מנת שבמקרה הצורך ניתן יהיה לחשב את החלק שאת זכאית לו.
שימי לב, כיום יש גם אפשרות לצ'קים דיגיטליים ולהוראות קבע דחויות ברוב הבנקים, כך שגם לקוחות שלא מחזיקים פנקסי צ'קים יכולים לשלם לך בתשלומים.

אני מזכירה לך, שב-4.10 נפתח המחזור הבא של DESIGN.KON, קורס הדגל שלי למעצבות פנים ומלבישות בתים, שבו תוכלי לקבל ממני נוסח מלא של הצעת מחיר ושל הסכם עבודה מחולק לפרקים (ולאחוזים!)

*טיפ לסיום

כפי שהבנת, יש הרבה סיבות שבגינן אני ממליצה לגבות את מלוא שכר הטרחה מראש בצ'קים דחויים או באשראי בתשלומים, ולא לפי אבני דרך בתהליך,
אבל אם את בכל זאת גובה לפי שלבי ההתקדמות:

גבי את התשלום מראש על כל פרק, ולא לאחר ביצוע העבודה.
אל תצמדי את גביית התשלום המסכם לסטיילינג – בדיוק בגלל הבעייתיות שתיארתי בפוסט הזה.

בהצלחה!

מעוניינת לקבל ממני תכנים נוספים עם טיפים מקצועיים?
הצטרפי כאן ותקבלי למייל את הפוסט הבא!

להתראות בפוסט הבא!

The post שוטף כל 30 first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

הסידור שאינו נגמר

סיון קונוולינה — Tue, 23 Mar 2021 16:37:36 +0000

בדיון שהתקיים בקהילה שלי – שאלה אותי חברת קהילה מה עושים כשלקוחות מושכים את שלב הסטיילינג? איך מביאים אותם לסיים עם האקססוריז כדי לסיים את הפרויקט?
כדי לענות על זה – כדאי קודם להבין מה הסיבות לכך שזה קורה.

שלב הפנדלים

כולנו רוצות לסיים את הפרויקטים שלנו כשהם מולבשים מקצה עד קצה ומוכנים לצילומים המקצועיים, אבל בפועל – מעט מהפרויקטים באמת מסתיימים כך. מדוע?

שלב הסטיילינג מתארך בארבע נסיבות עיקריות:

1. היעדר דד-ליין מובנה בתהליך:
כשמדובר בשיפוץ או בניה – הסטיילינג נעשה כשהעבודה הקבלנית הסתיימה והלקוחות כבר חזרו/עברו לגור בבית.
כשמדובר בתהליך של הלבשה – הם כלל לא נדרשים לעזוב את הבית.
בשני המקרים – אין שום שעון חול חיצוני שקוצב זמן לפרק העבודה הזה. אין תאריך סיום מובנה = אין לחץ, ולכן שלב הסטיילינג עשוי להימרח אם לא נציב לו דד-ליין שרירותי.

2. תזמון ברצף שלבי העבודה:
הסטיילינג מתקיים בסיום הפרוייקט, אחרי חודשים או שנים של תהליך מתמשך.
כשהוא מגיע, הלקוחות כבר עייפים מאוד מהאינטנסיביות של התקופה שעברו, ורוצים באופן טבעי להוריד הילוך.
רבים מבקשים לקחת פסק זמן קצר, "לנשום" קצת, ואז להתפנות להלבשה ולאיבזור.
אבל מה זה קצר?
או! פה מתחילה הבעיה. 'קצר' הוא מושג מאוד סובייקטיבי, וכל מה שסובייקטיבי – אינו יכול להוות הגדרה לסיום.

בפרויקטים של הלבשת הבית – זה בעייתי אפילו יותר, כיוון שהלקוחות שמגיעים לתהליכים האלה כבר חיים עם עיצוב מסויים בבית מספר שנים, אז מה הם עוד חודש, חודשיים, שנה?
אין כאן את התמריץ שיש לדיירים בבית חדש/מחודש: הקירות הלבנים, הנורות החשופות והתהודה של היעדר טקסטיל – שמזכירים להם על בסיס יומיומי שיש עוד מה להשלים.

3. היעדר משאבים:
במקרים רבים התקציב הושקע כולו בשלבים שקדמו לסטיילינג, וכשהלקוחות הגיעו לסיום כבר לא נשאר עם מה לעבוד.
במצבים כאלה – הלקוחות לעיתים קרובות מעדיפים לחכות עם הפינישים עד שיתפנה הסכום הדרוש עבורם.

4. נסיון לרצות את הלקוחות:
הסיטואציה הזו ודאי מוכרת לך: יצאת עם הלקוחות לסבבי רכישות ולא מצאתם משהו לשביעות רצונם, או שליקטת עבורם פריטים ברשת אבל חלקם לא במלאי או לא מתאימים.
מעצבות רבות במצב הזה ממשיכות לחפש עוד ועוד פתרונות עבור הלקוחות כדי לרצות אותם, מתוך הנחה שהפרויקט מסתיים כשהלקוחות מסופקים וכל הווישליסט מומש, רק שלעיתים – הלקוחות פשוט לא מסופקים ולא מתרצים. ומה אז?

איך בכל זאת תקדמי את סיום השלב הזה בזמן סביר?

1. הקפידי לעגן את מועד סיום הפרויקט בהסכם העבודה.
לכל הסכם צריך להיות תוקף – גם בלי קשר לסטיילינג – מהסיבה הפשוטה שהלקוחות משלמים לנו לא רק על השירותים שלנו אלא גם על הזמן שאנחנו משריינות לפרויקט.
ספציפית לשלב הסטיילינג זה חיוני, כי זה יוצר תיאום ציפיות נכון ובריא בין המעצבת ללקוחות, ונקודת סיום מוגדרת שאפשר להתייחס אליה בעת הצורך.

אם את רואה ששלב הסטיילינג מתארך ומתארך – נסי להניע את הלקוחות לפעולה: "אנחנו ממש בסיום התהליך שלנו, ונותר לנו רק שלב ההלבשה. לטובת השלמת הסטיילינג – אשמח שנקבע סבב רכישות מסכם. האם נוח לכם שנקיים אותו ביום ___?". השאירי מעט מאוד מקום לחוסר ודאות או לדחיינות.

אם גם זה לא עוזר – אין ברירה, הסבירי שכבר חרגתם ממועד סיום הפרויקט, ושאת מעוניינת לסגור את הקצוות שנותרו פתוחים לפני שתשומת הלב והזמן שלך מוסבים לפרויקטים חדשים.
גם כאן – היי פרואקטיבית! הסבירי ללקוחות מה את מציעה שיקרה על מנת שתוכלו לסיים את העבודה. למשל: "בואו נפגש לבחירת האקססוריז און-ליין, ונצא לעוד שלוש שעות של בחירת שטיחים, כריות נוי ווילונות".

2. הקצי לסטיילינג פרק זמן ריאלי:
אפשר בהחלט להבין את הרצון של הלקוחות לקחת הפסקת רענון לאחר שיפוץ או בניה. אם תשקללי את ההפוגה הזו לתוך תקופת העבודה – לא תהיי מתוסכלת מכך שזה שלב מתמשך. לכן, כשאת קובעת את מועד סיום הפרויקט בעת ניסוח הסכם ההתקשרות – קחי את הסטיילינג בחשבון כתקופה של חודשיים לפחות.
בזמן ההפוגה הזו תוכלי לבקר בבית, לבדוק מה עוד חסר כדי להשלים את העיצוב, להכין עם הלקוחות רשימה של כל מה שירצו עוד לרכוש, לבדוק איתם מה התקציב שנותר, ואף לבחור חלק מהפריטים און-ליין במקום ביום רכישות פיזי.

אם הלקוחות לא מתפנים לקיום הרכישות גם כעבור תקופת התאקלמות ממושכת בבית – הציעי לקיים את הבחירות עבורם ולהעביר אותן לאישורם. בשלב הזה של הפרויקט הם ודאי עברו איתך תהליך מספיק משמעותי על מנת לסמוך עליך ועל הטעם שלך. תוכלי לבחור פריטים מחנויות שאת מבקרת בהן, לצלם להם ולשלוח לאישור, או לבחור פריטים בחנויות אינטרנטיות ולשלוח להם לינקים להזמנה.

3. שרייני תקציב ייעודי לסטיילינג בעת חלוקת התקציב:
שלב חלוקת התקציב הוא קריטי להצלחת הפרויקט. אמנם לא כל הלקוחות מעוניינים לשתף את המעצבת בסכומים שהם מוציאים, אבל אלה שכן – מרוויחים מכך מאוד, שכן מעצבת מקצועית תדע "לחלק את העוגה" בצורה נכונה כך שכל עבודה בפרויקט תזכה לתקציב ייעודי שייאפשר את ביצועה.

בפרויקטים גדולים, לעיתים קרובות לא נשאר תקציב לסטיילינג – בין אם כי לא שוריין לו תקציב מראש ובין אם כי הוא נותב לחלק אחר של הפרויקט. מסיבה זו – חשוב לשריין לפרק הזה תקציב מראש, ולהסביר ללקוחות שאם לא ישמרו עליו לסיום – הבית יוותר ערום ונטול תחושה של…בית!

אם בכל זאת התקציב לסטיילינג הושקע בעבודות אחרות וזה מה שתוקע את הסיום – אני ממליצה לקבוע עם הלקוחות מועד עתידי (ולשריין לו תאריך טנטטיבי) שבו תצאו לסבב רכישות מסכם. לא כדאי להשאיר את זה פתוח אלא לקבוע מועד מוגדר ולבחון את היתכנותו לקראת הגעתו. זכרי שאת רוצה בסופו של דבר לסיים את הפרויקט בצורה פורמלית, בין אם כדי לגבות את התשלום המסכם* ובין אם כדי שיהיה קלוז'ר לתהליך.

4. זכרי שהפרויקט מסתיים כשתכולת העבודה בוצעה במלואה:
שביעות הרצון של הלקוחות מאוד חשובה, אבל היא לא יכולה להיות מה שמגדיר את סיום הפרויקט.
יש לקוחות שיתרצו בקלות, ויש לקוחות שלא יתרצו אף פעם, ולכן סיום הפרויקט חייב להיות אובייקטיבי ולא סובייקטיבי.
אם תכולת העבודה שכללת בהצעת המחיר מומשה במלואה וקו הסיום עוד רחוק – ציידי את הלקוחות בהנחיות מפורטות על מנת שיוכלו להתקדם בעצמם עם הרכישות שנותרו וקבעי פגישה מסכמת לסיום התהליך.

תמונה שווה אלף עוקבים

מה אם אנחנו רוצות לצלם את הפרויקט ושלב הסטיילינג עדין לא בוצע?
אם אין כרגע צפי להשלמת הסטיילינג – אין טעם לחכות. בקשי מהלקוחות לקבוע יום צילומים לבית בהקדם, והביאי איתך את הפריטים שחסרים או שכרי את שירותיה של סטייליסטית שתדאג לכל מה שדרוש לצילומים.
זה יאפשר לך להתקדם הלאה מבלי להמתין שהלקוחות יתפנו לרכישות האחרונות. כמובן, שיש כאן גם בונוס עבור הלקוחות – הם חוסכים לעצמם את השיטוטים ואת ימי העבודה שנדרשים לטובת הרכישות האחרונות, ומקבלים הכל מוצג לעיניהם בביתם. מה יותר כיף מזה?

*טיפ לסיום

יש הרבה מאוד סיבות שבגינן אני ממליצה לגבות את מלוא שכר הטרחה מראש בצ'קים דחויים או באשראי בתשלומים ולא לפי אבני דרך בתהליך (מעניין אותך? אם כן אמרי לי ואקדיש לזה פוסט נפרד).
אבל גם אם את גובה לפי שלבי ההתקדמות – אל תצמדי את גביית התשלום המסכם לסטיילינג – בדיוק בגלל הבעייתיות שבשלב הזה.
אני ממליצה שהתשלום האחרון יהיה מעוגן בהסכם העבודה כשהוא יבוצע עד 60 יום ממועד סיום עבודתו של הקבלן או X חודשים מיום חתימת הסכם העבודה – המוקדם מביניהם.
בהצלחה!

מעוניינת לקבל ממני תכנים נוספים עם טיפים מקצועיים?
הצטרפי כאן ותקבלי למייל את הפוסט הבא!

להתראות בפוסט הבא!

The post הסידור שאינו נגמר first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

פרפקציוניזם או דפקטציוניזם?

סיון קונוולינה — Sat, 27 Feb 2021 16:20:19 +0000

כשהייתי בתיכון היו לי מחברות מסודרות באופן מופתי. לא רק שכתבתי כל מילה שהמורה אמר/ה בשיעור, אלא שכתב היד שלי היה כל כך ציורי ויפה, שבמשך שנים אחר כך – גם בטכניון – כולם נהגו לכנות אותו "פונט sivan".
הסדר המופתי הזה לא היה אגבי. הקפדתי עליו בקנאות קיצונית. אם שורה אחת היתה יוצאת קצת עקומה או מבולגנת – הדף כולו היה נתלש והייתי מעתיקה את תוכנו מחדש לדף נקי.
"את כזאת פרפקציוניסטית!", החברות שלי אמרו עליי, ואני ראיתי בזה מחמאה יותר מהקנטה, מבלי לתת את הדעת על המחיר שזה גובה ממני.

הפרפקציוניזם שלי לא התחיל בתיכון, מן הסתם.
כילדה ציירתי המון. הייתי גם בחוג ציור במשך כמה שנים.
אני זוכרת כמה וכמה ציורים מקסימים שציירתי בטכניקות שונות, אבל לצערי הרב אין לי אף אחד מהם – לא כי הם לא שרדו את מעברי הדירות המרובים שלנו, אלא כי בכל פעם שהשתפרתי בציור – הבטתי בעין ביקורתית על הציורים הקודמים שלי, והם פתאום נראו לי לא טובים מספיק.
כשזה קרה – פשוט השלכתי אותם לפח. אפילו לא העליתי על דעתי להתייחס לתהליך ההתפתחות שלי כציירת כמשהו ששווה לשמור למזכרת.

התכונה הבעייתית הזו ליוותה אותי גם הלאה לחיי הבוגרים, ולא התבטאה רק בתוצרים ברמה מאוד גבוהה, שעברו סלקציה קפדנית, אלא גם בתופעה המוכרת יותר של תקיעות.
כל פרפקציוניסטית מכירה את זה:
את עובדת על משהו בכוונה להגיש או לפרסם אותו, משקיעה בכל פרט ופרט, משפרת, מלטשת, משדרגת שוב ושוב – אבל זה עדין לא מושלם.
הדד-ליין שהצבת לעצמך כבר מזמן עבר, אבל את הרי לא תגישי ללקוח או תפרסמי בפייסבוק משהו לא גמור. זה חייב להיות מדויק.

במקרה הטוב, הפרויקט הזה יראה אור באיחור ניכר.
במקרה הפחות טוב, הוא יוקפא או ייגנז לחלוטין.
כך או כך, אין ספק – הפרפקציוניזם שלך לא שירת אותך. גם אם התוצר היה בסוף מושלם – שילמת מחיר יקר על ההימנעות שלך.

DONE IS BETTER THAN PERFECT

לפרפקציוניזם יש מחירים רבים ושונים:

החמצת הזדמנות – נניח שיש לי כוונה לפרסם פוסט עם טיפים לעיצוב שולחן החג בפסח. כתבתי תוכן מעולה, עשיתי הגהה ועוד אחת, ועכשיו כל מה שחסר לי הן תמונות טובות לשלב בפוסט.
במקום להשתמש במאגר תמונות בתשלום או ליצור שת"פ מהיר עם צלמות/מעצבות ולהשיג מהן תמונות מתאימות – אני מחליטה לצלם תמונות בעצמי או לחפש תמונות חינמיות שמותר להשתמש בהן למטרה כזו.
כמו תמיד – השגת התמונות שאני רוצה לקחה יותר זמן משהערכתי, וכמובן שלא יכולתי להסתפק בתמונות שהן לא בול, כי הקורלציה בין הטקסט לתמונות חשובה לי ממש כמו האיכות שלהן.
והנה – ערב החג הגיע, והפוסט שלי סוף-סוף מוכן! אבל למי יועילו הטיפים האלה עכשיו? כולם כבר רכשו את הכלים ואת הדקורציה לשולחן החג, ורוב הסיכויים שהם גם עסוקים מדי בהכנות כך שהחשיפה לפוסט הכל-כך מושקע שלי תהיה אפסית.

לא חבל? לגמרי עדיף היה "להתפשר" על תמונות טובות דיין, וליהנות מהחשיפה המטורפת של הימים שלפני החג.
מחיר כלכלי – מי מאיתנו לא היתה בסיטואציה שבה היא מעוניינת להשיק שירות חדש בעסק, שיכול להניב לה הכנסה נוספת מיידית, אבל בגלל תקיעות לגבי הניסוח של דף הנחיתה או התלבטות לגבי התמחור – זה נתקע.
זה נתקע כי היינו עסוקות ב"מה יגידו?", או ב"מישהו באמת ישלם סכום כזה?!", או ב"איזה ערך אני נותנת כאן בכלל?", או ב"זה לא נראה מספיק מקצועי" (כולן מחשבות מובהקות של פרפקציוניזם), וכך שבוע של התמהמהות הפך לשבועיים, לחודש, לרבעון ול… אה, לא פרסמת את השירות הזה בכלל בסוף?
הנזק ברור. כל יום שבו אנחנו מחכות שתרד עלינו ההארה לגבי המחיר הנכון, הניסוח המושלם, השירות פורץ הדרך, העיצוב המבריק – אנחנו פוגעות בפוטנציאל ההכנסה הנוספת לעסק שלנו באותו חודש ובכלל.
לא חבל? תמיד עדיף להתחיל במשהו, גם אם הוא לא מדוייק עד לקצה, ומקסימום לשפר ולדייק עם ההתקדמות. הרי את התובנות הכי טובות נרוויח רק מנסיון, אז התוצר הראשוני בהגדרה לא יכול להיות מושלם.
החמצת הראשוניות – לפעמים יש לנו רעיונות מעולים ומקוריים לקידום העסק שלנו, אבל בזמן שאנחנו משקיעות בהפיכתם למוצר או לשירות הנחשק שאנחנו מדמיינות – מישהו אחר מקדים אותנו עם מוצר או שירות דומה, כך שהמקוריות שלנו לא זוכה לתהילה שמגיעה לה.
או אז, במקום לראות בזה בעיטה בתחת מהיקום ולצאת לדרך עם התוכנית שלנו, אנחנו נתקפות במחשבות פרפקציוניסטיות דוגמת "עכשיו יגידו שאני מעתיקה", או "אני בחיים לא אוכל להתחרות בה", והרעיון המעולה שהיה לנו חוזר למגירה שממנה הוא יצא.
לא חבל? אם נסכים לצאת לדרך עם מוצר או שירות שאינם מושלמים אך מקוריים – עצם הרעיון המוצלח ככל הנראה יאפיל על חוסר השלמות בדיטיילס, וגם כאן – את הדיוק הסופי נוכל לעשות תוך כדי תנועה.
ואגב, גם אם החמצתן את הראשוניות – אין שום סיבה לגנוז את השירות שחשבתן עליו. לא סתם בכל שוק יש מספר באסטות צמודות זו לזו שמוכרות בדיוק את אותם הפריטים. בראשונה אנחנו פוגשות את הפריטים, בשניה אנחנו מפתחות סקרנות, לשלישית אנחנו נכנסות וקונות.
תמיד נוכל גם לעטוף את אותו רעיון באריזה מעט שונה, ולשוות לו מקוריות אחרת.

פגיעה בחשיפה – מי מכן מחכה עם פרסום הדף העסקי שלה כי אין לה לוגו? שתרים יד! מי עוד לא פתחה פרופיל עסקי באינסטגרם כי אין לה תמונות מקצועיות? מי עוד לא העלתה את האתר שלה כי הדף של ה"אודות" לא מספיק טוב?
כמו בדוגמה הקודמת – כל יום שבו אנחנו מחכות למיתוג המקצועי, לתמונות המושלמות, לניסוח השנון ביותר – פחות לקוחות פוטנציאליים נחשפים אלינו. אנחנו פשוט לא קיימות מבחינתם.
גם מי שכבר "התניעה" ועשתה חלק מאלה, אבל לא מתמידה בהם – גוזרת על עצמה תוצאה דומה.

לא חבל? למזלנו, רובנו אמנם פרפקציוניסטיות, אבל הלקוחות שלנו – פחות. עוד לא פגשתי את הלקוח שוויתר על מעצבת מרשימה בגלל שאין לה עדיין לוגו; תמונות מעולות אפשר לצלם היום גם לבד (אם עוד לא צפיתן בלייב שלי בקהילה על צילום בסמארטפון – זה הזמן); ואם קשה לכן לנסח את ה"אודות" שלכן – פשוט היעזרו בחברה טובה שמכירה אתכן היטב ויכולה לתאר אתכן בכמה מילים.
בתור התחלה – זה מצוין!
ביטול זמן ומשאבים – כל מה שתיארתי עד כה מתייחס למוצר או שירות שלא יצאו לפועל, או שהתממש באיחור, ולהפסד בגינו. אבל מה עם ההפסד הטמון בכל השעות שהשקענו במחשבות, בפיתוח, ובעוד ועוד סבבי תיקונים במטרה לעמוד ברף המאוד גבוה שאנחנו מציבות לעצמנו?
מה לגבי כל שעות העבודה שירדו לטמיון כשבסופו של דבר גנזנו רעיון כי התוצרים לא עמדו בקריטריונים שלנו?
מה לגבי העבודות שעליהן ויתרנו כדי לפנות זמן לשעות על גבי שעות של עיצוב בפוטושופ, או הגהה של טקסט בוורד? ומה עם שעות התיכנות שעליהן שילמנו כדי לייצר את התשתית המתאימה?
אלה מחירים שאנו נוטות לשכוח לשקלל כשהפרפקציוניזם משתלט עלינו.
ואף מילה על השעות הנוספות שאנחנו משקיעות בלי חשבון בפרויקטים שלנו כדי שהם ייצאו מושלמים, על אף שכבר מזמן חרגנו ממכסת השעות שתמחרנו.

לא חבל? אם כבר השקענו כל כך הרבה שעות וכסף בפיתוח של רעיון או שירות כלשהם – מבחינה עסקית עלינו לשאוף להוציא אותם לפועל גם אם הם לא מושלמים, על מנת לא לגרום לעצמנו נזק נוסף הנובע מביטול הזמן והמשאבים שהשקענו. כאמור, תמיד נוכל לשפר ולדייק לאחר מכן.
ואת השעות הנוספות בפרויקטים עדיף פשוט לתמחר מראש אם אנחנו מזהות שמדובר בריטואל חוזר מצידנו. ההשקעה שלנו בלקוחות שלנו צריכה להיות מלווה בתמורה הולמת, וכמובן – צריכה גם להיות מודגשת בשיווק השירות שלנו.
הימנעות – אנשים פרפקציוניסטים כל כך חוששים מלא לעמוד בציפיות של אחרים – שלעיתים קרובות הם בכלל לא מנסים. הרי אם לא עושים – בוודאות לא נכשלים – נכון?
אין צורך להסביר את ההשלכות הקריטיות שיש להימנעות הזו עלינו ועל העסק שלנו. הימנעות לא מקדמת אותנו. גם אם נדמה לנו שיש רווח בשמירה על התדמית שלנו או על המוניטין שלנו ללא רבב – הרווח הזה בטל בשישים לעומת הנזק שאנחנו סופגות מדשדוש במקום. אין לאן להתפתח כשאין תנועה קדימה, ועסק שלא מתפתח – בסופו של דבר לא שורד.

לא חבל? כשאנחנו מנסות למרות החששות שלנו – אנחנו נתפסות כאמיצות וכבעלות בטחון עצמי גבוה – גם בעיניי עצמנו וגם בעיני הסביבה שלנו. כשלונות הם חלק בלתי נפרד מהצלחה (אקדיש לכך פוסט נפרד בהמשך), והנסיונות להתחמק מהם על מנת לשמור על דימוי מושלם כלפי חוץ – חוטא להתפתחות של כל עסק באשר הוא.
פגיעה בדימוי ובמוטיבציה – לסיום – ואולי הכי חשוב – הנזק הרגשי.
אין ספק שהחתירה המתמדת לתוצר הכי טוב, הכי מוצלח, הכי נכון – יש לה מחירים רגשיים, מכיוון שבדרך לשם יש המון ביקורת עצמית, השוואתיות לאחרות ולאחרים, ולעיתים קרובות גם תחושת כשלון אם משהו לא יוצא לפועל.
לא תופתעו לגלות, שיש קשר מובהק בין פרפקציוניזם להערכה עצמית נמוכה. התחושות הללו פוגעות בדימוי שלנו בעיני עצמנו, הן מורידות את המוטיבציה שלנו, והן מטפחות את הצורך שלנו להוכיח את עצמנו אפילו יותר בפעם הבאה.
בנוסף, הפרפקציוניזם שלנו עשוי לעלות לנו גם בביקורת מבחוץ. ללקוחות שלנו, למשל – יותר חשוב לקבל תוכניות בזמן מאשר שהתוכנית שלנו תכלול את הבלוקים הכי שווים, או תהיה אסתטית מאוד. כמאמר המשפט הידוע: DONE IS BETTER THAN PERFECT, ואם לא נעמוד בדד-ליין בגלל סטנדרט שהוא רק שלנו – זה עשוי לעלות לנו באכזבה או בכעס בצד השני של המתרס, ואלה ילבו את תחושת האכזבה שלנו מעצמנו.
במילים אחרות -פרפקציוניזם מייצר עוד פרפקציוניזם, ומעגל הקסמים הזה לא מועיל לנו.

'מודעות' היא מילת המפתח

פרפקציוניזם היא במהותה תכונה חיובית, שאם ננהל אותה ולא היא אותנו – היא תתרום לנו מאוד, ואפילו תשווה לנו יתרון יחסי בזכות תוצרים ברמה גבוהה ביחס למה שקיים מסביב.
כל לקוח שעבד איתי וכל מעצבת שלמדה אצלי – יעידו על כך שגם היום – אני עודני פרפקציוניסטית. תשומת הלב שלי לפרטים הקטנים ורמת ההשקעה שלי בפרויקטים ובקורסים שלי הם באמת מעל ומעבר לסטנדרט המקובל בשוק, ואין ספק שזה עושה את שלו.

אבל היום – הפרפקציוניזם הזה כבר לא מעכב אותי. אני כבר לא מאפשרת לו להוות מכשול בהתפתחות שלי, כי אני כבר מזהה את המקומות שבהם הוא עשוי לעשות את זה, ומקפידה לשחרר את התנועה סביבם לפני שנוצר צוואר הבקבוק.

מודעות היא מילת המפתח. פעם אחר פעם, אני מזכירה לעצמי שבמשחק שנקרא 'העסק שלי' – יש לי הרבה יותר מה להרוויח מלזרוק את הקוביות ולהתקדם על הלוח, מאשר להישאר באותה משבצת ולא לזוז עד שיגיע המהלך המושלם.

ואת? האם את מזהה את עצמך בפוסט הזה? אם כן, אני מקווה שהוא יניע אותך קדימה ויעזור לך לקחת מהתכונה הזו את היתרונות שלה, ואת החסרונות – להשאיר מאחור.
יש לך התלבטות או תקיעות שקשורה בפרפקציוניזם? את מוזמנת לשתף אותי.
אהבת את הפוסט? את מוזמנת לשתף אחרות

*הפוסט מנוסח בלשון נקבה, אך אין בכך כל כוונה לרמוז שגברים אינם פרפקציוניסטים

מעוניינת לקבל ממני תכנים נוספים עם טיפים לניהול העסק?
הצטרפי כאן ותקבלי למייל את הפוסט הבא!

להתראות בפוסט הבא!

The post פרפקציוניזם או דפקטציוניזם? first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

האם את קניבלית?

סיון קונוולינה — Sun, 21 Feb 2021 08:41:14 +0000

השיעור השני בקורס שלי למעצבות פנים ומלבישות בתים עוסק בתמחור, ובנוי משני חלקים.
בחלק הראשון אני מלמדת את המעצבות איך לתמחר את שכר הטרחה שלהן בצורה רווחית בעזרת כלי התמחור שיצרתי (טבלה שעובדת כמו אפליקציה ומחשבת את שכר הטרחה בצורה רווחית וקלה).
בחלק השני אנחנו מדברות על עקרונות מנחים לתמחור, על כללי "עשי ואל תעשי" (שכולם נכתבו בדם), וגם על קניבליזם של שירותים בעסק.

מהו קניבליזם עסקי?

זהו מצב שבו שירות אחד שלנו "אוכל" שירות אחר (לרוב – רווחי יותר), ולמעשה מייתר אותו תוך שהוא פוגע ברווחיות שלנו.
כדי להבין את זה טוב יותר – אתן דוגמא שאני חוזרת ונתקלת בה שוב ושוב אצל מעצבות (בעיקר בתחילת דרכן, אבל לא רק!):

מעצבת פלונית מציעה ללקוחותיה פגישת ייעוץ של 3 שעות בביתם. כולנו מכירות פגישות ייעוץ כאלה, נכון?
לפגישה היא מגיעה עם מזוודת מניפות גוונים וחומרים, טאבלט וכלי מדידה.
במהלך הפגישה היא נותנת ללקוחות ייעוץ מקיף לכל חלל הבית במשך שעתיים. כחלק מהייעוץ היא ממליצה (בין השאר) על טפטים בחדרי השינה, צביעת הקירות בגוונים משלימים, תכנון פריט נגרות בנישה בסלון ורכישה של כמה פריטי ריהוט ואקססוריז.
"יש לך דוגמאות להראות לי?" שואלת הלקוחה שהזמינה את הייעוץ.
והמעצבת, שחשוב לה לצאת מהפגישה בתחושה שנתנה ללקוחה ערך מקסימלי – עונה: "בטח, בואי נכנס לכמה חנויות און-ליין בזמן שנותר לנו ונבחר יחד".
בשעה שנותרה לפגישה המעצבת בוחרת עם הלקוחה און-ליין: טפט לחדר השינה של ההורים, טפט לחדר הילדה, גוון קיר משלים לכל אחד מהטפטים, מספר פריטי אקססוריז לבית, וגם ספה ופינת אוכל.
בנוסף, היא מודדת את הנישה בסלון ומשרטטת ללקוחה סקיצה ידנית של פריט הנגרות שיתאים שם.
בתום הפגישה הלקוחה מודה למעצבת בעיניים בורקות על הערך הרב שנתנה לה. "לא האמנתי שאפשר להספיק כל כך הרבה בשלוש שעות!" היא מתמוגגת.
המעצבת מוחמאת, מחוייכת גם היא, ויוצאת מבית הלקוחה מרוצה ושמחה לפגישת הייעוץ הבאה שלה.
היא מקווה שעוד תשמע מהלקוחה הזו לגבי תהליך של ליווי מקיף ומלא יותר.

השאירו מקום למנה העיקרית

לכאורה – תרחיש אידיאלי!
אבל רק לכאורה, כי בינינו – אין שום סיבה שהלקוחה הזו תבחר לקחת ליווי מקיף ומלא יותר (שגם עולה יותר) כשהיא קיבלה כל כך הרבה ערך בעלות פחותה בהרבה.
המעצבת שלנו אמנם יצאה בתחושה נהדרת, אבל למעשה היא מטרפדת לעצמה את פוטנציאל הרווח שלה, כי שירות קטן וחד-פעמי בעסק שלה פוגע בשירות מורחב יותר, שאמור להיות גם רווחי יותר.

מה המסקנה?
כשאנחנו מציעות ללקוחות שלנו שירותים בדרגות מחיר שונות – חשוב שכל אחד מהשירותים האלה יועיל ללקוחות ויספק להם תמורה, אך חשוב גם לוודא שהשירותים שאנחנו מציעות לא מתחרים זה בזה או "אוכלים" זה את זה. חשוב שלא ניצור קניבליזם בעסק שלנו רק מתוך רצון לספק ולרצות את הלקוחות.
אם לא נקפיד על כך – ללקוחות לא תהיה שום סיבה להזמין מאיתנו את השירותים המורחבים של ליווי ועיצוב מלאים. במקום זאת, נמצא את עצמנו נשענות על השירותים הקטנים והפחות רווחיים בעסק, שכדי להפיק מהם תמורה מספקת – אנחנו צריכות לקיים הרבה מאוד מהם בכל חודש.
המטרה היא, כמובן, להרוויח יותר ולעבוד פחות. את זה נעשה ע"י הגדרה נכונה של השירותים שלנו בשלב הראשון (נקפיד לתחום גבולות וערך ברורים לכל שירות מבלי שאחד נבלע באחר), ותמחור נכון שלהם בשלב השני (על מנת לוודא שהשירותים המורחבים הם אכן גם הרווחיים).

מעוניינת לקבל ממני תכנים נוספים עם טיפים לניהול העסק?
הצטרפי כאן ותקבלי למייל את הפוסט הבא!

להתראות בפוסט הבא!

The post האם את קניבלית? first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

שנה חדשה, התחלות חדשות

סיון קונוולינה — Tue, 05 Jan 2021 06:58:34 +0000

היום הוא היום הראשון של החל"ד שלי.
לא, אין צורך לרוץ לחפש תמונות בסטורי שלי, לא ילדתי עדין. פשוט החלטתי שאני לא עובדת עד הרגע האחרון, אלא משאירה לי זמן להיערך ללידה בנחת, לסגור קצוות, לעשות דברים שאני אוהבת לפני שסדר העדיפויות משתנה, ולבלות עם הבנות שלי קצת יותר לפני שמתרגש עלינו שינוי משמעותי.

חמש שנים עברו מאז חופשת הלידה האחרונה שלי. לקראת חופשת הלידה הקודמת לקחתי מעצבת פנים כעובדת שכירה, והכשרתי אותה לעבודה בסטודיו במשך כמה חודשים (כתבתי על זה כאן). היא היתה אשת הקשר שלי מול הלקוחות, היא המשיכה לעבוד על הפרויקטים שלי והיא נתנה מענה לכל בעיה שצצה.
זה עבד מצוין, וזכיתי ליהנות מחופשת לידה אמיתית של 10 שבועות מבלי לדבר אפילו פעם אחת עם לקוח או ספק (נדב החליף אותי בארבעת השבועות הנוספים).

כל עצמאית יודעת שלקחת פסק זמן כל כך ארוך ומוחלט מהעבודה – זה ממש לא מובן מאליו.
כעצמאיות, לרובנו מאוד קשה לתחום את הגבול בין הזמן הפרטי לזמן העסקי אפילו בימי שגרה, אז המחשבה "להיעלם" ללקוחות למשך תקופה כל כך ארוכה כמעט בלתי נתפסת.
אבל אני תמיד טוענת, שבעסקים – ממש כמו בעיצוב פנים – הכל מתחיל בתכנון טוב.
אם את מתכננת קדימה בצורה נכונה, עם כל ההתאמות ותיאומי הציפיות הנדרשים – את בהחלט יכולה לצאת לחופשת לידה טובה ומלאה, או כזו שיש בה "גם וגם" במינון שמתאים לך.

העסק כהשתקפות שלי

בחמש השנים מאז לידתה של שקד העסק שלי עבר הרבה מאוד שינויים.
בחופשת הלידה הקודמת עוד עסקתי אך ורק בעיצוב פנים, אבל כיום אני מנהלת עסק גדול ומגוון יותר, שחלקו מוקדש לליווי פרויקטים פרטיים ומסחריים וחלקו מוקדש למנטורינג וקורסים למעצבות פנים ומלבישות בתים.
בנוסף, אני מנהלת מזה שנתיים וחצי את קהילת "פורצות דרך" המדהימה – וזה כשלעצמו היקף של רבע עד חצי משרה.

לקראת חופשת הלידה הנוכחית נדרשתי להחליט שוב איך אני רוצה שהעסק שלי יתנהל בזמן חופשת הלידה שלי, ויותר מזה – מה נכון ומתאים לי לעשות ולא לעשות בתקופה הזו.
אני רואה את העסק שלי כהשתקפות שלי, ולכן אלה שאלות שהקדשתי להן חשיבות רבה.

מאחר שגם ביום-יום אני מקפידה להשקיע את הזמן שלי בדברים שמאוד מדוייקים לי ולעשייה שלי – התשובות לא אחרו לבוא.

הרגשתי שלהישאר מחוברת לקהילה ולבוגרות הקורסים שלי – במינון לבחירתי, שאינו מחייב מדי – בהחלט כן מתאים לי.
בוגרות הקורסים שלי הן גם קולגות וגם חברות, ואני מאוד נהנית מהקשר איתן ועם המעצבות בקהילה. כבר מזמן השיחות שלנו בקבוצות הוואטסאפ חורגות מעבר לעניינים מקצועיים, ולשמחתי זכיתי להיות מוקפת בנשים מקסימות ומיוחדות.

גם ללמד את הקורסים שלי ב"זום" אחרי תקופת מנוחה והסתגלות ראויה – מרגיש לי כמו משהו שאהנה ממנו.
התנהלות הקורסים היא בשליטה ובקצב שלי, ונדב חולק איתי את חופשת הלידה גם הפעם, ולכן החלטתי שהמחזור הבא של קורס המעצבות שלי און-ליין יכול להשתלב בצורה נינוחה למדי במהלך החודשים שאחרי הלידה.

הפרויקטים, לעומת זאת, הם כבר סיפור אחר.
הגעתי למסקנה שהפעם – ללוות פרויקטים בשלט רחוק (אפילו דרך גורם מתווך כמו מעצבת מטעמי) – פחות מתאים לי.
אמנם אני יכולה לוודא, כמו בעבר, שהתקשורת שלי תהיה אך ורק עם המעצבת המחליפה, אבל זה עדין יצריך ממני את חלוקת תשומת הלב והקשב בין הבית לבין העבודה.

במקום שבו אני נמצאת כיום בספירלת הצמיחה שלי – אני מרגישה ברמה יומיומית את חיוניות ההפרדה בין הזמן שבו אני נדרשת לתת מענה לעצמי ולמשפחה שלי ובין הזמן שבו אני נדרשת לתת מענה ללקוחות שלי. גם בשגרה אני מקפידה לא להיות בעמדה שמחייבת אותי לעשות את שניהם בו-זמנית, אז בחופשת הלידה – על אחת כמה וכמה.

חשוב לי להיות נוכחת בנקודות מפתח בפרוייקטים שאני מלווה. חשוב לי להיות בבקרה על מה שקורה ולוודא שהכל מנוהל כמו שצריך, ולשם כך דרושה פניות גבוהה.
ובאותה מידה – חשוב לי להיות נוכחת במלוא תשומת הלב הנדרשת לתינוקת שלי. חשוב לי להרגיש שאני יכולה להיענות לכל הצרכים שלה מבלי שמשהו יטריד אותי או יצריך מענה מיידי.
את אותה תשומת הלב שאחרי הלידה חשוב לי לאפשר גם לעצמי, לטובת ההתאוששות וההתחזקות שלי, ולהשאיר נתח ראוי ממנה גם לנדב ולילדינו האחרים. כולנו צריכים להסתגל לשינוי בתא המשפחתי שלנו וללמוד את הדינמיקה החדשה הזו.

תשתיות או לא להיות

המסקנה הבלתי-נמנעת של כלל השיקולים הללו היתה, שפרויקטים חדשים שלא מתיישבים עם לוחות הזמנים של חופשת הלידה שלי – אינם רלוונטיים עבורי. כך קרה שבחודשיים האחרונים העברתי את כל הפניות שהיו לי לגבי פרויקטים כאלה לקולגות מוכשרות, באהבה ובשמחה רבה.
לקחתי אך ורק פרויקטים חדשים שבמסגרת הסכם ההתקשרות כוללים הפסקה מובנית של התהליך עד לשובי לעבודה.

אבל לצד זה – התחלתי להיערך עם כל התשתיות הנדרשות לטובת מה שאני כן מתכננת לעשות בחודשים הקרובים.
בתקופת הסגר הראשון למדתי על בשרי כמה חשוב שיהיו תשתיות טובות בעסק.
תשתיות טובות הן כאלה שמאפשרות אוטומציה ברמה גבוהה, או לפחות הקלה בעומס השוטף ע"י תזמון פעילות מראש ושיקוף נוח ומהיר של תוצאותיה.

אז מה עשיתי, בין השאר?

הכנתי מראש את כל החומרים השיווקיים לקורס הקרוב של DESIGN.KON, תזמנתי את מה שרלוונטי לפרסום אוטומטי, והעברתי לטיפול מנהלי הקמפיינים שלי בפייסבוק ובאינסטגרם את מה שלא;
עדכנתי את כל חומרי הקורס מבעוד מועד (אני תמיד מעדכנת ומשדרגת חומרים בין מחזור למחזור של הקורס) ומצאתי מכון העתקות שיעשה עבורי את ההדפסות בעלות סבירה ובקפדנות עילאית;
הטמעתי באתר שלי את השינויים הנדרשים על מנת לאסוף את כל הלידים של המתעניינות בקורס בצורה נוחה יותר, שתאפשר לי גם מעקב וניתוח נתונים שיווקיים.
העברתי ללקוחות בפרויקטים הקיימים שלי את כל החומרים לאנשי המקצוע וסגרתי קצוות פתוחים בהתאם לשלב שבו כל פרויקט נמצא, לרבות בריף ללקוחות שמסכם עם מה הם יכולים להתקדם בעת חופשת הלידה שלי בכוחות עצמם, אם ירצו.

ובמישור הביתי-משפחתי:

התחלתי לחפש מטפלת שתוכל להשתלב בהדרגה ביום-יום שלנו עד למשרה מלאה כשנדב ואני נשוב לעבודה.
נדב ואני קבענו מה תהיה חלוקת חופשת הלידה בינינו, על מנת שגם הוא יזכה ליהנות מזמן איכות עם יורשת העצר הקטנה (בפעם הקודמת זו היתה תקופה מדהימה עבורו, באופן אישי, ועבורנו כתא משפחתי חדש).
ואפילו התחלנו לחפש אופציות לקייטרינג טבעוני עד הבית למשך החודש שאחרי הלידה, כדי להבטיח שאני מזינה את עצמי היטב בין הנקה להנקה, ולא אוכלת משהו "מעל הכיור", אם בכלל.

מקום לגמישות מחשבתית

ובכל זאת, בתוך ים הארגונים, הקינונים והשריונים שאני עושה – אני זוכרת לשמור מקום גם לגמישות מחשבתית – הן ברמה האישית והן ברמת העסק.

שנה אזרחית חדשה מתחילה ממש בימים אלה, וזה לרוב הזמן שבו אני נערכת עם תוכנית עסקית לשנה הקרובה.
אבל המיומנות החשובה ביותר שלמדתי ושכללתי בתקופת הקורונה קשורה בהבנה שתוכניות לחוד ומציאות לחוד. ככל שהדברים התפתחו הבנתי, שהתוכנית העסקית כפי שהכרנו אותה כבר לא רלוונטית. את מקומה תופס תכנון עסקי דינמי, כזה שמציב יעדים ומטרות שאינם תלויים בוודאות או בנסיבות ידועות מראש, ומותאם למציאות משתנה.

את המיומנות הזו תרגלתי שוב ושוב בעסק שלי בשנה האחרונה והתוצאות היו בהתאם.

אני בוודאי לא אתגעגע אל השנה הזו, אבל אני בהחלט רואה בה מחולל שינוי חיובי בהתנהלות העסקית (והאישית) שלי, שהקפיץ אותי קפיצה קוונטית משמעותית קדימה.
את התובנות האלה אני לוקחת איתי לתקופת חופשת הלידה שלי, שבוודאות יהיו בה עליות וירידות, רגעים קלים ורגעים קשים יותר, כמו בכל תהליך של הסתגלות.

עם השנה החדשה מגיעות התחלות חדשות, גם אחרי שאשוב לעבודה.
התובנות והשיעורים החשובים שלמדתי בעסק שלי בתקופת הקורונה התגבשו לכדי תוכנית ליווי עסקית שבניתי למעצבות פנים ומלבישות בתים, ותצא לאור במחצית הראשונה של 2021.
ממש כמו הקורסים שלי – גם התוכנית הזו נשענת על מתודיקות ושיטות שפיתחתי לעצמי והוכיחו את עצמן כיעילות ומתגמלות.
גם מערך הקורסים שלי עומד לעבור שינוי משמעותי, וברקע נשמעות צרחות של תוכניות שכבר ממש מתות לצאת לי מהמגירה

אני מאוד מאוד מתרגשת לקראת כל אלה ומבטיחה לעדכן ברגע שכל זה יתממש!

ובינתיים?

בינתיים, אני בחופשת לידה יזומה. נערכת ללידה בנחת, סוגרת קצוות, עושה דברים שאני אוהבת לפני שסדר העדיפויות משתנה, ומבלה עם הבנות שלי קצת יותר לפני שמתרגש עלינו שינוי משמעותי.

אם את מעצבת פנים שמבקשת לעשות סדר בתהליך ניהול הפרויקט בפן העסקי והמקצועי כאחד – אני מזמינה אותך להירשם למחזור הקרוב של DESIGN.KON און-ליין. זה יהיה הקורס האחרון שיתקיים במתכונת ובמחיר הנוכחיים!

מאחלת לך ששנת 2021 תהיה שופעת, מוצלחת, בריאה ומלאת בשורות טובות!
סיון

על צילומי ההריון שלי אחראית יפעת גולן המוכשרת, שנסעה עד אלינו בבוקר יום שישי גשום במיוחד, ובכל זאת הצליחה להוציא מכל אחד מאיתנו את המיטב. יפעת גם אחראית על חלק מצילומי התדמית שלי. ממליצה בחום לעקוב אחרי העבודות שלה!

נהנית מהפוסט? הירשמ/י לתפוצת הבלוג וקבל/י את הפוסטים הבאים למייל שלך!

להתראות בפוסט הבא!

The post שנה חדשה, התחלות חדשות first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

מרפסת החלומות שלי

סיון קונוולינה — Sat, 26 Sep 2020 15:34:20 +0000

כבר שנה וחצי שאנחנו גרים בדירה השכורה שלנו ברמת אלמוגי, חיפה. זוהי דירה ראשונה שלנו במגדל דירות, ופעם ראשונה שיש לנו מרפסת.
כשעברנו לכאן מיד קנינו שולחן אוכל למרפסת במחשבה שנאכל עם הילדים בחוץ בימים שמזג האויר יאפשר זאת. בפועל, זה קרה אולי פעם אחת, כי פרקטית תמיד היה לנו נוח יותר לאכול בפינת האוכל הצמודה למטבח.

עם פרוץ הקורונה והסגר הראשון – החלטתי שדי, הגיע הזמן להסב את המרפסת שלנו למקום שנעים וכיף יותר לשהות בו. תקופה ארוכה היינו סגורים בין ארבעה קירות עם ארבעה ילדים קטנים, ואז הרגשנו על בשרנו את מה שרינה פרנק מיטרני הבינה הרבה לפנינו: כל בית צריך מרפסת.
ואם אפשר שתהיה מהממת – הרי זה משובח.

את שולחן האוכל שבחוץ תרמנו לגינה ציבורית נחמדה בשכונת בת-גלים, ורק אז – אחרי שהמרחב הזה התפנה לגמרי – התחלתי לדמיין איך תיראה מרפסת החלומות שלנו.
נזכרתי שיש לנו מרבצים כיפיים במחסן, ששימשו אותנו בדירה הקודמת ולא זכו למקום של כבוד בדירה הנוכחית. אמנם הבדים שלהם אינם בדי-חוץ, אבל החלטתי שכנקודת פתיחה – זה פתרון טוב.

בשלב הבא ביקרנו במשתלה ורכשנו צמחי תבלין ועציצי נוי שמתאימים לתנאי התאורה שלנו במרפסת.
המרפסת שלנו פונה מזרחה, ולכן רוב היום יש בה שמש מאוד חזקה. מאוד חשוב לקחת בחשבון תנאי תאורה וטמפרטורות כשבוחרים עציצים, והפעם (אחרי כמה עציצים שלא שרדו את השמש הזו) – בחרתי בקפידה עציצים לאיזור השמשי ועציצים לאיזור המוצל של המרפסת.

הג'ונגל האורבני שלנו - גרסת הציור

פעם, לפני שנים רבות, נהגתי לצייר המון. למעשה, אני מציירת מאז שאני זוכרת את עצמי.
ככל שהתבגרתי – מצאתי פחות ופחות זמן לתחביב הנפלא והמרגיע הזה, אבל כשהייתי סטודנטית במסלול לעיצוב פנים – עוד ציירתי על קירות.

הקורונה הביאה איתה פרץ יצירתיות לחיי רבים מהסובבים אותי (גם אתם שמתם לב לזה?), ומהר מאוד גם אני התחלתי להרגיש שוב את האצבעות שלי מעקצצות.
פתאום התחשק לי לרקום, לתפור, לצייר, לאפות… אבל עם 2-4 זאטוטים בבית וקריירה במשרה מלאה גם בתקופת הסגר – למי היה זמן?
מזל שהמרפסת סיפקה לי תירוץ טוב. החלטתי שברקע מרפסת החלומות שלנו יהיה ציור קיר שימשיך את קו הג'ונגל האורבני שמאפיין את הסלון עמוס העציצים שלנו.

התחלתי בסקיצה רעיונית של מה שאני רוצה לצייר.
רכשתי 3 צבעי יסוד (אדום, כחול וצהוב) מותאמים לקירות חוץ, וגם פחי צבע שחור ולבן. מכאן ערבבתי את כל הצבעים בעצמי בהתאם לצורך.
את התהליך כולו תוכלו למצוא אצלי בסטורי, שלב אחרי שלב, תחת ההיילייט "מלאכת יד".

ציור, ציור שעל הקיר, מי המרפסת היפה בעיר?

אפשר לומר שחשבתי על הכל. כמעט.
לא שקללתי לתוך ההרפתקה הזו שני דברים מאוד מהותיים:
1. אנחנו בחודש אוגוסט (נכון למועד תחילת הציור), וזה אומר שחםםםםם בחוץ.
2.אני בהריון מתקדם, וזה אומר שחםםםם בחוץ (וגם לא הכי נוח להתכופף כדי לצייר באיזורים הנמוכים של הקיר).
שתי העובדות האלה הביאו לכך שהעבודה על הציור נמשכה כמעט חודש וחצי, רובו עבר בהפוגות שבין לבין נגיעות של צבע.

אבל בסופו של דבר, ממש עם בואו של הסגר השני – אנחנו חונכים את מרפסת החלומות שלנו בשמחה ובגאווה רבה, ומקווים שהיא תסייע לנו (כלומר, לי) לשרוד את התקופה הקרובה.
אגב, אין לי מושג מה חשבתי לעצמי כשדמיינתי שהילדים יבלו בה!
עכשיו כשהיא כזו יפה וכיפית – תוכנית-העל החדשה שלי היא לצאת אליה בכל הזדמנות אפשרית ולנעול אחריי את הדלת עם כוס קפה קר ביד, ושכולם יישארו בפנים

רוצים עוד רעיונות למרפסות מעוצבות? הנה לכם כאן.

קרדיטים:
צבעי קירות – טמבור סופרקריל (מומלץ לרכוש סופרקריל מ.ד)
עציצים וצמחי תבלין – משתלת הכרמל
מדף עציצים שחור – אם הכרמל
פאנל חלודה לקקטוסים – קרפטיזם
ילדים חמודים – דנ"א משובח

נהנית מהפוסט? הירשמ/י לתפוצת הבלוג וקבל/י את הפוסטים הבאים למייל שלך!

להתראות בפוסט הבא!

The post מרפסת החלומות שלי first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

על עצמאות ומנהיגות נשית

סיון קונוולינה — Fri, 05 Jun 2020 14:09:47 +0000

השבוע סיימתי את משפיעות: התוכנית למנהיגות נשית צעירה של שותפות חיפה-בוסטון.
הגעתי לתוכנית הזו לאחר שנחשפתי אליה בפרסומי "קול קורא" לנשים חיפאיות, שמעוניינות להשפיע על החברה שלהן ועל נשים בפרט, ומעבר למרצות שהן נשים חזקות ומעניינות – פגשתי בקרב המשתתפות אסופה משובחת של נשים מדהימות ומעוררות השראה מתחומים שונים.

במפגש הסיכום שלנו השבוע, מנחת הקבוצה (עדי שבתאי-יראון המהממת) סיכמה היטב כשאמרה, שיותר מכל הצלחנו ליצור במהלך המפגשים אחווה נשית.
כל אחת תפסה בקבוצה את מקומה, וגם אם לא הצלחנו להכיר ממש ממש לעומק (תודה לך, קורונה, על לא דבר…) – הצלחנו לסיים את התוכנית בתחושה שאנחנו מבינות את הפוטנציאל המדהים שגלום בקבוצה שלנו ובכל אחת מאיתנו.
מכאן – זה לגמרי בידיים שלנו לאן לקחת את זה הלאה.

כבר שנתיים שנשים הן חלק ממש מהותי ביום-יום שלי. מאז שהקמתי את קהילת פורצות דרך – אני חלק מהיצירה של אחווה נשית מקצועית ואישית כאחד. הקמתי את הקהילה שלנו כמרחב בטוח ומוגן להתייעץ, לשתף ולחלוק בו את כל החלקים הטובים והפחות טובים של המקצוע שלנו, אבל מעל כל זה – היה לי חשוב ליצור אחווה נשית חזקה בקרב חברות הקהילה.

לי לא היתה כזו אחווה רוב חיי. בצעירותי היה לי קומץ קטן של חברות טובות וקרובות, ושפע ידידים טובים. מעולם לא הייתי מהבנות האלה שתמיד מוקפת בהמון חברות, וגם בגילאי העשרים המוקדמות זה לא היה אחרת.
למעשה, החוויות שלי מבנות המין הנשי לאורך ההתבגרות שלי היו בעיקרן שליליות, או לכל הפחות – לא חיוביות. למעט החברות הממש טובות שלי – הרגשתי בחברתן של נשים אחרות "עוף מוזר" במקרה הטוב, ומושא לרכילות במקרה הפחות טוב.

זה השתנה כשהפכתי לאמא. בחשש רב, מצויידת במגן אנושי בדמות תינוקת קטנה, התחלתי להגיע למעגלי אמהות ולחוות קרבה נשית מסוג אחר: מחבקת, מכילה ומפרגנת.
זה היה כל כך נעים ומפתיע!
היכולת להיות מוקפת נשים באופן הזה, ולחוות חיבוק נשי חזק כל כך, נטול שיפוטיות, קנאה ושמחה לאיד – העצים אותי כאמא וכאישה.
במרינדה הנשית הנעימה הזו – לא רק שקיבלתי ולמדתי המון, אלא שגם הרגשתי לראשונה את ההשפעה המיטיבה שיש לי על נשים אחרות.

מנהיגות ועצמאות עסקית

כלל לא מפתיע, בדיעבד, שבד בבד עם כל זה – התחלתי להבשיל לקראת העצמאות המקצועית שלי.
ככל ששהיתי יותר ויותר עם נשים עוצמתיות, במרחב שיש לי בו את המקום להביע דיעה, לנקוט עמדה ואפילו להשפיע על אחרות – כך התחזקה בי התחושה שגם בהיבטים מקצועיים ועסקיים – יש לי יכולת להוביל אחרים קדימה. במקרה הזה – לקוחות פרטיים.

כך קרה שכל תוכניותיי למצוא עבודה כשכירה בתחום עיצוב הפנים – נדחקו הצידה פעם אחר פעם, והעצמאות בחרה בי לא פחות ממה שאני בחרתי בה.
אחרי 5.5 שנות עצמאות מוצלחות כמעצבת פנים – הרגשתי שאני כבר בשלה להנהיג אחרות בדרך שבה אני הולכת מדי יום, והקמתי את פורצות דרך, על מנת לאפשר לעצמי וגם לאחרות את האחווה הנשית המקצועית שהיתה כל כך חסרה בתחום שלנו.

במקביל, התחלתי ללמד את DESIGN.KON – הקורס שלי למעצבות פנים עצמאיות.

אחרי 8 מחזורים ויותר מ-90 בוגרות של הקורס – אני יודעת היום לומר בוודאות שחלק מהותי בהצלחה של הבוגרות הוא האחווה הנשית שנוצרת בקורס. זה לא משנה עם איזה נסיון או ידע כל אחת מגיעה – ממש כמו בתוכנית המנהיגות שהייתי חלק ממנה – כל אחת תופסת את מקומה בקבוצה ותורמת למארג הנשי שנוצר סביב השולחן.

בתוך המארג הזה – כל אחת מוצאת הכלה רגשית לצד ערך מקצועי, אבל היא גם מקבלת חיזוק מאוד עוצמתי, שדוחף אותה לעשיה. מעצם כך, כל אחת מהמשתתפות מחזקת את המנהיגות שלה בשני מישורים:
במישור המקצועי – היא בונה לעצמה מנהיגות מקצועית מעצם רכישת הידע והכלים המקצועיים, שמקנים לה בטחון להוביל את הפרויקטים ואת הלקוחות קדימה.
במישור האישי – היא בונה לעצמה מנהיגות אישית מעצם הפידבקים והפרגון שהיא מקבלת, וההשראה שהיא מהווה לאחרות ולעצמה.

הקורס שלי הוא רק דוגמה פרטית למעגל כזה, שמאפשר לכל אחד מהחברים והחברות בו לזרוח באור הייחודי שלו ובכך להאיר גם על אחרים, אבל זה נכון לכל קהילה ששמה לעצמה למטרה לקדם את החברים בה.

לשמחתי, כיום אני חלק מהרבה קהילות כאלה, אבל זה מרגש אותי במיוחד לראות את ההשפעה הזו בקרב נשים סביבי, דווקא מכיוון שנשים לרוב לא מורגלות להאיר בעוצמה, לדבר בקול רם, לשים את עצמן במרכז, להכיר בהצלחות שלהן ולטפוח לעצמן על השכם.
אפילו בתוכנית המשפיעות – היה מרתק לראות כמה נפעמת היתה כל אחת מאיתנו אל מול האחרות, ואותו זמן – מעט נבוכה מההשראה ומהמחמאות שהיא גרפה בעצמה.

מעגל קסמים

ככל שנרבה לקחת חלק במעגלים נשיים תומכים ומעצימים – כך נחזק את המנהיגות שלנו כקבוצה וכיחידות.
ככל שהמנהיגות שלנו תתחזק – נעז לעשות צעדים משמעותיים יותר כבעלות עסקים וכנשים עצמאיות.
ככל שהצעדים שלנו יהיו משמעותיים יותר – האדוות שלהם יהיו רחבות יותר, ונעורר השראה בעוד ועוד נשים להיות שותפות למעגל הקסמים הזה, שבניגוד לבדרך כלל – אין שום סיבה לשבור אותו אלא רק לחזק אותו.

כמעצבות – כולנו מכירות את הציטוט "כל בית צריך מרפסת" (ואני בהחלט בעד!), ואני מוסיפה:
כל אישה צריכה קבוצה נשית חזקה ועוצמתית, קטנה או גדולה, לפרוץ איתה את הדרך.

בנות "משפיעות" האהובות – תודה עליכן ועל המפגש שהיקום זימן לי איתכן. זוהי רק ההתחלה!

אם את עדין לא מכירה את הקהילה שלנו – זה הזמן להכיר!

רוצה להיות חלק מנבחרת האלופות שלי?

ב- 17.6 נפתח המחזור ה-9 של DESIGN.KON בתל אביב (המחזור היחיד שיתקיים השנה באיזור המרכז). ההרשמה המוקדמת בהנחה עד ל-10.6, כך שאם את רוצה לקבל ידע מקצועי וכלים מעשיים כדי להנהיג את הפרויקטים שלך בהצלחה – זה הזמן!
כל הפרטים בקליק.

נהנית מהפוסט? הירשמ/י לתפוצת הבלוג וקבל/י את הפוסטים הבאים למייל שלך!

להתראות בפוסט הבא!

The post על עצמאות ומנהיגות נשית first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

בלי פירגונים

סיון קונוולינה — Thu, 14 May 2020 15:59:50 +0000

במהלך מפגש של DESIGN.KON שהתקיים אתמול ועסק בשיווק ובצילום פרויקטים – התעורר דיון סוער בקרב המשתתפות לגבי הנושא של זכויות יוצרים על התמונות ותשלום עליהן.

כולנו הרי יודעות, שזכויות היוצרים על הצילומים הן של הצלמים ולא שלנו, תחת חוק זכויות יוצרים, אבל השימוש של הספקים ושל בעלי המקצוע השותפים לפרויקטים נותר עד כה כתחום אפור שכל צלם התנהל לגביו בצורה שונה.
חלק מהצלמים איפשרו למעצבות להעביר צילומי פרויקטים לספקים בצורה חופשית, ואילו חלק ביקשו על השימוש של הספקים בתמונות תשלום נוסף.
לאחרונה, ישנם גם צלמים ששמים מגבלה על האופציה לשתף את התמונות מהאתר או מהדף העסקי של המעצבת, שכן זהו למעשה שימוש פרסומי בתמונות לכל דבר.

בדיון שנוצר בסטודיו סביב הנושא – התרעמו חלק מהמעצבות על הדרישה הזו.
"למה שספקים ישתפו פעולה בימי צילומים וישאילו לנו פריטים אם הם לא יכולים להשתמש בתמונות?" אמרה אחת מהן.
"בגלל שהספק לא מעוניין לרכוש את התמונות – אני מפסידה את הפרגון שלו ואת החשיפה שיכולתי לקבל בדף העסקי או באתר שלו! זה ממש מבאס!" הוסיפה אחרת.
"איך אני מפרגנת לספקים שלי?" שאלה שלישית.
והתסכול באוויר הורגש היטב אפילו דרך מסכת ה-N95 שלי

מה ששנוא עליך - אל תעשי לצלמ/תך

במסגרת מיזם #פורצות_דרך_המסך בתקופת הקורונה – אירחתי בקהילת פורצות דרך את עו"ד רועי אחיעזר ללייב מרתק בנושא זכויות יוצרים, ובו הוסבר לנו שהזכויות של הצלמים על התמונות הן כפולות.
ראשית, יש להם את זכות היוצרים של התמונה, שמקנה להם את הבלעדיות להחליט מי יכול להשתמש בה, איפה ובאילו תנאים.
שנית, יש להם את הזכות הכלכלית על התמונה – להחליט מה תהיה עלות השימוש בה לכל מי שחפץ לעשות זאת.
משמע: לתת קרדיט לצלמ/ת – זה לא מספיק, אלא אם סוכם כך במפורש בינך לבין הצלמ/ת! הקרדיט אמנם מכסה את זכות היוצרים הראשונה, אבל לא את השניה.

ברגע שאנחנו מזמינות עבודת צילום – כל סתירה בין שתי הזכויות לעיל לבין המצב בפועל (העברת הצילומים לשימוש צד ג', או ויתור על קרדיט בכל תמונה) – חייבת להיות מעוגנת בהסכם שלנו עם הצלמ/ת.

אבל בואו נשים לרגע את עניין הזכויות בצד ונדבר על הגינות. יותר קל לנו לעשות זאת דרך נקודת המבט של מעצב/ת ולא של צלמ/ת, אז אשאל אתכן כך:
כאשר אתן מתכננות ומעצבות דירת קבלן, בבנין שבו יש דירה זהה בקומה מתחת ובקומה מעל – האם מקובל עליכן שהלקוחות שלכן יעבירו את התוכניות שהכנתן להם לשכנים שלהם? סתם כך? ללא תשלום לכן?
הרי השכנים שלהם היו יכולים להיות עוד זוג לקוחות שלכן, שלמעשה חסכו את התשלום למעצבת ופשוט לקחו תוכניות (מקצועיות ומוקפדות, שהושקעה בהן מחשבה, יצירתיות וידע רב) – מהשכנים.
האם במידה שהייתן מגלות שהלקוחות שלכן עשו כך – הייתן מגיבות ב"בכיף! מפרגנת להם!"?
אני חושדת שלא.

יתרה מכך – אני תוהה איך הייתן מגיבות אם לקוחה שלכן היתה מעלה לקבוצת הוואטסאפ של הבנין את כל סט התוכניות שהכנתן לה וכותבת:
"היי חברים, בא לי לפרגן לכם בתוכניות סופר-מקצועיות שקיבלתי מהמעצבת שלי. איזו מוכשרת היא, נכון?
מעניין כמה זמן היה לוקח לכן עד שהייתן שוב מסדירות דופק.

בדיוק מהסיבה הזו – אני חושבת שאין שום דבר מופרך בדרישה של צלמי האדריכלות בארץ לקבל תשלום בנפרד מכל לקוח פוטנציאלי של התמונות שהן מצלמים.
התשלום הזה מגיע להם בזכות ולא בחסד, ולא נראה לי הוגן או הגון – שאנחנו, המעצבות, נפרגן לספקים שלנו על חשבון הצלמ/ת שלנו. לא ראוי לפרגן גם לה/לו?

אין צורך לציין שבאירופה או בארה"ב הדיון הזה בכלל לא היה מתקיים. נושא זכויות היוצרים שם כל כך ברור, והמודעות לו כל כך גבוהה – שאף אחד לא היה נדרש להסביר למה מגיע לו תשלום על יצירה שלו – מכל סוג שהוא.

השינוי, כמו תמיד – מתחיל בנו.
אם את מאמינה שמגיע לך תשלום עבור היצירה שלך מכל לקוח שעושה בה שימוש – מן הראוי שתפעלי באותה צורה כלפי היצירות של אחרות ואחרים.

במקרה של ימי צילומים – אפשר להסביר לספקים את נושא זכויות היוצרים על התמונות, ולשכנע אותם להצטרף כלקוחות ליום הצילומים.
כך כולם מרוויחים: הצלמ/ת מרוויח/ה את התשלום שמגיע לו/לה;
את מרוויחה את התמונות של הפרויקט עם הפריטים שמשדרגים לך את הסטיילינג;
והספקים את המוצרים שלהם בצילומים מקצועיים מבלי לעשות הפקת צילום מיוחדת לשם כך.

קרדיט הוא לא פרגון, הוא חובה!

עכשיו שטיפלנו בנושא התשלום – בואו נדבר על הקרדיט.
כמה פוסטים כבר יצא לך לקרוא (או לכתוב) על הספק ההוא שהעלה תמונות של פרויקט של מעצבת פלונית ולא נתן לה שום קרדיט?
כמה תגובות על גבי תגובות – עם סימני קריאה ועשרים הטיות שונות של השורש ח.צ.פ – היו לכל פוסט כזה?
כולנו יודעות להעמיד אותם במקום כשהם "מתבלבלים".

אבל האם אנחנו מפרגנות לקולגות ולאנשי מקצוע באותה מידה שאנחנו מצפות לפרגון?
כשאת עושה שיתוף פעולה מקצועי עם אדריכל/ית או סטייליסט/ית – האם את מקפידה לציין את שמה בכל פוסט ו/או פרסום של העבודה שלכן/ם?

לתחושתי, יש לנו עוד כברת דרך ללכת בנושא הזה.
ייתכן שזה האגו שמוביל אותנו, או החשש שאם הלקוחות יראו שם נוסף של קולגה ליד השם של המעצבת – הם לא יידעו לייחס לכל אחת מהן את חלקה בעיצוב.
אבל האם זה משנה?
האם כאשר אני עושה שיתוף פעולה עם קולגה – זה משנה בדיוק איפה היא סיימה ובדיוק איפה אני התחלתי? האם לא יכול להיות ששתינו נרוויח מתהילת העולם באותה מידה, פשוט מלחלוק בשפע?

אני מאוד מאמינה בשפע ובפרגון, אבל במקרים שבהם היצירה שלי מחוזקת על ידי שותפ/ה לעשייה – ציון החלק שלו/ה בתוצאה וגם בתהליך – הוא לא פרגון, אלא חובה מוסרית בעיניי.

לחלוק את הבמה או את הזרקור עם מישהו אחר – לא רק שלא מפחית מערכי, אלא מוסיף לו. היכולת שלי לשלב כוחות עם עוד אנשי מקצוע, ליצור שפה משותפת מדעות שונות, לייצר הרמוניה שבה כל אחת/אחד מאיתנו מביא/ה לשולחן את המומחיות שלה/ו – מעידה על כולנו משהו חשוב, שרלוונטי מאוד לתחום שלנו.

לתת לקולגות שלנו קרדיט על חלקן.ם בתוצאה – זו לא הדרך שלנו "לפרגן" להן.ם, אלא ליהנות יחד איתן.ם מהשפע שיצרנו יחד!

לסיכום

שפע חייב להיות רב-כיווני. לא יכול להיות שפע במקום שבו הפרגון שלנו לישות אחת בא על חשבון ישות אחרת.
ממש כמו בעבודה שלנו עם הלקוחות – הסכם העבודה שלנו הוא הבסיס לכל מערכת יחסית עסקית מוצלחת. אל תוותרו עליו!
פרגון אמנם עושה טוב לעור הפנים, אבל גם בוטוקס עושה את אותו הדבר. למערכות יחסים טובות עם קולגות, לעומת זאת, אין תחליף.

נהנית מהפוסט? הירשמ/י לתפוצת הבלוג וקבל/י את הפוסטים הבאים למייל שלך!

להתראות בפוסט הבא!

The post בלי פירגונים first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

לא מחכה לדוור

סיון קונוולינה — Mon, 09 Dec 2019 07:36:44 +0000

"כל בית צריך מרפסת", אומרת כותרת הספר הידוע, אבל יותר ממרפסת (אם אתם שואלים אותי) – כל בית צריך אחסון בכניסה.
כשאני ניגשת לתכנן עם הלקוחות שלי את ביתם או את דירתם – נושא האחסון בכניסה מקבל מקום של כבוד בתכנון.
לא עוד ערימות של תיקים ומעילים על (מה שאמור היה להיות) פינת האוכל, למען השם!
לא עוד ערימות נעליים מאחורי הדלת; ולא עוד מכתבים, מפתחות ומשקפי שמש באיזו קערה (שהיו אמורים להיות בה פירות) במטבח.

האמת לגבי פתרונות אחסון היא פשוטה מאוד: אם נאפיין מראש את צרכי האחסון שלנו לפרטי פרטים, ונוודא שלכל פריט יש מקום ייעודי בתכנון – הסבירות שיישמר הסדר בבית היא גבוהה מאוד.
אבל, וזה אבל חשוב, התכנון חייב להיות כזה שתואם את ההרגלים של דיירי הבית ואת מסלול התנועה שלהם עם כניסתם.
כלומר, אם נתכנן ארון אחסון מרוחק מדי מהדלת, שאינו בנתיב הכניסה לבית;
או אם פתרונות האחסון יהיו לא נגישים (למשל, עבור ילדים);
או אם נבחר פתרונות מסורבלים מדי, שאינם קלים לוגיסטית לשימוש –
זה רק עניין של זמן עד שכל אותם פריטים שתכננו להם יופי של מקום – ייערמו לצד הארון המעוצב שהזמנו מהנגר, במקום בתוכו.

האחסון בכניסה לבית נע, לרוב, בין שני פתרונות:
הראשון, הוא ארון אחסון כמו בדוגמאות למעלה, שכולל מקום למעילים, תיקים ונעליים, אך גם לחפצים קטנים במגירות.
השני, הוא ארון אחסון גדול עבור המעילים והתיקים, ורהיט נפרד לחפצים קטנים.
רהיט כזה יכול להיות מדפים, שיש בהם סלסלות ייעודיות לכל הפיצ'יפקעס, או שידה בכניסה שמכילה את החפצים הקטנים וממלאת תפקיד נוסף כלשהו.

בשנים האחרונות, אנחנו רואים יותר ויותר פתרונות אחסון לכניסה, שיש להם גם תפקיד דקורטיבי בעיצוב שלה: הקונסולות.
קונסולה היא בעצם שולחן קטן בעל רגליים, שמכיל מגירה/מגירות, או תאי אחסון לחפצים קטנים.
יש כיום קונסולות במגוון סגנונות עיצוביים, מחומרים שונים ובמידות שונות.

אני מניחה שאתם יודעים היטב מה ניתן לעשות עם קונסולה כרהיט בכניסה לבית. אבל מה שאני מאוד אוהבת בקונסולות, זה שהן יכולות להיות הרבה יותר מרהיט כניסה. המידות שלהן והמראה שלהן, בשילוב עם קצת חשיבה מחוץ לקופסה, יכולים להפוך אותן לרהיט מושלם לעוד מטרות.

כדי להמחיש לכם את השימושים השונים שחשבתי עליהם, פניתי לKUALA – חנות אינטרנטית שווה מאוד לרכישת רהיטים און-ליין, וביקשתי מהם תמונות של כמה מהקונסולות המהממות שלהם.
את הקונסולות האלה "הלבשתי" בפוטושופ, בצורה שמדגימה את ההתאמה שלהן לייעודים שונים.
בתמורה לפרסום, וכדי להוכיח את הרב-שימושיות של קונסולות – קואלה העניקו לי במתנה אחת מהקונסולות המדהימות שבחרתי לסקור, לכל שימוש שאבחר לעשות בה.
רוצים לדעת איפה שמתי אותה? Stay tuned.

שידת איפור

העולם נחלק לשני סוגים של נשים (גברים שמתאפרים, שבצו עצמכם בקבוצה הרלוונטית) : המתאפרות בישיבה והמתאפרות בעמידה. לאלה שמתאפרות בעמידה מול מראה גדולה – יתאימו קונסולות בגובה של 85-100 ס"מ, למשל זו:

לאלה שמתאפרות בישיבה, לרוב מול מראת שולחן קטנה וקרובה יותר – תתאים קונסולה נמוכה, בגובה הדומה לזה של שולחן כתיבה (75-78 ס"מ). למשל זו:

שידה לכיור שטיפת ידיים

העומק של קונסולה סטנדרטית לא יתאים למרבית הכיורים, אבל בהחלט ניתן למצוא כיורי שטיפת ידיים קטנים או צרים שיתאימו להיות מונחים עליה. זה פתרון מקסים בשירותי אורחים שיש בהם מעט מקום, או בפינות נטילת ידיים. יש להקפיד על כך שגובה הקונסולה + כיור יהיה כ-85-90 ס"מ (כלומר שפת הכיור העליונה היא לכל היותר בגובה 90 ס"מ מהרצפה), ולא יותר. הנה דוגמא:

ראיתם קונסולה שאהבתם אבל היא גבוהה מדי? תמיד אפשר לבחון את האופציה לקצר את הרגליים שלה ע"י פירוק וחיתוך חלקן העליון או ע"י ניסור ושיוף חלקן התחתון.

שידת טלויזיה

בניגוד לסלון, שבו כדאי לתלות את מסך הטלויזיה נמוך יחסית, כך שיהיה בגובה העיניים של היושבים על הספה – בחדרי השינה מרכז הטלויזיה הוא בגובה 150-160 ס"מ. במקרה כזה – כדאי שיהיה מקום לממיר, שלט וכמה חפצי נוי מתחת למסך. את כבלי החשמל מומלץ להעביר בקיר בתעלת כבלים, המוכרת גם בשם "קוברה", וכך מושג מראה נקי ללא חוטים ועיצוב מושלם.

פינת קפה בסטודיו/קליניקה

אין לכם בקליניקה מטבחון? קונסולה במידות המתאימות יכולה להוות פתרון מצוין למשטח, שעליו ניתן לשים מיחם/קומקום חשמלי, כמה ספלים, וצנצנות קפה/תה/סוכר.

מילות סיכום

אלה רק כמה רעיונות לשימושים מעולים שאפשר למצוא לקונסולות.
לפני סיום – הצצה קטנה לסטודיו שלי, עם קונסולת Oxford המושלמת במיקומה החדש.
בחרתי למקם את הקונסולה מתחת למסך הטלויזיה, מה שמאפשר לי למקום את הלפ-טופ שלי ממש לידי בהרצאות, ולהניח את חומרי הקורסים במקום קרוב מבלי לתפוס שטח שולחן יקר.

יש לכם רעיונות נוספים לשימוש בקונסולות? ספרו לי עליהם!
אהבתם את הרעיונות שהצגתי כאן? שתפו חברים שהפוסט יכול לעניין אותם!

נהניתם מהפוסט? הירשמו לתפוצת הבלוג וקבלו את הפוסטים הבאים למייל שלכם:

להתראות בפוסט הבא!

The post לא מחכה לדוור first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

אנרגיה ירוקה

סיון קונוולינה — Sat, 20 Jul 2019 13:43:32 +0000

הסיפור הזה מתחיל לפני 4 שנים, כשנדב ואני עברנו לגור יחד.
מסיבות שונות, נדרשנו בזמנו למצוא דירה תוך שבוע בלבד, וחטפנו את המציאה הראשונה שהתאימה לטעמנו הבררני.
זו היתה דירה מרווחת מאוד ומשופצת, בשכונה נוחה וטובה. היתה בה מרפסת סגורה, אידיאלית עבור הסטודיו שלי – שהיה אז בבית – ובלי יותר מדי שאלות פשוט לקחנו אותה.

זו נקודה מתאימה לציין, שלמעט האמונה שלי בקארמה, אני לא אדם רוחני במיוחד. רוב הזמן אני די מחוברת לאדמה הפיזית והרוחנית שלי, אבל אנרגיות של חללים אני מרגישה בדרך כלל מן הרגע הראשון, לטוב ולרע.
זה לא קרה עם הדירה הזו.
רק בחלוף הזמן הרגשתי, שהאנרגיות בדירה הזו לא לטובתנו. מבלי שיכולתי לשים את האצבע על מה לא בסדר, הרגשתי את זה באווירה בבית, בדברים שקרו לנו כזוג וכמשפחה ובהיבטים נוספים.
לקח לי זמן לנעוץ את הקשר בין כל אלה לדירה עצמה, אבל עוד לפני שהספקתי – התחושות שלי קיבלו ביטוי פיזי בעולם האמיתי בצורת עובש וטחב, שהחלו לכסות את הקירות.
הרחנו את זה, ראינו את זה, ולא משנה כמה פעולות עשינו כדי לטפל ולהעלים את זה – כלום לא עזר.
הרגשתי שהעובש הזה חודר לנו לנשמה ולחיים, אבל נסיבות שונות הביאו אותנו להישאר בדירה ההיא ארבע שנים.

לקראת סיום החוזה האחרון שלנו בדירה, ואחרי שלא יכולתי לדמיין עוד יום אחד של חיים במצב הזה – החלטנו שאנחנו עוברים הלאה ומחפשים דירה אחרת למשפחתנו.

עם תחילת החיפושים אחר דירה חדשה, קיבלנו החלטה נוספת: נעשה כל מאמץ כדי שהחיים שלנו בדירה החדשה ירגישו אחרת – בריאים יותר, שלווים יותר ושמחים יותר.
אחרי 4 שנים בדירה עבשה, שסבלה קשות מהיעדר אור טבעי – היה לנו ברור שאת התשתית לחיים החדשים שלנו אנחנו מבססים בדירה טובה יותר באנרגיות שלה, במצב הפיזי שלה ובכמות השמש והתאורה הטבעית שלה.
היו לנו גם שיקולים פרקטיים ולוגיסטיים, חשובים לא פחות. רצינו להתקרב לבית הספר של עופרי, לסטודיו שלי (שבמהלך ארבע השנים שחלפו קיבל מקום ראוי מחוץ לבית), ולהתרחב לדירה עם חדר נוסף וחדר רחצה כפול (בכל זאת, ארבעה ילדים…).
הרבה דרישות!
חיפשנו דירה אחרת זמן רב. כמעט חצי שנה, שהרגישה כמו נצח.
כשמצאנו סוף-סוף דירה פוטנציאלית – התקשרתי לחברתי היקרה, גלי שטיינר-גולדגרבר, ואמרתי לה: יש לנו מועמדת, אני רוצה שתבדקי אותה.

גלי היא יועצת פנג שוואי בהווה ורס"ן בפרקליטות הצבאית בעבר. למעשה, היא היתה פעם קולגה של נדב, וכך אנחנו מכירות, אבל כשהיא מדברת על פנג שוואי – נדמה שהיא עוסקת בזה כל חייה.
בשיחות שלי איתה התרשמתי מאוד מהתשוקה שלה לתחום הזה ולרצינות שבה היא מתארת אותו.

כמו רוב האנשים – גם אני הכרתי כמה קווים מנחים כלליים מעולם הפנג שוואי ותו לא, אבל בזכות גלי גיליתי שפנג שוואי הוא הרבה מעבר לכללי "עשו ואל תעשו". זו תורה שלמה שיש לה מספר אסכולות שונות, שכוללות ניתוח מעמיק וכמעט הנדסי של הנכס ושל בני הבית, כך שהייעוץ מותאם להם על מנת לחזק כל אחד מהם בריאותית, כלכלית, זוגית ואישית.

גלי הגיעה לבחון את הדירה שמצאנו וחזרה אליי בלב כבד. על פי הניתוח שלה, הדירה ההיא לא היתה טובה עבורנו בהיבטים כלכליים וזוגיים.
החלטנו שאנחנו לא לוקחים סיכונים, ושנעבור רק לדירה שבאמת תהיה בסיס טוב לצמיחה עבור כולנו.

החיפושים נמשכו חודשיים נוספים, ואז מצאנו דירה נהדרת, שעונה על כל הדרישות שלנו לגבי מפרט ומיקום. היא היתה כל כך מוארת ונעימה, עד ששמתי לב שבכל ביקור שלי בה – הלב שלי ממש מתרחב.
היו לה גם חסרונות, עיצוביים בעיקר. אבל כשעוברים לדירה שכורה – חייבים לאזן בין היתרונות לחסרונות, והיתרונות כאן בלטו לאין שיעור. עם החסרונות העיצוביים ידענו שנתמודד. למזלנו, יש לנו מעצבת פנים בבית
מאחר שמדובר בדירה שכורה, ההחלטות שלנו הושפעו גם משיקולים תקציביים. היתה לנו נכונות רבה להשקיע כדי ליצור מקום שנעים לנו לחיות בו בשנתיים הקרובות (לפחות), אבל במידה סבירה, שתצדיק את ההשקעה בנכס שבסופו של דבר אינו בבעלותנו.

הזמנתי את גלי לעשות ניתוח לדירה החדשה שמצאנו, ואמרתי לה: זו הדירה. אני מרגישה את זה. תגידי לי אם יש בה איזורים בעייתיים, ואם כן – מה צריך לעשות כדי "לתקן" את ההשפעות שלהם.

וכך יצאנו לדרך, לתהליך שהתגלה כמאתגר ומרתק.

על פי הפנג שוואי, הדירה מחולקת ל"פרוסות", ממש כמו מגש פיצה משפחתית. בכל איזור יש כמה וכמה מאפיינים, שהשפעתם נבחנת באופן פרטני לגבי כל אחד מבני הבית וביחס לנכס עצמו.

הניתוח של גלי העלה שבסה"כ – התחושות שלי לגבי הדירה היו נכונות. הדירה מצוינת עבורנו כזוג וכמשפחה.
ובכל זאת, היו בה איזורים בעייתיים, שאת האנרגיות השליליות שלהם כדאי לנטרל באמצעות אלמנטים עיצוביים שונים, או על ידי הימנעות מהם.
לצד ההמלצות שגלי העבירה לנו בדו"ח מפורט, היו גם הרצונות העיצוביים שלנו – שתואמים את הסגנון האישי שלנו ואת האווירה שרצינו ליצור בבית, ולכן היה לפנינו תהליך מורכב של איזון בין אלה לבין אלה.
גלי ואני יצאנו לדרך הזו עם הבנה ברורה, שיהיו מקומות שבהם תהיה פשרה על העיצוב, ויהיו כאלה שבהם תהיה פשרה על הפנג שוואי, וכל זאת מתוך הבנה, שהאנרגיות הטובות נוצרות גם מעצם זה שהעיצוב מותאם לטעמם של הדיירים.

מבואת הכניסה

הכניסה לבית נחשבת על פי הפנג שוואי לאיזור מאוד חשוב. דרכה זורמות האנרגיות לבית וממנו, ולכן יש חשיבות קריטית לכך שיהיו בה אנרגיות טובות.

המהמורה הראשונה בדרך התגלתה דווקא שם. הסתבר, שהמיקום והמפנה של מבואת הכניסה שלנו מאוד בעייתיים.

אנרגיה בעייתית, שיש לנקז אותה באמצעות שימוש באלמנט המתכת. יש להימנע באזור זה מצבעוניות, ולהשתמש רק בצבעים וחומרים של אלמנט המתכת (כסף, זהב). מומלץ להסיר את המראה מאזור זה, ולשים שלט עם שם המשפחה על דלת הכניסה.

מתוך הדו"ח של גלי

למרות ההמלצה של גלי להימנע מאלמנטים מעץ בכניסה – החלטנו שלא לוותר על המראה ועל הסקרטר המהממים שם. מבחינתנו זה היה המיקום המושלם, אבל את שאר ההמלצות שלה ניסינו ליישם בצורה נרחבת.

מתלה התיקים והמעילים המתכתי שרכשנו התאים לקירון בכניסה כמו כפפה ליד, ברמת הסנטימטר.
את מכונת הזינגר הישנה שלי מיקמתי על הקיר הניצב, ומעליה עוד אלמנטים מתכתיים, ביניהם מסגרת ובה תמונה של ארבעת ילדינו.

מאיפה ה...?

מתלה מעילים ותיקים, תמונת עלה זהב ומסגרת זהובה / wishlist
מכונת זינגר ישנה / מפעם
חישוק מודפס על הדלת / וינטג' by נדוניה

הסלון

למרבה השמחה, כאן האנרגיות היו טובות ומאפשרות, ולכן העיצוב כולו מושתת על אווירת הג'ונגל האורבני שנדב ואני ביקשנו ליצור בבית.

צבעים וחומרים מומלצים – שילוב של שמנת עם אלמנט המים (כחולים, תכלת, שחור, זכוכית, לילך תכלכל, טורקיז תכלכל); אפשר להוסיף מעט נגיעות של אש (צבעים חמים, אדום, ורוד, כתום או כל צבעוניות שמחה שתרצו, אלמנטים הומוריסטיים, עור, ציורים / תמונות של אנשים).

מתוך הדו"ח של גלי

מה שכבש אותי בדירתנו הקודמת (לפני שנכבשתי ע"י צבא הטחב) היה הנוף לחורשת עצים שאליה פנה הסטודיו שלי. זה היה מקסים והכניס תחושה של טבע ירוק לתוך הבית, ואת התחושה הזו רצינו לשמר גם בדירתנו החדשה, בבנין רב קומות.
עשינו את זה בעזרת אלמנטים שקשורים בצמחיה טרופית – החל מעציצים וכלה בחישוקי רקמה וקישוטי מתכת עם הדפסי עלים.

על קיר הטלויזיה, שצבעתי בגוון אפור, תלויה אמנות מקורית של נלי שי, שרכשתי לפני כשנתיים. אנחנו אוהבים אותה מאוד, והיא מוסיפה המון צבע ושמחה לסלון שלנו.
מתחתיה, מזנון וינטג' משובח שהגיע עם הסקרטר שבכניסה היישר מאנגליה.
תריסי העץ הטורקיזיים היו תלויים בדירה הקודמת בחדר השינה שלנו. כשנכנסנו לדירה החדשה הנחתי אותם בפינת הסלון, ומאז לא מצאתי שום סיבה להעביר אותם למקום אחר. הם משתלבים שם נהדר, בהרמוניה מושלמת עם הטורקיז שבתמונת האישה.

השטיח ההורס שבה את ליבי ברגע הראשון שראיתי אותו. למעשה – רכשתי אותו עוד לפני שרכשתי את כל שאר הרהיטים והפריטים בסלון. הנוצות הבהירות על הרקע השחור ונגיעות הצבע העדינות – היו כל כך מדוייקות, שהרגשתי שהוא פשוט נועד להיות אצלנו בסלון.

מעל הספה האפורה שרכשנו, תליתי מקבץ חישוקים שהכינה עבורי מיטל סיון שני הנהדרת, יחד עם חישוק שם המשפחה שלנו על הדלת.
את הכורסא שליד הספה רכשנו במצב בלוי והיא עברה רסטורציה וריפוד מחדש בבד קטיפה ירוק בקבוק, שחלמתי עליו זמן רב.

הוילונות בסלון הם וילונות וינטג' אמיתי, שהצלתי מאחת הדירות ששיפצתי רגע לפני שהקבלן זרק אותם למכולת האשפה. הם עברו ניקוי יבש והתאמה למידות הפתחים בדירה הקודמת שלנו, ושוב נוקו והותאמו לפתחים בדירה החדשה.
המפנה של הסלון שלנו הוא מזרחי מלא, וזה מאפשר לנו לצפות בזריחה בכל בוקר. כשהקרניים נשברות מבעד לתחרה של הוילונות, אני נמסה מהיופי שלהם בכל פעם מחדש.

מאיפה ה...?

סקרטר, מזנון, שולחנות סלון וכורסא ירוקה / וינטג'מאניה
תמונת אישה / גלריית פחות מאלף
מראה גדולה ותריסי עץ / מפעם
צמחים ועציצים / משתלות הכרמל
חישוקי תחרה וכרית פשתן לבנה / וינטג' by נדוניה
עלה מתכת שחור / wishlist
ספת סלון / סימפלי ווד
שטיח סלון ותפירת וילונות / אחים סיני
כריות סלון / איקאה
גופי תאורה / מחסני תאורה

פינת האוכל

בפינת האוכל שלנו שולחן וינטג' יפהפה עם כסאות בשלושה גוונים, שתואמים את סקאלת הצבעים בסלון. לשמחתי, גם כאן לא היו אילוצים מגבילים מדי מבחינת ההמלצות של גלי, ולכן היתה לי יד חופשית בבחירת הגוונים והחומרים.

מעל פינת האוכל ציור מקורי של סבי החורג, שמואל מרחב ז"ל, ואת הכד הכחול שלצידו פיסלה אשתו, נעמי מרחב ז"ל.
לצידם תלויות שתי צלחות שציירה עבורי בהזמנה אישית האמנית תמר ברא"ז.
גופי התאורה הוחלפו בכל הבית, וגם כאן. אמנם מדובר בדירה שכורה, אך מבחינתי תאורה טובה ונכונה היא קריטית לאווירה ולאיכות החיים בבית, ולכן החלטנו להשקיע בגופים חדשים.

מאיפה ה...?

שולחן אוכל / וינטג'מאניה
תמונת אקריליק וכד כחול / אוסף פרטי
צלחות מאויירות / תמר ברא"ז
צמחים ועציצים / משתלות הכרמל
גופי תאורה / מחסני תאורה
כסאות ודקורציית קקטוסים / איקאה
כלים מחרסינה לבנה / YAARA

המטבח

בהיותו סמוך למבואת הכניסה שלנו, המטבח חולק איתה את אותן אנרגיות בעייתיות. מה שמחמיר את המצב הוא מיקום הכיריים (אלמנט של אש) בדיוק באותו איזור.

מיקום הכיריים באזור זה בעייתי (אחד הכללים החשובים בפנג שואי - "אש בשערי שמים" - נוגע לאיסור לשים אש בצפון מערב. אם הכיריים כן נמצאות בצפון מערב, ואין אפשרות להעבירן משם, עדיף להחליפן לכיריים קרמיות על מנת שלא תהיה שם אש גלויה).

מתוך הדו"ח של גלי

את הכיריים לא נוכל להחליף, לפחות לא בשלב זה. אבל למרבה האירוניה, אחד הדברים שהכי הפריעו לי בדירה כשראיתי אותה לראשונה – הקרמיקה הכסופה במטבח – ממש מציל כאן את המצב בזכות המראה המתכתי שלה. כדי לחזק את אלמנט המתכת – הוספתי על הקיר לוח מגנטי למתכונים ולוח מחורר לתליה של כלי מטבח וכפפות תנור.

כשסיימתי לעצב את הדירה, המטבח עדין הרגיש לי כמו החוליה החלשה והחיוורת בבית. ממש יום לפני הצילומים, החלטתי להוסיף מעל הארונות התלויים את שארית הטפט מחדרן של עופרי ואלמה (בהמשך), על מנת להעניק למטבח עוד טאץ' מעניין מסביב לארונות הלבנים.

מאיפה ה...?

לוח מגנטי ולוח מחורר / EINA
טפט / אחים סיני
גופי תאורה / מחסני תאורה

חדר השינה שלנו

בניגוד לחלל הציבורי – לגבי חדרי השינה קיבלנו החלטה שאנחנו לא רוכשים רהיטים חדשים בשלב זה, אלא עוברים עם מה שיש.
החדרים בדירה החדשה קטנים מאלה שהיו לנו בדירה הקודמת, מה שאילץ אותנו למכור ולמסור רהיטים וחפצים רבים.
בחדר השינה שלנו נותרו מיטה, שולחנות צד ושולחן איפור וינטג'.
כחלק מקונספט הג'ונגל האורבני שלנו, רציתי לקשר את החדר עם המגמה הירוקה בשאר הבית, ובכל זאת לשמור על מראה שונה, רך ומפנק יותר – כראוי לחדר שינה. גלי אישרה שזה הולך מצוין עם הניתוח שלה לחדר שלנו.

אנרגיה נפלאה לשינה! כיוון שינה מצוין! מומלצים צבעים וחומרים של אלמנט העץ (ירוקים, סגולים, פרחוני, חומרים טבעיים כגון פשתן, כותנה, קש). זהו אזור השפע והשגשוג, המזל והרווחה העסקית – צריך להיות שם איזשהו סימבול שמדבר על שפע (תמונות/אובייקטים של מים זורמים, רימון, דגים, שפע אמיתי כגון זהב או כל דבר שמסמל שפע).

מתוך הדו"ח של גלי

על המיטה שלנו תמצאו מצעים לבנים, תמיד. כבר מזמן הבנתי שמצעים לבנים משרים אוירה נעימה יותר בחדר השינה וגם מאפשרים לשנות את העיצוב ביתר קלות בכל פעם שמתחשק.

כדי להוסיף רכות למיטה, הוספתי לה כריות פשתן וכיסוי חלקי תואם, וכריות מעוטרות תחרה. וכן, אני מסדרת אותה כך כל בוקר, ונהנית מכל רגע.

מעל המיטה שלנו וילון מבד זהה לזה שבסלון, ותמונת וינטג' מסגירה באיזה צד ישן נדב

את הקירות חיפיתי בטפט עלים בגוון ירוק בקבוק. מעל שולחן האיפור תליתי חישוקים מהחתונה שלנו. את חישוק טבעות הנישואין ואת שרשרת השפע רקמה לנו עדיה ברקוביץ', שהיצירות שלה מלוות אותי כבר שנים. את חישוקי הקרושה והתחרה הכינה לנו מיטל סיון שני כחלק מעיצוב החתונה שלנו, והם היו חלק מעיצוב קבלת הפנים.

מגירת הוינטג' הישנה, ששובצו בה מראות קטנות ע"י איילת חן, היתה בכניסה לדירה הקודמת שלנו, וכעת היא מדף מושלם ללקים שלי.

בכניסה לחדר הארונות שלנו וילון לבן נשפך, שיוצר מעט חציצה בין החדר לבין חלל האחסון לבגדים ולנעליים שלנו.

מאיפה ה...?

טפטים ותפירת וילונות / אחים סיני
תמונת כובעי וינטג', כריות תחרה לבנות, חישוקי תחרה וחישוק מודפס / וינטג' by נדוניה
חישוק טבעות נישואין, שרשרת שפע / בוליגאיה
מגירת מראות / לולית
שולחנות צד, שולחן איפור / אוסף פרטי
וילון לבן בחדר הארונות, דקורציה לצד מיטה, כריות וכיסוי פשתן / איקאה
גופי תאורה / מחסני תאורה
מצעים לבנים / פוקס הום

החדר של עופרי ואלמה

עם המעבר לדירה החדשה, עופרי ואלמה זכו לעבור לחדר משלהן, וזו היתה הזדמנות נהדרת להתאים אותו לגילן (8.5, 7.5 בהתאמה) ולתחביביהן. אבל, הניתוח של גלי העלה, שבפועל זה החדר הבעייתי ביותר בבית. לא די בכך שמדובר בממ"ד מדכא למדי, הוא גם נמצא במיקום שלא מוסיף לו שום יתרונות.

להימנע מצבעוניות! חומרים וצבעים של אלמנט המתכת – אפור, לבן, שמנת וכחולים.

מתוך הדו"ח של גלי

מה עושים?? הרי החלטנו שלא מחליפים את הרהיטים, ועוד לפני שהספקתי להגיד "פנג שוואי" – גם לבנות היו רעיונות עיצוביים משלהן, שכללו קירות בשלושה גוונים. לפחות.
נאלצתי להסביר להן שחדר בגווני כחול, סגול וירוק – לא יהיה פה, לטובתן.

בסופו של דבר מצאנו את האיזון בין ההנחיות של גלי, לרצונות של הבנות ולטעם העיצובי שלי.

בספריה הירוקה, שתכננתי לעופרי כשהיתה בת 3.5, היתה מראה, שחופתה בלוח שעם שהזמנתי במיוחד. על פי הפנג שוואי, מראות הן אלמנט מאוד לא רצוי בחללים שהאנרגיות בהן בעייתיות, ולכן צמצמתי את שטח המראות למראת פנים קטנה על הקונסולה.

במרכז החדר שטיח צבעוני שהיה בעבר בחדר השינה שלנו, ומתאים כאן בצורה מושלמת.

הוילון בחדר גם הוא מבד (אחר) שהצלתי מדירה בשיפוץ.

הקונסולה היתה בדירה הקודמת באיזור הכניסה. כעת הבנות משתמשות בה בעיקר כשהן משחקות ב"מספרה". היא היתה בגוון ירוק תפוח ונצבעה בגוון כחול, שהיה מקובל על כל מקבלות ההחלטות.

מעליה תלויים חישוקי לבד וחישוקי צמר בגוונים שתואמים את הסקאלה בצורה מושלמת, וגם שרשרת נורות שנדלקת בלילה כאור קטן בחדר.

לוח מחורר ממתכת משמש לתליית התכשיטים של הבנות.

מיטת הקומותיים שתכננתי לבנות בנגרות לדירה הקודמת – מתאימה נהדר להנחיות של גלי.

המצעים לבנים גם כאן, שכן כידוע, מצעים לילדים הם בד"כ צבעוניים מאוד ומכניסים המון רעש ועומס לחדר. שימו לב, שכל אחת מהבנות ישנה בכיוון שתומך בה ביותר מבחינה אנרגטית, על פי הניתוח של גלי, ולאו דווקא עם הפנים לכניסה כפי שנהוג לחשוב שהפנג שוואי מכתיב.

מאיפה ה...?

טפטים ותפירת וילונות / אחים סיני
חישוקי לבד / בוליגאיה
חישוקי צמר / OOTY
מתלי תיקים, לוח מחורר / EINA
נגרות מיטת קומותיים / נגריית ארמלי
נגרות ספריה ירוקה / אורי סמית
מצעים לבנים / פוקס הום
כריות נוי, כסא בר / איקאה
שטיח / קרפטיזם

החדר של שקד ועילם

החדר של שקד ועילם (בני 3 ו-5, בהתאמה) הוא חדר פונקציונלי למדי. הוא מעוצב כחדר יוניסקס בגווני אפור,שחור,צהוב וטורקיז.

אזור מצוין מבחינה אנרגטית. מומלצים צבעים חמים, צבעי פסטל, שמנת, צהוב בהיר.

מתוך הדו"ח של גלי

את המטבחון תכננתי ועיצבתי עבור עופרי כמתנת יומהולדת שנתיים, והוא שורד יפה כבר 6 שנים. הילדים כל כך אוהבים אותו, שלא היה שום סיכוי שאשכנע אותם להיפרד ממנו.
מלבדו יש בחדר רק כוורת משחקים וספרים, מונגשת לגובהם של הילדים.

את האיורים הממוסגרים איירה האמנית הצעירה ים חרון.

על רשת המתכת שהכין לי המסגר שלי תלויים ציורים של שקד ועילם, יחד עם שרשרת נורות.

הוילון מבד בדיוק בגווני הסקאלה הרצויה, ומשתלב באופן מושלם עם השטיח.

גם בחדר הזה, כל אחד מהילדים ישן בכיוון שתומך בו בצורה אידיאלית.

כפי שעיניכם רואות – צילמנו את חדרי הילדים במצבם הטבעי והיומיומי, עם כל הצעצועים ומשחקי הקופסה במקומם. זו היתה החלטה מכוונת שקיבלתי מבעוד מועד, שהתמונות שאצלם בביתי שלי ישקפו את המציאות של חדרי ילדים כפי שהם נראים באמת, ולא כפי שהם מסודרים ומסוגננים לפני ימי צילומים.
גם בשאר החללים בבית – כל הפריטים הם פריטים קיימים ולא כאלה שהושאלו לטובת הצילומים.

מאיפה ה...?

תפירת וילונות / אחים סיני
מיטת קומותיים ומצעים / איקאה
ציורים / ים חרון
גופי תאורה / מחסני תאורה
מתלה תיקים / Wishlist
שטיח / Fun Love Do

מילות סיכום

עבודת העיצוב שלי ושל גלי אמנם הגיעה אל סיומה, אבל יש סיכוי רב שבשנתיים הקרובות הדירה שלנו עוד תעבור שינויים כאלה ואחרים ככל שנגדל יחד עם הילדים. הרי עיצוב של בית לא באמת מסתיים אף פעם…

כך או כך, שלושה חודשים לאחר שעברנו לדירתנו החדשה, אנחנו כבר מרגישים את השינוי בחיינו. נעים לנו, שמח לנו וטוב לנו בין כתליה.

אין ספק שהסיבות לכך רבות, ולא כולן קשורות בדירה עצמה או בעיצוב, אבל הידיעה שהדירה שלנו מעוצבת בצורה שתומכת בנו – מורגשת היטב ביום-יום שלנו בתוכה.

אם אהבתם את העיצוב ואתם עומדים בפני שיפוץ או הלבשת דירה (כן, גם אם היא שכורה) – אני מזמינה אתכם ליצור איתי קשר לטובת עיצוב והלבשת הבית שלכם, הן בפגישות ייעוץ ממוקדות והן בליווי נרחב יותר.
אם אתם בונים בית / משפצים / עוברים דירה, ומעוניינים בייעוץ שיכניס הרבה אנרגיות טובות למשכנכם החדש – אני ממליצה לכם בחום לפנות לגלי ולקבוע איתה פגישה בהקדם.
נשמח להפוך גם את הנכס שלכם לבית תומך ועוטף.
סיון – 054-7958543
גלי – 052-9245121

תודות מיוחדות:
לאורית ארנון, הצלמת המופלאה שהיא כבר חברה עמוק בלב, וקלטה את הניואנסים הקטנים שגורמים לתמונות להרגיש ממש כמו בית;
לסמיר, מתקין הטפטים הכי מוכשר שיש;
לתומר ואיתן סיני, שסבלו את כל השגעונות שלי ודאגו שיהיה בדיוק כמו שאני רוצה;
לדפנה ואורי מוינטג'מאניה, על הפיכת חלום הוינטג' שלנו למציאות של רהיטים משגעים;
למיטל סיון-שני, שזורמת עם כל בקשה שלי ועושה ממנה מטעמים;
לרסן ארמלי, הנגר הנפלא שהולך איתי שנים, ומתגייס לכל בקשה שלי גם כשאני נזכרת בדקה ה-90;
וכמובן, לנדב אהובי, שבמשך 3 חודשים נסחף (וגם נסחב) אחריי באינסוף שיטוטים, בחירות, רכישות ושיחות על עיצוב ועל רוחות טובות, והתמסר לתהליך מכל הלב. אני אוהבת אותך.

נהניתם מהפוסט? הירשמו לתפוצת הבלוג וקבלו את הפוסטים הבאים למייל שלכם:

להתראות בפוסט הבא!

The post אנרגיה ירוקה first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

איך סטודיו נולד?

סיון קונוולינה — Fri, 25 May 2018 15:03:42 +0000

לפני כמה וכמה חודשים קיבלתי החלטה – להוציא את הסטודיו שלי מהבית.

ההחלטה הזו התבשלה הרבה זמן על אש קטנה, אבל ביום שבו היא התקבלה כבר לא היתה דרך חזרה. הסטודיו הביתי והמקסים שלי כבר לא התאים לצרכיי ולשלב שבו אני נמצאת בהתפתחות העסקית שלי. התחלתי להרגיש שהעבודה מהבית מונעת ממני לממש תוכניות שהיו לי במגירה, אחת מהן היתה – ללמד.

בשנתיים שקדמו להחלטה הזו בניתי קורס מקצועי למעצבות ומעצבי פנים בתחילת דרכם המקצועית/עצמאית. טוויתי וארגתי, גזרתי והדבקתי, שיניתי והפכתי – עד שהוא התהווה למשהו שאני גאה ומאמינה בו.

מאחר שהקורס הזה מכיל בתוכו את שלל הכישורים והידע שלי – היה לי חשוב שהוא יתקיים במרחב שמשקף ומחזק את זה, מקום שיש בו השראה, עיצוב מוקפד ואנרגיות טובות. זה רק חיזק את התחושה שלי, שהגיע הזמן לצאת ולחפש לעצמי סטודיו חדש, ותיארתי לעצמי, שזה בטח לא כזה מסובך…

לזרוק את הקוביות

חודש עבר, ועוד חודש, ועוד חודשיים ועוד אחד, ולא מצאתי סטודיו לעצמי. המקומות שמצאו חן בעיניי – היו מעבר לתקציב שלי, המקומות שהיו בתקציב שלי – היו במיקום לא מתאים, והשאר פשוט לא היו מספיק טובים. מן הסתם, לנראות של המקום היתה משמעות רבה, כי סטודיו של מעצבת פנים לא יכול להראות רע. היה לי גם חשוב שתהיה חניה זמינה, גישה נוחה, ועוד ועוד.

אחרי חצי שנה של חיפושים כבר התחלתי להאמין שזה לא יקרה. שאין מקום כזה בכל חיפה, שיתאים לכל הדרישות שלי.

בעולם מקביל, ממש באותה תקופה נרשמתי למועדון היזמות של FRESHBIZ. פרשביז מציגים צורת חשיבה והתנהלות עסקית שונות לחלוטין מכל מה שהייתי מורגלת לשמוע ולראות לפני כן. זוהי גישה שמבוססת על תודעת שפע, שיתופי פעולה, נצחון בחזקת נצחון, ושינוי תודעתי לגבי תחרות ומשחקי סכום אפס. הבנתי, שאם אני אסתכל על העסק שלי ועל המהלכים שלי בו כעל משחק בחיים האמיתיים – אני כנראה אפעל ביותר אומץ, אחשוב יותר מחוץ לקופסה ולא אפחד לזרוק את הקוביות.

כמה שבועות לאחר מכן נתקלתי במודעה ביד-2 של דירה להשכרה בנווה שאנן (בדיוק במקום הרצוי מבחינתי). נכתב שלדירה נדרש שיפוץ לצורך השמשתה. כל המערכות שלי הבהבו לי: הזדמנות!

התקשרתי לבעל הדירה וביקשתי לראות אותה. התגלתה לפני חורבה אמיתית, חשוכה, ישנה ומוזנחת, שדייריה הם בעיקר חולדות ועכברים.

הבנתי שיש לי כאן הזדמנות אמיתית ליצור שיתוף פעולה שיהיה בגדר WIN-WIN עבורי ועבור בעל הדירה. מאחר שהנכס בכל מקרה היה חייב לעבור שיפוץ – הצעתי לבעליו שאקח על עצמי חלק בשיפוץ. כל העבודות שהוא גם כך היה נדרש לעשות – על חשבונו. כל התוספות והבקשות המיוחדות שלי – על חשבוני, ועוד תנאי אחד חשוב שהצבתי לו: הקבלן מטעמי.

ההצעה הזו לא היתה לו קלה לעיכול. מדובר באיש עסקים שיש ברשותו הרבה נכסים מושכרים בחיפה, וסיטואציה כזו עדין לא נקרתה בדרכו. אחרי משא ומתן קשוח מאוד הן מצידו והן מצידי – הגענו להסכמות על תכולת השיפוץ ועל חלקו של כל אחד מאיתנו בו.

שיעור קשה בסבלנות

שיפוץ הסטודיו היה אחד השיעורים הקשים שהיו לי בסבלנות, שהיא גם כך לא אחת התכונות החזקות שלי. בניגוד לקבלנים שלי, שעבדו במרץ ובשיא המקצועיות – בעלי המקצוע ששכר בעל הנכס לעבודות המשנה – עיכבו את העבודות בצורה משמעותית.

השיפוץ, שהיה אמור לארוך חודש, ארך בסוף חודשיים, רובם ככולם בגלל התלות שלי בבעל הנכס ובספקים שלו. זה היה מתיש, מתסכל, מעצבן, ויותר מפעם אחת – זה גרם לי להתחרט שנכנסתי לעסקה הזו. נוצר מצב שכבר התחלתי לשלם שכירות על סטודיו שאינו מתפקד, בזמן שהסטודיו הביתי שלי כבר ארוז בארגזים ובקושי מתפקד.

בתוך התסכול והקושי הרב הזה – היה לי מזל גדול שליוו אותי שני הקבלנים שלי, שהם כבר חברים – יורי ופאבל מ- TIP TOP שיקום ותשתיות. גם כשהייתי עם דמעות בעיניים ומיואשת לחלוטין – תמיד הם עודדו אותי בחיוך ובאופטימיות שלהם. בחיי שלא הייתי צולחת את זה בלעדיהם!

הנה כמה תמונות מתהליך השיפוץ:

בכל זאת הגענו, למרות הכל...

בסופו של דבר, השיפוץ תם ונשלם. לאט לאט התחלתי להלביש ולעצב את הסטודיו החדש שלי. גם זה ארך די הרבה זמן, מכיוון שהעיכובים בשיפוץ ובמעבר לסטודיו החדש – יצרו עומס של עבודות שנדרשתי להתפנות אליו.

טיפין טיפין אספתי, ליקטתי, בחרתי ויצרתי את המרחב שחלמתי לעצמי. סוף סוף, יש מקום שאני יכולה לממש בו את עצמי, את התוכניות שלי ואת החלומות שלי. הסטודיו הוא מעבדה לייצור מציאות חדשה עבורי ועבור הלקוחות שלי.

את החלום ללמד – אני אגשים פה ממש בקרוב. ב-27.6 יתחיל הקורס DESIGN.KON שנותן ידע וכלים מעשיים למעצבות פנים עצמאיות, והופך את המעבר מהאקדמיה לעבודת השטח לקל, מסודר ומקצועי יותר.

ההנחה המוקדמת (500 ש"ח!) תקפה עד סוף החודש, ולמי שתגיע למפגש המבוא מחכה הנחה נוספת! ההרשמה למפגש המבוא כאן.

השפה העיצובית בסטודיו היא אקלקטית וכוללת שילוב סגנונות, חומרים וכמובן – צבעים, בדיוק כמו שאני אוהבת. אני מרגישה שיש בסטודיו הזה הרבה מהחלקים השונים שלי, ושלמרות המהמורות הרבות שהיו בדרך, וההוצאה הכלכלית שעלתה על כל מה ששיערתי – זה היה הצעד הטוב והנכון ביותר שעשיתי עבור העסק שלי השנה.

אז בואו נצא לסיור קצר:

בסטודיו גם יש פינת עבודה להשכרה לכל מי שמעוניינ/ת לעבוד בכיף בחלל שקט ונעים. ההשכרה לפי שעה וכוללת גם קפה משובח של נספרסו ניתן גם לשכור את הסטודיו לקיום פגישות (בשולחן הפגישות 6 מקומות ישיבה) או להעברת הרצאות וסדנאות עיוניות (עד 20 משתתפים). לפרטים נוספים צרו קשר.

תודה לכל אחת ואחד מכם שעקבו אחרי התהוות הסטודיו בפייסבוק ובאינסטגרם שלי, פרגנו, תמכו ואהבו.

תודה מיוחדת לשותפים שלי להגשמת הסטודיו הזה:

צילומים מקצועיים: אורית ארנון // עבודות קבלניות ופיקוח: יורי ופאבל, טיפ-טופ שיקום ותשתיות // נגרות: רסאן ארמלי // פרקט, חיפויים וסניטציה: אלוני // גופי תאורה: אקולייט (שיינגוט) // רפדות: מרפדיית ויקטור // ספריית מתכת: אנדרי פבלובסקי // טפטים: אחים סיני // בדי ריפוד: דנדו TLV MAKE בדים // שטיח: קרפטיזם // וילונות: טאנסטייל עיצוב בע"מ // תמונות ממוסגרות: PNIM // חישוקי רקמה קקטוסים: עינת ספקטור (100% רקמה) // חישוק רקמה לוגו: עדיה ברקוביץ' (בוליגאיה) // כריות נוי: בדיםTLV // לוחות מתכת מחוררים: מיקאסה // מדף מארגז מתכת-רשת: בלומה מיי

הירשמו לתפוצת הבלוג וקבלו את הפוסטים הבאים למייל שלכם:

להתראות בפוסט הבא!

The post איך סטודיו נולד? first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

יומן מסע // לאוס וקמבודיה (חלק ב)

סיון קונוולינה — Wed, 24 Jan 2018 08:37:54 +0000

בפוסט הקודם סיפרתי על הנסיבות שהובילו אותי לצאת למסע הצילום ללאוס וקמבודיה עם זיו קורן וחברת יומן מסע.

המסע הזה היה עבורי הזדמנות, והיה לי חשוב למצות אותה עד תום. זו היתה הזדמנות לא רק למפגש עם תרבות ועם נופים אחרים, ולא רק לשינוי אווירה ואנשים. יותר מכל – זו היתה הזדמנות עבורי למפגש מחודש עם עצמי אחרי תקופה ארוכה, שבמהלכה החיים שלי היו מוצפים בהמון רעש מבפנים ומבחוץ. יצאתי למסע הזה עם צמאון לשקט ולזמן איכות עם עצמי, וקיוויתי למצוא נקודת אחיזה שתאפשר לי להביא את האיכות הזו בחזרה איתי הביתה.

על מנת לאפשר לעצמי את השקט הזה – עשיתי לפני שטסתי שלוש פעולות, שבדיעבד היו מאוד חשובות ומועילות להצלחה של המסע הזה עבורי:

הראשונה היתה במישור העסקי. לקחתי מעצבת מגבה, שתלווה את הלקוחות שלי ואת הפרויקטים השוטפים בהיעדרי. שבועיים הם זמן לא מבוטל במסגרת תהליכים אינטנסיביים יחסית כמו שיפוץ. היה לי חשוב שללקוחות שלי תהיה כתובת נגישה ומיידית בהיעדרי, ורציתי להיות רגועה שהדברים מטופלים בצורה מקצועית.

הפעולה השניה היתה במישור המשפחתי. באף משפחה שבה יש שני הורים עובדים וילדים קטנים – לא פשוט שאחד ההורים ייעדר לשבועיים, ועל אחת כמה וכמה במשפחה מורכבת כמו שלנו, שבה נדרשים תיאומים לוגיסטיים בסטנדרט של חמ"ל מבצעים. נדב ואני הכנו לוחות שליטה מסועפים של הסעות, איסופים ומנהלות לוגיסטיות מפורטות, ורתמנו גם את ההורים שלנו למבצע הצבאי הזה כדי לאפשר אותו.

הפעולה השלישית היתה הפשוטה והבנאלית ביותר – לקחתי איתי למסע את הספר של רונן גפני ושמחה גליק: היzמים החדשים. אל הגישה של היzמים החדשים נחשפתי בהרצאה של רונן, המייסד של חברת Freshbiz, שהתקיימה בערך חודשיים לפני שטסתי. יצאתי מההרצאה הזו בתחושה שסוף סוף יש מי שמדבר את השפה ואת ההשקפה שלי לגבי עסקים ולגבי החיים בכלל, וגם הרגשתי שיש לי המון מה ללמוד ולאן להתפתח ברוח הגישה הזו.

איך שלוש הפעולות האלה השפיעו על המסע שלי? אגיע לזה בהמשך. בינתיים – המסע המשיך לזמן לנו מפגשים עם סיטואציות ועם אנשים מאוד מיוחדים ויוצאי דופן.

לאוס / יום 6 (חלק ב)

לאחר שהתאוששנו מקרב התרנגולים הנוראי, הגענו לכפר קטן בדרום לאוס, שבתחילה נראה כמו מקום תמים מלא התרחשויות (וילדים, כמובן). אבל לקראת שקיעה, לאחר שכולם התחילו להתכנס סביב בתיהם, שמנו לב שכמעט כל תושבי הכפר מעשנים אופיום, ללא קשר לגילם או מצבם הפיזי. גם נשים מניקות/בהריון וגם ילדים "גדולים". כשפרסמתי את התמונות הללו רוב התגובות היו מצקצקות, אבל חשוב לצפות בהן בקונטקסט שבו הן צולמו: מדינת עולם שלישית עם מעט מאוד מודעות לנזקים ולהשפעות של סמים.

לאלבום המלא מהכפר לחצו כאן

לאוס / יום 7

את היום הזה התחלנו בנסיעה דרומה, לקראת המעבר שלנו לקמבודיה. כשמדרימים הנוף משתנה, והחיים סביב נהר המקונג מתגלים כצבעוניים ושוקקים, ממש כמו השווקים.
למרות נטיית הלב (והעין) שלי לדיטיילס, ניסיתי לצלם כמה שיותר סיטואציות בעדשה רחבה, לתפוס רגעים כהווייתם ולא להיות מובחנת. ככלל, חלק חשוב מאוד בצילום דוקומנטרי הוא שמושאי הצילום יהיו מודעים כמה שפחות למצלמה. המטרה היא להנציח רגע אותנטי, ולפעמים הייתי ממש צריכה להסביר לילדים ולאנשים שצילמתי שאין צואך שהם יחייכו או אפילו יסתכלו למצלמה. הם יכולים פשוט… להיות.

לאלבום המלא מהיום ה-7 לחצו כאן

לאוס / יום 8

היום השמיני היה האחרון שלנו בלאוס. אחת הסיבות שלאוס היא גן עדן לצלמים היא שיש בה אור בגוון וברכות שלא ראיתי בשום מקום אחר (עד שהגעתי לקמבודיה…).
התחושה שבה נפרדתי מלאוס היא שעוד רב הנסתר על הגלוי. מה בכל זאת נגלה לנו הפעם? כפר צבעוני ומקסים על גדות המקונג ואחד נוסף, שזירת אגרוף תאילנדי נמצאת במרכזו.

לאלבום המלא מהיום ה-8 לחצו כאן

קמבודיה / יום 9

את היום התשיעי פתחנו בביקור בבית ספר מקומי. זו היתה חוויה גם עבורנו וגם עבור הילדים, שלא מורגלים במבקרים מסוגנו באמצע יום לימודים שגרתי.

אבל החלק המרתק של היום היה חלק משיט על נהר המקונג.

דמיינו שיום אחד, אולי אחרי שכל הקרחונים יפשירו, נגור על המים.
הבתים שלנו יהיו צפים או על יסודות שמגיעים לקרקעית, ונחיה כך חיים מלאים:
הילדים שלנו ילמדו לשוט כבר מגיל 4 (אולי לפני) ויגיעו בכוחות עצמם ממקום למקום, בלי שאף מבוגר ישמור עליהם; בבתים שלנו יהיה כל מה שיש בהם כיום בזכות תשתיות שנעביר ביניהם; נגדל חיות מחמד שיוכלו לעבור ממשטח צף אחד לאחר (אבל גם בכלובים, ממש כמו היום); נגדל תוצרת חקלאית על פני משטחי קרקע ייעודיים; דוכני אוכל ופיצוציות יהיו למעשה סירות צפות שיעברו מבית לבית, והכל יהיה נייד יותר.
עכשיו תפסיקו לדמיין, כי מקום ממש כזה קיים בקמבודיה.

לאלבום המלא מהיום ה-9 לחצו כאן

קמבודיה / יום 10

בלאוס פגשנו עוני בשלל צורות, אבל אף אחת מהן לא השתוותה למה שפגשנו בפנום פן, בירת קמבודיה. פנום פן היא עיר של ניגודים ונקודות קיצון.
רגע אחד את נוסעת בשדרות מפוארות, מוקפת חנויות מעצבים מערביות ובתי תפילה מעוטרי זהב, רגע אחר את בליבה של שכונת פחונים שנמצאת ממש מעבר לפינה באותו רחוב.
רגע אחד את עוצרת לקפה בסטארבאקס אחרי מסאז' בספא יוקרתי, רגע אחר את עוצרת את הנשימה בגלל צחנת הזבל שאופפת את השכונה שבה את מבקרת.

הפריזמה המערבית הצרה שלנו לגבי תנאי מחיה בסיסיים – מתרחבת כאן הרבה יותר ממה שהעדשה הכי רחבה שלנו מסוגלת להכיל. מסתמן, שיצר ההישרדות האנושי שלנו – חזק יותר מכל סיפור שנספר לעצמנו על מה שאפשרי ועל מה שלא, גם כשאת גרה על פסי הרכבת, ומגדלת ילדים בין הררים של פסולת עירונית.

אני מניחה שהתמונות האלה יעוררו בקרב רוב מי שיצפה בהן רחמים וחמלה כלפי דיירי השכונה הארעית הזו, אבל אני הבטתי בהם ובעיקר התרגשתי מהיכולת שלהם לחייך למרות הכל, כל יום מחדש.

לאלבום המלא מהיום ה-10 לחצו כאן

קמבודיה / יום 11

אם אפשר לחיות על המים ועל פסי רכבת – אז אפשר גם לחיות בסירות או על חוף הים, כמו בשכונה המוסלמית הצפה הזו, שכל אנשיה אנשי-סירות שחיים בין ים ליבשה.
הם מתקינים רשתות דיג בשיטה שעוד לא הצלחתי לפענח (בעזרת הבהונות), הם מגדלים את כל ילדיהם בסירות צרות וארוכות, והם שקופים לאנשים שגרים בבנייני הפאר מעבר לכביש, על אותו החוף.

לאלבום המלא משכונת הסירות לחצו כאן

בתוך העוני המאוד גדול שנמצא בשולי פנום פן, יש גם מקום לאמנות רחוב, למשחקי רחוב ולדיירי רחוב. עצוב לגלות, שלפעמים הם בני פחות משנה או שנתיים.

לאלבום המלא מצילומי הרחוב לחצו כאן

קמבודיה / יום 12 ואחרון

הבוקר האחרון בקמבודיה זימן לי הרפתקה שלא ציפיתי לה, ואולי זו בעצם אני, שזימנתי לעצמי עוד הרפתקה אחרונה לפני שאני עוזבת חזרה ארצה.

יצאנו לצלם על גדות נהר המקונג בתוך שכונה קטנה של פחונים. ממש בסמוך לה – שקועה על צידה, עמדה ספינה ישנה, שנראית כמו הטיטניק בגרסה הקמבודית. התחלתי לצלם, אבל הרגשתי שהפוקוס שלי לא במקום שבו הוא צריך להיות, ולא בגלל בעיה בעדשה:
מצד אחד – רציתי לשוטט בין הפחונים האלה ולצלם מה שקורה שם. מצד שני – לא הצלחתי להוריד את המבט מהספינה הזו, הרגשתי שאני חייבת לדעת מה קורה בתוכה. האם היא ריקה? האם היא מוצפת? אולי גר שם מישהו?
היתה לי שעה לצלם שם, ונדרשתי להחליט במה להתמקד. החלטתי לנסות לעלות לספינה הזו ויהי מה. דרור – אחד מחבריי למסע – חבר אליי, ויצאנו לחפש את הדרך פנימה.

במעלה הר הזבל שמוביל לירכתיים רגשתי פתאום שאני שוקעת. הבטתי למטה וקלטתי שהרגליים שלי טבולות בבוץ שחור ונוזלי. נשימה אחת אחרי – הבנתי שזה לא בוץ.
אני שוקעת בתוך הביוב המקומי.
חדורת מטרה, נאחזתי בשיחים שמסביב כדי למשות את עצמי החוצה, והדחקתי את העובדה שהגרביים והנעליים שלי ספוגות ב…אתם יודעים.
הפועלים המקומיים הראו לנו את המיקום המדוייק שבו ניתן לעלות לספינה. הלכתי אחריהם נלהבת, רק כדי לגלות שביני לבין הסולם שעולה פנימה יש מקטע ים עמוק ורק קורת עץ צרה ודקה מאוד.
דרור לקח את הסיכון לפניי. עבר ועלה בהצלחה. העברתי מצלמות ל"הצלב", נפרדתי בליבי מאהוביי ועברתי.
בינינו, אחרי שהבנתי שאיבדתי את הנייקי הוורודות שלי לטובת הביוב – לא נותר הרבה טעם לחיי גם ככה…

עלינו לספינה, ונכנסנו פנימה.
שנינו נדהמנו לגלות, שהטיטאניק הקמבודית לא נופלת מאחותה האמריקאית.
במקום מחיצות מתכת חלודות ומתפוררות כמו אלה שנראות מבחוץ – גילינו בפנים עבודות עץ מטורפות, פיתוחי עץ מרהיבים ומסדרונות שבהחלט היו פעם מהודרים… זו היתה, או עתידה להיות, ספינת פאר.
צילמתי ועליתי מפלס ועוד מפלס במעלה הספינה. כשהגעתי לחרטום – מתוך הפאר הזה נשקפה אליי שכונת הפחונים.
פאר מול עליבות; עושר מול עוני.
איתמר סיפר שהספינה הזו שקועה שם כבר שנים, ואני רק שאלתי את עצמי – מה היה קורה אם מישהו היה רק מחזיר את הספינה הזו למצב מאוזן, ומאפשר לכל משפחה בשכונה הזו חדר בספינה.
מה היה קורה אם במקום להיות נכס עזוב ונטוש – היא היתה מתמלאת חיים, צחוק של ילדים ורעש של סירים ושיחות חולין?
האם זו היתה יכולה להיות השכונה הראשונה שקמה בתוך ספינה?
מתי כבר נלמד ליצור "יש מאין", ונעדיף את הנכס האנושי על פני הנכס החומרי?

לאלבום המלא מהביקור בספינה לחצו כאן

בחזרה לעולם ה"אמיתי"

מעניין שהתפיסה שלנו לגבי טיולים ומסעות בחו"ל היא שהם בגדר בריחה מהמציאות היום-יומית, זו שאנחנו משאירים כאן. התחושה שלי כשחזרתי מהמסע בלאוס וקמבודיה היתה בדיוק הפוכה: הרגשתי שביקרתי בעולם האמיתי – זה שבו אנשים חיים את חייהם בחיבור מלא לסביבה שלהם ולמשאבים העומדים לרשותם, מבלי להיות עסוקים במירוץ אחרי כסף, תארים, מוניטין או לייקים בפייסבוק – ואז חזרתי לעולם שחלקים ניכרים ממנו מדומים או לא מספיק "אמיתיים". ביקרתי בעולם שבו אנשים חסרי כל נראו עשירים ומאושרים יותר מרוב האנשים האמידים שאני מכירה. המסע הזה היה שיקוף מאוד טוב לחיים המערביים שלנו, ליתרונות ולחסרונות שלהם.

שלוש הפעולות שעשיתי לפני שטסתי איפשרו לי את השקט ואת המיקוד ב"כאן ועכשיו" שביקשתי לעצמי.

הודות להכנות שעשיתי לפני המסע בגזרת העסק – לא נדרשתי עם שובי לכבות שום שריפות, הלקוחות המקסימים שלי כיבדו את היותי בחופשה והקפידו לעבוד עם המעצבת המחליפה שלי;

הודות להכנות שנדב ואני עשינו מראש ולהתגייסות המשפחתית לטובת המסע שלי – יכולתי להיות רגועה שהכל מתנהל כשורה. הבנות שלי, אם להודות באמת, בקושי הרגישו בחסרוני, וגם אני הייתי עסוקה מדי מכדי להרגיש בחסרונן.

את הספר היzמים החדשים קראתי בשקיקה, אבל לא סיימתי. שכחתי אותו בכיס של המושב שלפניי כשירדתי מהמטוס בנתב"ג. במקום לרכוש ספר חדש – נרשמתי לתוכנית השנתית של Freshbiz, חדורת כוונות ומוטיבציה להפוך את שנת 2018 לשנה שבה אוציא לפועל את כל התוכניות ששכבו במגירה שלי יותר מדי זמן. תאמינו או לא, אבל שבוע אחרי שנרשמתי לתוכנית של Freshbiz – אחת התוכניות הכי משמעותיות שהיו לי כבר התחילה להתממש (מבטיחה לספר עליה ממש בקרוב).

אבל אין ספק, שמעבר לנחישות ולתוכניות המהפכניות – חזרתי לארץ בעיקר עם התשוקה לצילום, אותה תשוקה שהרעשים בחיי הצליחו לעמעם. המסע הזה השיב לי חלקים בעצמי שחסרו לי מאוד, והוא המחיש לי כמה משמעותיים הם עבורי. מאז שחזרתי, המצלמה שלי נמצאת דרך קבע על שולחן העבודה שלי או בתיק שלי, ואני יוצאת ל"מסעות" צילום קטנים בתוך שגרת חיינו בכל מצב שזה אפשרי.

לפני סיום – כמה מילים על עצם ההחלטה לצאת למסע כזה. מאז שחזרתי, וגם כתגובה לפוסט הקודם, לא מעט אנשים (ובעיקר נשים) סיפרו לי שהם חולמים לצאת למסע כזה מתישהו. גם אני חלמתי אותו זמן רב, ואחרי שחזרתי הבנתי שחלמתי אותו זמן רב מדי.

החיים שלנו שואבים אותנו ומאיתנו כל כך הרבה. בתוך מליון המשימות והמחוייבויות שלנו – אנחנו מקדישים כל כך מעט זמן על מנת להעניק לעצמנו כוחות כדי להמשיך. גם החופשות הקצרות שאנחנו עושים בארץ או בחו"ל – לא תמיד מספיקים כדי לתת מענה לאיזשהו צורך פנימי עמוק בזמן עצמי איכותי, ומהר מאוד אנחנו שבים להמולת היום-יום, וההשפעה של ההתאווררות שלקחנו לעצמנו – מתפוגגת מיד.

בסופו של דבר זה עניין של החלטה ושל סדרי עדיפויות. זה לא חייב להיות מסע צילום וגם לא טיול לחו"ל. זה יכול להיות כל דבר שמאפשר לנו להתחבר לחלקים בנו שמבקשים שנחזור להתייחס אליהם ולתת להם ביטוי. "הזמן המתאים" עשוי לעולם לא להגיע, אבל התמורה האדירה של זמן עצמי כזה – תגיע בוודאות, והיא יכולה בפני עצמה להיות תחילתו של מסע חדש.

הירשמו לתפוצת הבלוג וקבלו את הפוסטים הבאים למייל שלכם:

להתראות בפוסט הבא!

The post יומן מסע // לאוס וקמבודיה (חלק ב) first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

יומן מסע // לאוס וקמבודיה (חלק א)

סיון קונוולינה — Mon, 08 Jan 2018 08:56:21 +0000

חודש חלף מאז ששבתי ממסע הצילום שלי בלאוס וקמבודיה. כמעט כל מי שפוגש אותי לאחרונה שואל מיד: "אז איך היה?" וכשאני עונה שזה היה מסע משנה-חיים אני זוכה בתגובה בפרצוף ספקן, או לקביעה: "טוב, זה עולם אחר לגמרי". אבל המסע הזה היה הרבה יותר מגיחה לעולם אחר לגמרי. כשיצאתי אליו ידעתי בתוך תוכי שאחזור קצת אחרת, אבל לא שיערתי לעצמי את העוצמות ואת המשמעות של זה.

שנה שלמה לא הוצאתי את המצלמה שלי מהארון. זו היתה שנה קשה עבורי מבחינה אישית, ובתוך הקושי הזה העדפתי רוב הזמן להתכנס פנימה, לשמור על הכוחות שלי קרובים, להישאר עטופה. במצב כזה קשה לחלוק עם העולם משהו כל כך חושפני כמו צילומים, שהם למעשה הצצה לעולם ולנקודת מבט פנימיים ואישיים.

ההחלטה לצאת למסע הזה היתה חלק מתהליך החזרה שלי ליסודות שלי. התגעגעתי מאוד לצילום, למפגש עם עולמות ואנשים יוצאי דופן; התגעגעתי לתחושת ההרפתקה, ויותר מכל – התגעגעתי לעצמי, לכל החלקים בי שקצת קהו ונדחקו הצידה בשנה האחרונה.

כבר זמן רב שאני עוקבת אחרי העבודות של זיו קורן. אני מוצאת את הצילומים שלו מפעימים, ותמיד נדהמת מהאופן שבו הוא מנציח רגעים בצורה שמעבירה סיפור שלם. הוא אמן, ללא ספק.

חברה אהובה שהבינה שאני זקוקה לקצת רוח מתחת לכנפיי – שלחה לי לינק לפוסט של חברת יומן מסע, שבישר שזיו יוצא בעוד מספר חודשים למסע צילום בלאוס וקמבודיה. היעדים היו מושלמים מבחינתי, והמועד – בהתחשב בזה שאף פעם אין זמן טוב להיעלם מהארץ לשבועיים – היה משהו שאפשר להתכונן אליו. בעידודו של נדב ואחרי המון התלבטויות – החלטתי שאני יוצאת למסע הזה.

את תמונותיי מהמסע שיתפתי מדי יום בפייסבוק האישי והעסקי שלי, אבל המסע האמיתי התרחש בעצם מאחורי העדשה, ועל כך אספר כאן.

בנגקוק / יום 1

המסע ללאוס וקמבודיה היה הפעם הראשונה שבה התנסיתי בצילום דוקומנטרי, וצילום כזה – כך גיליתי מהר מאוד – מצריך מיומנויות מסוג שונה לגמרי מאלה שתרגלתי עד כה. כשמצלמים אנשים וסיטואציות אקראיות, ומנסים להנציח חיים ורגעים מבלי לביים אותם או אפילו להיות מורגשים – נדרשת שליטה ברמה מאוד גבוהה במצלמה.

רגע אחד מצלמים סיטואציה בתוך בית, בתאורה מלאכותית, ורגע אחרי מצלמים התרחשות באור יום בוהק; סיטואציה אחת מאפשרת לקחת את הזמן ולצלם שוב ושוב, ואילו אחרת מצריכה תגובה מהירה ומדוייקת, אחרת הרגע חולף וההזדמנות חולפת איתו.

אני תמיד מצלמת במצב ידני מלא, וקובעת בכל פריים ופריים מחדש את רמת החשיפה, את מפתח הצמצם ואת מהירות התריס. אם זה נשמע לכם מורכב – תוסיפו לזה את הצורך להחליף עדשות (שלוש עדשות שונות, כל אחת למטרה אחרת) ותבינו שלצאת מסשן צילום עם תמונות טובות זו משימה לא פשוטה.

לכן, את עצירת הביניים בבנגקוק ניצלתי כדי להתרגל למצלמה החדשה שרכשתי לקראת הטיול (לא כי יש צורך, אלא פשוט כי הגיע הזמן), להתרגל לצלם אנשים בשניות ספורות של חסד שהם העניקו לי בתוך חייהם, להתרגל לתנאי תאורה קשים שלא ניתן לשנות, וגם – להתרגל לתסכול כשזה לא יוצא כמו שאני רוצה…

לאלבום המלא מהיום ה-1 לחצו כאן

לאוס / יום 2

מאחורי חברת יומן מסע פועמים הלב והנשמה של בחור מהמם אחד – איתמר פלג. אחרי שטייל מספר שנים בעולם, איתמר הבין שהעניין והקסם האמיתיים נמצאים במקומות שעדין נותרו אותנטיים, הרחק ממסלול התיירים המוכר. לכל מסע כזה מקדימה נסיעת הכנה שבה הוא מגשש, בוחן, חוקר ומוצא את המקומות המושלמים לצילום ולמפגש בלתי אמצעי עם התרבות המקומית. זו הייחודיות של חברת המסעות הזו ("חברת טיולים" יהיה כינוי מאוד דל עבורה), וכך הגענו אל הכפר הנידח הזה, בדרך עפר מפותלת וארוכה מאוד.

הבקתות כאן הן קירות וגג בלבד, הרצפה היא אדמת עפר. הצעצועים היחידים הם מה שהטבע מעניק: מקלות, אדמה, מים, ענפים.
ילדים קטנים נושאים את אחיהם על גבם, מטאטאים את שטח הבית, סוחבים דליים עם כביסה רטובה, משתתפים בהכנת הארוחה.
היה לי נעים ומפתיע להיווכח שהאבות מעורבים מאוד בגידול הילדים ובבילוי איתם.
אין כאן שפע, אין קליטה לוויינית, למעשה – אין כאן אפילו חשמל, אבל הילדים שגרים פה מאירים את הכפר בחיוכים ובשמחת החיים שלהם. אי אפשר שלא להתאהב בהם.

לאלבום המלא מהיום ה-2 לחצו כאן

לאוס / יום 3

מהכפר לעיר. היום השלישי התחיל מאוד מוקדם, עוד לפני שהשמש זרחה. הנזירים ב- Luang Prabang יוצאים השכם בבוקר לאסוף מתושבי הכפר את ארוחת הבוקר שלהם, שתרומתה היא צדקה. גם אנחנו קמנו כשבחוץ חשכה מוחלטת כדי ללוות אותם בדרכם. לאחר סיום איסוף המזון – חזרנו איתם אל המנזר וצפינו בטקס ארוחת הבוקר שלהם. זו היתה הצצה מרתקת לעולם של מסורת וסגפנות בעידן של סמארטפונים ופייסבוק, שלא פסח גם עליהם.

לאלבום המלא מהיום ה-3 לחצו כאן

לאוס / יום 4

חלק מהאופי המאוד מיוחד של מסע עם איתמר, הוא שרק בבוקרו של כל יום ידענו לאן פנינו מועדות, ולפעמים גם רק שעה לפני סשן צילום. הסיבה היא, שרבים מהלוקיישנים או מהסיטואציות – מאוד ארעיים. בזמן שאנחנו פידרנו את אפנו במלון – איתמר פעל מאחורי הקלעים כדי לברר, לארגן ולאפשר לנו לנכוח בארועים יוצאי דופן.

כך קרה, שביום הרביעי נתקלתי באחד האירועים ההזויים שהייתי בהם. כלפי חוץ – זהו פסטיבל ססגוני ושמח, אבל הסיפור שמאחוריו שמח קצת פחות, או לפחות כך זה הרגיש לבחורה מערבית כמוני.

מדובר בארוע מסורתי שקורה אחת לשנה, שבו נערות ובחורות צעירות מתלבשות ומתאפרות בחגיגיות, ומגיעות ליריד שמתקיים בסמוך לשוק המרכזי. מטרתן היא לשאת חן בעיניי בחור או גבר מקומי בתקווה למצוא חתן.

אבל למעשה, אין להן זכות בחירה. גבר שמעוניין לשאת נערה מסויימת לאישה – פשוט לוקח אותה איתו, וכעבור 3 ימים משלם להוריה את המוהר. הן לא מתנגדות, כי זו המסורת והן מבינות ומקבלות אותה. עבור חלקן זו הזדמנות – לעזוב את הכפר העני שלהן ולהתחיל חיים חדשים וטובים יותר (יש לקוות) במקום אחר, אבל אין לי ספק שזו יכולה להיות חוויה קשה לעזוב את הכפר שלך עם גבר זר שאינך מכירה. הוא יכול להיות בחור צעיר או מבוגר מאוד, הן בכל מקרה ילכו איתו.

צילמתי את התמונות האלה בתחושות מעורבות. חלק מהנערות באמת שמחות, אך חלקן – כך נדמה לי – מסתירות מועקה גדולה מתחת לאיפור הכבד. על פי המסורת, גבר שמעוניין בנערה מסויימת – מתחיל להתמסר איתה בכדור תוך כדי שיחה ובירור פרטים עליה. אם בתום המשחק הוא מעוניין בה – היא פשוט עוזבת איתו את המקום.

לאלבום המלא מהפסטיבל לחצו כאן

לאחר שהתאוששנו מהפסטיבל – היתה לנו נסיעה ארוכה חזרה צפונה. את הנסיעות העברנו בדרך כלל בשינה או בשיחות ארוכות. הכרתי במסע הזה אנשים נפלאים, מוכשרים, חכמים, ונוכחתי שלגיל אין בכלל משמעות כשיש מכנה משותף חזק כמו תשוקה לצילום ולמסעות.

את היום סיימנו בכפר קטן ומקסים, שגם הוא – כמו כפרים רבים אחרים – זימן לי מפגש עם הילדים המדהימים של לאוס.

לאלבום המלא מהכפר לחצו כאן

לאוס / יום 5

אחד האתגרים כשמצלמים בכפרים שמחוברים לתשתית מינימלית של חשמל (אם הם מחוברים בכלל) הוא לצלם רגע אחד בחושך כמעט מוחלט ורגע אחרי זה בתאורת חוץ מאוד חזקה. כל אתגר כזה הוא הזדמנות להתנסות במיומנויות שכמעט לא נדרשות בצילום היום-יומי שלי – שעיקרו אדריכלות ולייף סטייל. בכל פעם שכיוונתי את הפרמטרים יכולתי לדמיין את זיו יושב לי על הכתף ומתקן אותי.

האינטראקציה עם זיו היתה מהממת בכל כך הרבה מובנים. מאחורי החזות המחוספסת שלו מצאתי אדם מקסים עם סבלנות ורצון ללמד ולעזור. חוש ההומור והחיוך התמידי שלו הם רק בונוס, וגם זה שכולם בקבוצה רואים בו ספק-מנטור-ספק-אליל – לא מוציא אותו מהקוליות האופיינית לו.

מדי כמה ימים זיו ערך ביקורת עבודות אישית או קבוצתית בשעות הערב. זו היתה הזדמנות נפלאה ללמוד דרך העדשה של חברי הקבוצה האחרים (ולהתפעל מהם), לקבל משוב מזיו, ללמוד ממנו עוד ועוד ולתקן בפעם הבאה.

לאלבום המלא מהיום ה-5 לחצו כאן

לאוס / יום 6 (חלק א')

האירועים והסיטואציות שאיתמר ניסה להשיג לנו גישה אליהם היו מאוד ייחודיים, לפעמים אפילו מחתרתיים. בצהרי היום השישי מצאנו את עצמנו עדים לקרב תרנגולים שהתקיים באופן בלתי חוקי, מתחת לרדאר של המשטרה.

מאחר שמסע הצילום הזה היה בקונספט דוקומנטרי – נאלצתי לא פעם להתמודד עם השאלה: האם אני בהכרח רוצה לצלם את מה שמתרחש מולי? התרבות הלאואית שונה מאוד משלנו. המנהגים, האוכל, ההרגלים. האם כשקשה לי עם מה שאני רואה – זו סיבה לא לצלם את זה?

באחת מהשיחות שלנו אובר-לאנץ' איתמר שאל אותי מה הייתי עושה אם הייתי עדה לארוע שנוגד את הטבעונות שלי, למשל – שחיטה של חזיר. האם הייתי מצלמת את זה? באינסטינקט עניתי שלא. אבל אולי דווקא מתוך הערך הדוקומנטרי -חובתי לצלם את זה? קל לענות כשהשאלה תיאורטית, אבל בזמן אמת דברים נראים אחרת.
כשהגענו לזירת קרב התרנגולים הבנתי שאני חייבת לצלם, למרות שזה היה מחזה וארוע קשה מאוד. דווקא בגלל הטבעונות שלי, ודווקא בגלל הבחירה שלי במסע מהסוג הזה.

לאלבום המלא מקרב התרנגולים לחצו כאן

בפוסט הבא...

המסע שלנו פוגש עוני בצורות הכי קיצוניות שלו ומזמן לנו כמה הרפתקאות לא צפויות. וגם – על התחושות שלי לאחר החזרה הביתה, ועל תובנות מהמסע שיהפכו את 2018 לשונה לגמרי ממה שדמיינתי.

הירשמו לתפוצת הבלוג וקבלו את הפוסטים הבאים למייל שלכם:

להתראות בפוסט הבא!

The post יומן מסע // לאוס וקמבודיה (חלק א) first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

הנה מה טופו מה נעים

סיון קונוולינה — Mon, 24 Jul 2017 16:10:21 +0000

על טבעונות ודעות קדומות (בעיקר שלי…)

15 שנים הייתי צמחונית. זה התחיל ממש לקראת השחרור שלי מהצבא, בסופשבוע רומנטי בצפון. בבוקר שבת חורפי בן זוגי (דאז) ואני חלפנו רגלית ליד שטח מרעה של פרות. השטח היה מגודר, אבל הפרות רעו ממש בסמוך לגדר וניגשתי לבחון אותן מקרוב. כשאני התקרבתי גם הן התקרבו, ובאינסטינקט של אוהבת חיות הושטתי יד ללטף אחת מהן. להפתעתי, היא התחילה ללקק אותי ולהתחכך בכף היד שלי, ממש כמו כלב או חתול שמבקשים להתפנק. זו היתה הפעם הראשונה שחלחלה בי התובנה, שלפרה הזו יש נשמה, תודעה ורגשות – ממש כמו לכל חיה אחרת. מרגע שהבנתי את זה כבר לא היתה עבורי דרך חזרה.

השנים חלפו, והמודעות שלי לתעשיית המזון ולמחירים שהיא גובה מבעלי החיים ומכדור הארץ הלכה וגדלה. אידיאולוגית, ידעתי שטבעונות היא הדרך הנכונה עבורי, אבל חששתי מאוד מהמשמעויות היומיומיות שלה. כאחת שלא חובבת בישול (אני טובה בזה, אבל לא נהנית מזה) – חששתי שאמצא את עצמי משועבדת לבישול של אוכל טבעוני, ושכל חיי יסבבו סביב זה. אורח החיים שלי כעצמאית כל כך אינטנסיבי, שפשוט לא ראיתי את זה קורה, וכך – בלב לא שלם – המשכתי לדבוק בצמחונות בלבד.

ואז, לקורס בלוגריות שלקחתי בו חלק, הגיעה אורי שביט, שהרצתה על הפיכת הבלוג שלה בנושא טבעונות לעסק רווחי. בזמן שהיא ריתקה את כולנו בסיפור המדהים שלה ובאנרגיות הג'ינג'יות שלה – לא יכולתי שלא להתפעל גם מהאופן שבו הטבעונות נראתה כל כך פשוטה דרך העיניים והבלוג שלה. חזרתי הביתה מהמפגש הזה עם המון חומר למחשבה – כבלוגרית וכאדם. בתוך תוכי הרגשתי שמשהו התחיל לזוז ולא נותן לי מנוח.

למחרת כתבתי לאורי הודעה פרטית ובה שיתפתי אותה בהתפעלות שלי מההרצאה שלה, מהבלוג שלה ומהמהפך שהיא עשתה בחייה בנוגע לטבעונות (מדובר בעיתונאית ומבקרת מסעדות לשעבר, שלא היו לה שום עכבות בעניין תזונה מן החי עד לאותו מהפך). אורי הזמינה אותי להצטרף לאתגר 22 פלוס וציינה שאני עשויה להיות מופתעת מהטבעונות בכלל ומעצמי בפרט.

כנראה שזה כל מה שהייתי צריכה לשמוע, כי השאר היסטוריה (גם אם זו היסטוריה קצרה יחסית). מזה 9 חודשים שאני טבעונית, ושמחה לומר שאורי צדקה גם לגבי הטבעונות וגם לגביי. עולם הטבעונות התגלה כהפתעה מגוונת ומעניינת הרבה יותר ממה שהנחתי לגביו, מה שהפך גם את הפרקטיקה לפשוטה בהרבה.

בישול טבעוני – לא מה שחשבתי

אבל, בינינו, זה לא קרה סתם כך. אחד הצעדים החכמים והמוצלחים ביותר שעשיתי, שהפך את המעבר לטבעונות לפשוט יותר עבורי, היה סדנת בישול טבעוני אצל עופרי זוטא.

את עופרי אני מכירה מהפייסבוק. העולמות הוירטואליים שלנו נפגשו באיזשהו שלב, והפוסטים שלה תמיד נתנו לי את התחושה שבישול עבורה ואיתה הופך למשהו כיפי, נטול מאמץ ו"מניירות". זה בדיוק מה שהייתי זקוקה לו – מישהו שינגיש לי את הבישול הטבעוני בצורה שתהיה לי קלה, מהנה ופשוטה, ויהפוך את המעבר הזה ליותר נעים ומוצלח.

נפגשנו בבוקר קריר של נובמבר בביתה המקסים בקיבוץ רמת דוד, לחוויה שהיתה עבורי רב-חושית. כל חומרי הגלם היו טבעיים, מהמשובחים ביותר, רובם אורגניים. תוסיפו לזה אווירה כפרית רגועה וחברה מעולה – רק משהו טעים במיוחד יכול לצאת מזה.

אמנם הקפדתי לצלם כל הזמן, אבל עופרי וידאה שאני לא יושבת ומתבוננת מהצד. ממש כשהתחלנו התבקשתי להסיר טבעות ולהפשיל שרוולים. זה השתלם!

הסדנה הזו היתה כל מה שציפיתי ויותר, ואני שמחה לשתף אתכם בתמונות, מתכונים וטיפים מיוחדים מהמטבח של עופרי.

מועדון חביתת הבוקר

ביצים הן ללא ספק המרכיב המשמעותי ביותר שיורד מהתפריט במעבר לטבעונות, כי בניגוד למוצרי חלב – יש להן הרבה פחות תחליפים. וכן, אין ספק שזה מבאס שחביתה – שהיא חלק עיקרי מארוחת הבוקר/הערב הישראלית – הופכת ללא-אופציה. אז מזל שעופרי לימדה אותי להכין חביתת עדשים אדומות. היא כל כך טעימה, שגם בן זוגי כבר מעדיף אותה על פני החביתה הרגילה מהביצים.

חביתת עדשים / עופרי זוטא

מחבת נון-סטיק טובה, ועדיפות לאחת קטנה (קוטר 20 ס"מ)
3 כפיות גדושות מאוד של קמח עדשים כתומות
קורט אבקת אפייה (לא חובה, אבל נותן מעט אווריריות)
מלח
חצי כפית חרדל (גם לא חובה)
מים בהדרגה (כ- 1/4 כוס)

*******

מערבבים את היבשים. מוסיפים את החרדל והמים ומערבבים היטב, עד לקבלת עיסה במרקם של טחינה מעט סמיכה (או בלילה של פנקייקס).

מחממים היטב מחבת טפלון קטנה.

מוסיפים מעט שמן זית.

אחרי שמוודאים שהמחבת חמה – שופכים את הבלילה למחבת ומפזרים במהירות את הבלילה בכל המחבת. מכסים במכסה. מטגנים על אש גבוהה כ- 2 דקות בערך, עד ש"החביתה" צלויה מספיק ומאפשרת להפוך אותה (בודקים בעדינות עם כף עץ שטוחה או מרית).

הופכים את "החביתה" מנמיכים את הלהבה ומטגנים עוד כדקה.

מגישים לצד ירקות טריים בליווי טחינה או ממרח אבוקדו.

טיפ: אפשר לנהוג בחביתת העדשים כמו בחביתה רגילה. אנחנו נוהגים לטגן בצל לפני הוספת הבלילה או להוסיף לה עשבי תיבול טריים / פטריות טריות / כל תוספת אחרת.

אז מה נשים רוצות? קציצות!

את התפריט לסדנה איפשרתי לעופרי לגבש בעצמה. ביקשתי שהמנות יהיו קלילות, לא מורכבות מדי להכנה, ומבוססות על חומרי גלם פשוטים שיש לי בדרך כלל במקרר או במקפיא. שמחתי מאוד שהמנות שעופרי בחרה להתחיל בהן היו קציצות ירק: קציצות אפונה ושקדים וקציצות כרובית ועדשים אדומות.

מיד לאחר הכנת קציצות האפונה (עניין של כמה דקות, בחיי!) הכנו את קציצות הכרובית והעדשים הכתומות. המתכונים להלן.

קציצות אפונה ושקדים / עופרי זוטא

500 גרם אפונה קפואה
1 בצל סגול קטן או חצי בצל סגול, קלוף וחתוך גס
צרור בצל ירוק
צרור פטרוזיליה
1 כוס שקדים או 3/4 כוס שקדים טחונים (אפשר שקדים טבעיים עם הקליפה, אפשר בלי הקליפה)
3 כפות טחינה
2 כפות שמן זית
4 כפות קמח עדשים / או כל קמח אחר
כמון, מלח, פלפל

*******

מפשירים את האפונה הקפואה.

טוחנים את השקדים. במידה וקניתם שקדים טחונים, ממשיכים לסעיף הבא.

במעבד מזון טוחנים למחית חלקה את האפונה, הבצל ועשבי התיבול. מעבירים את התערובת לקערה, מוסיפים את שאר המצרכים ומערבבים היטב.

טועמים (איזה כיף שזה טבעוני! זה אפילו יכול להיות ממרח, רק בלי הקמח…) משנים תיבול במידת הצורך.

מחממים תנור ל 190 מעלות. מרפדים תבנית בנייר אפייה. מרטיבים את הידיים ויוצרים קציצות עגולות. מניחים את הקציצות על נייר האפייה ומשטחים אותן מעט עם האצבעות.

אופים כ-20 דקות. מוציאים, מצננים מעט ואוכלים או מאחסנים.

המתכון להכנת קציצות הכרובית והעדשים הכתומות מכאן.

הנה מה טופו מה נעים

מהכנת הקציצות עברנו להכנת תוספות טבעוניות, שיכולות להיות גם מנה עיקרית בפני עצמן. הראשונה שבהן היתה קוביות טופו מוקפצות עם ירקות.

קוביות טופו מוקפצות עם ירקות / עופרי זוטא

ממליצה בחום להתחיל בצליית הטופו ולהוציא לקערה. לצלות את הירקות על אותה מחבת רחבה ואז להוסיף את קוביות הטופו, הנוזלים והתיבול ולבשל עוד בישול קצר.

גוש טופו בואקום – חתוך לקוביות
מרינדה לטופו (ראו בהמשך)
שמן זית (כ-3 כפות)
כ-1/2 כוס מים או ציר ירקות (אפשר גם נוזלים ממרק ירקות, זה מעשיר את הטעמים מאוד)
מלח
1 בצל קלוף וחתוך לרצועות אורכיות
2 גזרים קלופים וחתוכים למקלות
2 קישואים קטנים, חתוכים למקלות
5-6 פטריות שמפניון טריות, מנוגבות עם ניר סופג ופרוסות
1 קולורבי קלוף, חתוך לרבעים ולפרוסות
3-4 פרחי ברוקולי

*******

מחממים היטב מחבת נון סטיק/טפלון רחבה.

מוציאים את קוביות הטופו מהמרינדה, ולא שופכים את שאריות המרינדה. מניחים במחבת החמה ונותנים להן להצלות ולקבל צבע יפה. מטלטלים מעט את המחבת כדי שהטופו יצלה מכל הכיוונים.

מוציאים את הטופו לקערה.

מחממים שמן זית באותה המחבת. מתחילים בטיגון/הקפצת הירקות. אני מתחילה תמיד בבצל ובגזר. מערבבים קלות. מוסיפים את שאר הירקות בהדרגה, ונותנים להם להיצרב. שימו לב – המחבת צריכה להיות חמה מאוד. אם יש ווק, עוד יותר טוב!

כשהירקות צלויים ויפים, מחזירים את הטופו למחבת. מוסיפים את שאריות המרינדה ששמרנו מהשריית הטופו ומערבבים/מקפיצים.

מוסיפים ציר ירקות או מים, מכסים במכסה ומבשלים כ-3 דקות. מי שאוהב חלב קוקוס – זה הזמן להוסיף מעט ממנו לקבלת רוטב עשיר.

איך מכינים מרינדה לטופו?

שימו לב, הכמויות יכולות להשתנות בקלות אם אוהבים מתוק יותר, או פיקנטי יותר. הסוד הוא בעירבוב טוב ולא להתבייש לטעום. ממליצה להכין בכמות גדולה ולשמור בצנצנת במקרר. המרינדה מתאימה לקוביות טופו מוקפץ, לשניצל טופו ואפילו לירקות שרוצים לצלות בתנור.

1/4 כוס רוטב סויה (אני אוהבת קיקומן)
2 כפות סילאן טבעי
מיץ מלימון טרי
1-2 שיני שום כתושות
ג'ינג'ר טרי קצוץ דק על פומפיה או בעזרת סכין.
אפשר להוסיף צ'ילי מתוק אם אוהבים.

טופו הוא מקור מעולה לחלבון מן הצומח, ולכן ביקשתי מעופרי ללמד אותי להכין מנה נוספת בעזרתו, משהו שיכול להתווסף לפחמימות (אורז, תפוחי אדמה) או לתבשילי ירקות (שעועית, אפונה וכד'). שניצלוני טופו היא אחת המנות הנטרפות אצלנו בבית מאז הסדנה, הרבה בזכות המרינדה המעולה שבה הם מושרים (ראו מתכון קודם).

שניצלוני טופו / עופרי זוטא

למרות שאני אוהבת להחמיא לחומרי גלם, ואני לגמרי מאוהבת בטופו ובאפשרויות איתו, חשוב לי להגיד שטופו הוא ספוג. כלומר – אין לו טעם ואי לכך הוא רוצה ויכול (!) לספוג טעמים. חריפים, מתקתקים, חמוצים, הכל!
אפשר לשמור במקרר עם המרינדה ל 24 שעות לפחות.

גוש טופו בואקום – חתוך לפרוסות
מרינדה לטופו (ראו מתכון קודם)
פירורי לחם, שמן לטיגון
4 כפות גדושות של קמח לבן
מלח, מים

*******

מערבבים את הקמח והמלח. מוסיפים מים בהדרגה ומערבבים היטב עד לקבלת עיסה במרקם של עיסת פנקייק.

בתבנית בינונית או כלי מלבני עם מכסה מסדרים את פרוסות הטופו ושופכים עליהן את המרינדה. אם זה כלי עם מכסה שאוטם היטב, ממליצה להפוך בעדינות וכך הטופו יתעטף כולו במרינדה. אם לא, אז כעבור כעשרים דקות הופכים את הפרוסות בעדינות.

מכינים את העבודה להכנת השניצלונים: הטופו המושרה, קערה עם הבלילה, קערה עם פירורי לחם וצלחת לשים את הטופו המצופה לפני הטיגון.

מוציאים את פרוסות הטופו מהמרינדה ומנערים קלות להסרת נוזלים עודפים. מעבירים לבלילת הקמח, ומשם לפירורי הלחם. דואגים שהטופו יהיה מצופה מכל הכיוונים. מניחים על צלחת/מגש נקיים. חוזרים על הפעולות עם כל הפרוסות.

מחממים היטב מחבת רחבה, ומוסיפים שמן לטיגון (אין צורך בשמן עמוק). מטגנים את פרוסות הטופו עד לקבלת צבע זהוב יפה, הופכים לטיגון כל הצדדים.

מוציאים ומניחים על צלחת עם נייר סופג.

אין מצב לנוח כל עוד אין קינוח

לא תאמינו כמה אוכל הספקנו להכין בשלוש השעות שארכה הסדנה. מלבד המנות הנ"ל, הכנו גם אורז מלא עם קוביות בטטה וגם חריימה טופו מדהים!

אבל מבחינתי, ארוחה בלי משהו מתוק בסופה – היא ארוחה לא שלמה. למעשה, גם כוס קפה בבוקר בלי משהו מתוק לצידה – לא באמת יורדת לי בגרון כמו שצריך. בקיצור, הבנתם – אני חולת מתוקים, וזה אולי הויתור שהיה לי הכי קשה לעשות בשבועות הראשונים של המעבר לטבעונות: מאפים (בגלל הביצים) קינוחים (בגלל הביצים והחלב) ומתוקים על כל צורותיהם בכלליות.

ביקשתי מעופרי ללמד אותי להכין עוגה ועוגיות טבעוניות, וכך זכיתי להכיר את תחליף הביצה המתוק והמעולה ביותר: רסק תפוחים. יחד הכנו עוגיות שוקולד צ'יפס ועוגת תפוחים, שאף אחד לא יאמין לכם שהם טבעוניים. נסו את זה בבית!

עוגיות שוקולד צ'יפס

המתכון לעוגיות מכאן.

אנחנו החלפנו את שני סוגי הסוכר ב- 3/4 כוס סוכר + 2 כפות סילאן, ואת השוקולד צ'יפס החלפנו ב-100 גרם שוקולד מריר (פרווה) קצוץ דק.

עוגת תפוחים בחושה

המתכון לעוגה מכאן.

ממליצה בפה מלא (ליטרלי)

9 חודשים לאחר מכן, אני מרגישה שהמעבר לטבעונות היה מאוד נכון עבורי. מגוון תחליפי המוצרים מן החי בשוק עצום לעומת מה שציפיתי, וכמות המתכונים הזמינים ברשת – בהתאם. בכל זאת, אני חושבת שאחת הסיבות שהמעבר הזה היה מוצלח ואפילו קל יחסית, היתה שנערכתי אליו היטב. מיפיתי מראש את הגורמים שעשויים להכשיל אותי, ודאגתי לתת להם מענה מראש ולא בדיעבד.

אני ממליצה על הסדנה של עופרי לכל מי שרוצה להפוך את הבישול הטבעוני (או בישול בכלל) לנגיש וכיפי. תוכלו למצוא אצלה גם:

אוכל ביתי מהסירים – פעם בשבוע, בימי שלישי, תוכלו לבחור מה לאכול מהיצע של כ-12 מנות. אוכל שמתאים לכל המשפחה. עושים הזמנה בוואטסאפ ובאים לקחת מרמת דוד.
*האוכל והסירים בפגרת קיץ וההזמנות יחודשו בספטמבר.
אוכל לאירועים קטנים – אוכל שמוכן במיוחד לארוע שלכם, על פי תפריט שמורכב פרטנית לכל ארוע ומשפחה. לכם נשאר רק לחמם ולהגיש.
קייטרינג – לארועים עד 120 איש.
סדנאות בישול – סדנאות פרטיות (הבונוס: יוצאים עם אוכל הביתה לשארית השבוע!) ובקרוב סדנאות של עד 8 משתתפים.

מיוחד לקוראי הבלוג: 5% הנחה בהזמנת סדנת בישול קבוצתית

ההנחה בתוקף עד 31.12.2017

הירשמו לתפוצת הבלוג וקבלו את הפוסטים הבאים למייל שלכם:

להתראות בפוסט הבא!

The post הנה מה טופו מה נעים first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

ויהי אור // מיני-שיפוץ לבית פרטי בטבעון

סיון קונוולינה — Sat, 27 May 2017 20:29:17 +0000

כשיפעת וניסים פנו אליי הם הביעו רצונם בתהליך שמתמקד בהלבשת ביתם הפרטי. מאז שרכשו את הבית לא עשו בו כל שינוי למעט צביעת קירות, וכעת הגיע הזמן להתאים אותו לצרכיהם ולסגנונם האישי.

מאחר שהתכנון הקיים של הבית מתאים ונוח להם, ולאור התקציב שהחליטו להקצות לשיפוץ- כ-180,000 ש"ח – הוחלט שבשלב זה נטפל בחלל המרכזי (מטבח, סלון, פינת אוכל) וביחידת ההורים הכוללת: חדר שינה, חדר רחצה וחדר ארונות. המסלול הנבחר הוא מסלול מורחב של הלבשת הבית, הכולל גם שיפוץ של חדר הרחצה ביחידת ההורים ושדרוג של המטבח ללא החלפה של גוף הארונות.

לאחר מילוי פרוגרמה מפורטת והצגה של מספר סקיצות להעמדת הריהוט ולתכנון חדר הרחצה – גיבשנו יחד תוכנית סופית ויצאנו לדרך.

כך נראו החללים המדוברים כשיצאנו לדרך:

והרי התוצאה לפניכם

הסלון

כפי שניכר בתמונות ה"לפני" – הסלון היה מעוצב ומרוהט בגוונים כהים, לרבות חלונות עץ בגוון מהגוני. הקירות היו צבועים בגוון שמנת כהה וספות העור האדומות יחד עם הרהיטים עמוסי הספרים והתקליטים – הוסיפו תחושת "כבדות" לחלל. בעלי הבית חשקו בעיצוב מחודש, מודרני ומואר יותר לחלל הזה, שלמרות ריבוי החלונות בו – היה יחסית חשוך בגלל הגוונים הכהים.

הוחלט על שינוי מקצה לקצה. חלונות העץ הוחלפו בחלונות אלומיניום גדולים שמכניסים את הנוף הירוק פנימה; הקירות נצבעו בגוון לבן-אפרפר; מערכת ישיבה חדשה וצבעונית נרכשה לסלון ועבודות נגרות הותאמו לצרכי האחסון של תקליטים, ספרים, דיסקים ומכשירי מדיה.

שולחן הקפה לא הוחלף אלא נצבע בשחור. מערך התאורה הותאם למיקומי הרהיטים וליצירות האמנות המקוריות שנתלו על הקירות. תכנון הנגרות כלל חללים סגורים ופתוחים בהתאם לתכולה, על מנת ליצור מראה "נקי" ורגוע יותר.

לבני הזכוכית המיושנות הוחלפו בחלון רגיל. מאחר שהנוף בחוץ כל כך יפה וירוק – הוחלט לוותר על וילונות בכל חלון שאין בו קשר עין עם השכנים.

שטיח גדול בעבודת יד נרכש עבור הסלון והשתלב בצורה מושלמת בסקאלת הגוונים התכולים והחומים.

המטבח

בדומה למטבח אחר שעיצבתי לא מזמן, בשל המצב המצויין של גוף ארונות המטבח – הוחלט שהוא לא יוחלף אלא יעבור חידוש והחלפת חזיתות בלבד. דלתות העץ המיושנות הוחלפו בדלתות בגוון אפור כהה עם מסגרת עדינה היקפית. בחזיתות ידיות מוזהבות שבולטות על גבי גוון האפור הכהה. הארונות התלויים הם היחידים שהוחלפו לחלוטין ותוכננו מחדש. יחידת הבילט-אין הוגבהה בעזרת תוספת נגרות ליחידה הקיימת.

השיש והקרמיקה לא הוחלפו, אבל קו הקרמיקה הונמך. החלון הוחלף במסגרת שאר עבודות האלומיניום בבית.

פינת האוכל מציצה מהמטבח, ולכן הוחלט שסקאלת צבעי האדמה בשילוב עם שחור ואפור תמשיך גם שם.

פינת האוכל

בגלל אהבתם הרבה של בעלי הבית לפינת האוכל הישנה שלהם – היא לא הוחלפה. הכסאות שלה היו מרופדים בשני גווני אדום-כתום, שהתאימו בצורה מושלמת לגוונים הנדרשים. גם כאן הותקנו חלונות אלומיניום חדשים בגוון אפור כהה, וגוף תאורה שחור החליף את גוף התאורה הישן.

מתחת לפינת האוכל שטיח קילים בגווני אדמה וירוק בקבוק, שמקנה לחלל חמימות. הקירות נצבעו בגוון בהיר ונייטרלי שהאיר את החלל משמעותית לעומת הירוק שקדם לו.

יחידת ההורים

חדר השינה של ההורים הכיל מספר רהיטים שנרכשו עם השנים, ללא קשר סגנוני ביניהם. למעשה, לא היתה שום שפה עיצובית שאיחדה את הכל. גם פה – כמו בחלל המרכזי – צבעי הקיר הכהים החשיכו את החדר ולא תאמו לשאר האלמנטים.

סקאלת הגוונים החדשה נגזרה מתוך הטפט הגיאומטרי שנבחר לעטר את הקיר בגב המיטה. גווני שחור-אפור-לבן-סגלגל מופיעים בחדר בדרכים שונות, החל מהריפוד שמקיף את גוף המיטה וכלה בשטיח.

הארון הישן הוחלף בארון שתוכנון בנגרות. מסגרת בחיפוי פורניר אלון מקיפה חזיתות צבועות בלבן שבור עם ידיות שקועות. ארון זה משמש בעיקר לבגדי יום-יום מקופלים. בגדים תלויים, מצעים ומגבות, שמיכות ובגדי חורף – מאוחסנים בחדר הארונות, שגם בו הכל תוכנן מחדש בנגרות מוקפדת. שידת איפור והלבשה תחתונה שתואמת את הארון החדש נמצאת בכניסה לחדר.

חדר הרחצה של ההורים

חדר זה לא שופץ מעולם והיה מעוצב בטעמם האישי של הדיירים הקודמים. השפה היתה כפרית, ובדומה לשאר הבית גם פה בלטו רהיטי עץ כהים ומסיביים. בעלי הבית הנוכחיים ביקשו לרענן את החדר הזה מן היסוד, ובניגוד למגמה שמאפיינת כיום את רוב הלקוחות שלי – העדיפו אמבטיה מפנקת על פני מקלחון.

תשתית האינסטלציה הוחלפה, החדר תוכנן מחדש ועוצב בשפה מודרניסטית יותר, בגוונים שיש להם קשר לסכמת הגוונים החדשה. על הרצפה אריחי פורצלן שחורים פרושים בדוגמת Fish-Bone ועל הקירות אריחים לבנים ריבועיים. הן ברצפה והן בקירות המילוי בין האריחים (רובה) נבחר בגוון קונטרסטי לגוון האריחים על מנת להדגיש אותם.

תוכניות העמדת הריהוט ותכנון חדר הרחצה:

מילות סיכום

בסיום תהליך ששילב מיני-שיפוץ עם הלבשת הבית- התקבלה התוצאה שבעלי הבית ייחלו לה: חלל מרכזי מואר ומעוצב בשפה מודרנית חמימה, מטבח פונקציונלי ונועז, חדר שינה מפנק עם שפע מקומות אחסון וחדר רחצה מוקפד ונעים.

קרדיטים

תכנון ועיצוב פנים – סיון קונוולינה

צילום – הגר דופלט

עבודות קבלן – ג'מאל מבאריקי

נגרות אומן ושדרוג מטבח – רסאן ארמלי

אריחים וכלים סניטריים בחדר הרחצה – רצף

עבודות אלומיניום – יוראלום

מערכת ישיבה בסלון ומיטה זוגית – סימפלי ווד

תאורה – קרן אור תאורה

טפט חדר שינה – שלמה בן שושן

שטיח סלון ווילונות – טאפיס

שטיחי פינת אוכל וחדר שינה – שטיחי כרמל חוצות המפרץ

כריות וחפצי נוי – ביתילי

אשמח מאוד להגשים חלומות גם עבורכם! צרו קשר:

הירשמו לתפוצת הבלוג וקבלו את הפוסטים הבאים למייל שלכם:

להתראות בפוסט הבא!

The post ויהי אור // מיני-שיפוץ לבית פרטי בטבעון first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

מקום לחיות בו // שיפוץ חלקי לדירה בכרמל

סיון קונוולינה — Wed, 25 Jan 2017 19:07:46 +0000

פעם בכמה פרוייקטים מגיעים אליי לקוחות כל כך מדוייקים, מחוברים למהות ביתם, לטקסים הקטנים של היום-יום שלהם, למה שמשמח את נפשם – עד שברור לי שאת ההשראה לעיצוב הבית נמצא בהם עצמם. כאלה הם בני הזוג המתגוררים בדירה שלפניכם.

הוא מתחום הקולינריה, היא מהתחום הטיפולי. הדירה בה הם גרים יחד עם שלושת ילדיהם (בני 14, 12 ו-7) נמצאת בבנין שנבנה בשנות ה-80, ולא עברה שיפוץ מאז. מכיוון שבני הזוג לא בטוחים לאיזו תקופה ימשיכו לגור בדירה – הוחלט על שיפוץ בתקציב מוגבל, שיאפשר את השינויים החיוניים ביותר מבחינתם.

בראיון הפרוגרמה שלנו, שבו ביקשתי להבין את הציפיות שלהם מהשיפוץ ומהתוצאה הסופית – הם הביעו את רצונם בתכנון שיהיה קודם כל פונקציונלי , נוח לתחזוקה ומתאים לאורחות חייהם. ברמה העיצובית, הם ביקשו לשמר את תחושת הפשטות והנינוחות שיצרו לעצמם בדירה, תחושה של בית חם ועוטף, שישקף את הערכים שמלווים אותם: משפחתיות, פרקטיות, ענווה.

בתום התהליך התקבלה דירה אקלקטית, שמשקפת מאוד את דייריה. בזכות מינונים מדוייקים – הכל משתלב בה בהרמוניה, וכך נוצר עבורם מקום נעים לשהות בו, לקרות בו. מקום לחיות בו.

כך נראתה הדירה כשיצאנו לדרך:

והרי התוצאה לפניכם

הסלון

אחת הדרישות העיקריות של בני הזוג היתה ליצור מקום של כבוד לספרים שלהם. לצד עשרות ספרי הבישול שלו – חיכו גם עשרות ספרי הקריאה שלה למדף ראוי. בני הזוג ביקשו לשים את הספרים במרכז ביתם, ממש כפי שלתוכנם של הספרים חלק מרכזי בחייהם.

מאחר שהספריה עתידה היתה להיות לב ליבה של הדירה – היה ברור שהיא חייבת להיות פריט עיצובי ייחודי. לאחר בחינה של מספר סגנונות של ספריות – החלטנו על ספריית צנרת. מדובר בספריה שמדפיה עשויים MDF עבה בחיפוי פורניר אלון, והקונסטרוקציה שלה מורכבת מחלקי צינורות אינסטלציה שנצבעו בשחור.

תהליך תכנון הספריה ארך זמן ודרש שיתוף פעולה מהודק בין הנגר המבצע לבין המסגר, שהכתיב את המידות הנדרשות בהתאם לרכיבי הצנרת הקיימים בשוק. בסוף הפוסט מחכה לכם סרטון וידאו קצרצר של בניית הספריה שלב אחר שלב!

משיקולי תקציב הוחלט שמערכת הישיבה בסלון לא תוחלף. למעט כריות נוי ושטיח שנרכש יד שניה – לא נרכש איבזור נוסף. שולחנות הקפה התכולים הותאמו לגוון הכחול בשטיח. נקודות החשמל הוזזו בהתאם לגבהי המדפים בספריה, וגופי תאורה בשפה עיצובית משלימה מחליפים את גופי התאורה הישנים.

המטבח

מראש הוחלט, שבשל מצבם המצויין של ארונות המטבח – הוא לא יוחלף במלואו, אלא יעבור חידוש והחלפת חזיתות בלבד. הדלתות הישנות בגווני עץ וכחול הוחלפו בדלתות מחופות פורמייקה בגוון מנטה בהיר. חללים פתוחים נסגרו גם הם בדלתות, וכל הארונות חופו באותה פורמייקה מבחוץ.

השיש והקרמיקה לא הוחלפו כלל. קולט האדים הישן הוסר ומערך התאורה עבר שדרוג מקיף, בהיותו של החלל הזה פעיל מאוד. בעל הבית משתמש במטבח לצרכיו המקצועיים, ולכן המטבח מותאם להם כמו כפפה ליד.

בפחים גדולים של זיתים – הוכנסו עציצים שמוסיפים רעננות וחיוניות למטבח. על הקיר מעליהם תלוי שעון מבטון, שהשנתות חרוטות בו.

פינת האוכל

שולחן האוכל הישן הוחלף יחד עם הכסאות. במקומם נרכשו שולחן אוכל חדש בסגנון סקנדינבי וכסאות שנראים כאילו נוצרו במיוחד עבורו, אבל נרכשו באיקאה. גוף התאורה ומדפי הזכוכית בנישה הסמוכה לא הוחלפו.

פינת העבודה

שני בני הזוג עצמאים ועובדים הרבה מאוד מהבית, ולכן היה להם חשוב לשמר את פינת העבודה הקיימת במיקומה הנוכחי. זה מאפשר להם להיות חלק ממה שקורה בבית, נגישים לילדים וגם זה לזה.

על יחידות אחסון של איקאה – שהיו חלק משולחן העבודה הישן – הורכבה פלטת שולחן חדשה, מחופה בפורמייקה בגוון חום כהה. הפלטה ארוכה יותר מקודמתה ומאפשרת לבני הזוג לעבוד זה לצד זו בנוחות רבה. המדפסת, שעד כה תפסה חלק מהשיש במטבח, עברה למקומה על שולחן העבודה.

מעל פינת העבודה, כמו גם מעל הספה בסלון, תלויים צילומים שצילמה בעלת הבית, שהיא גם צלמת חובבת מוכשרת במיוחד. הנה הצילומים הללו במבט מקרוב:

חדר הרחצה הראשי

חדר הרחצה הראשי היה מחולק לחדר אמבטיה ולחדר כביסה צמוד. מעליהם היה בוידעם כמיטב המסורת, שהקטין את החלל מאוד. החלון היחיד בחדר הכביסה החדיר מעט מאוד אור לחדר הרחצה, והתחושה בחדר היתה מאוד חנוקה.

החלטנו להסיר את הקירות התוחמים בין החללים ואת הבוידעם, ולשפץ את חדר הרחצה מהיסוד. לרצפה נבחרו אריחים מאויירים בגוונים תכולים, שמעניקים לחלל רוגע. לי אישית זה מרגיש כמו חדר רחצה בדירת נופש ביוון. הקירות חופו באריחי קרמיקה לבנים קטנים בצורת בניה.

תכנון החלל השתנה ביחס לתכנון המקורי, ובמקום האמבטיה יצרנו מקלחון מפנק. החלון הוחלף וכעת שהקירות הוסרו – החלל כולו שטוף אור רוב היום.

דוד המים הענק שהיה עד כה גלוי – הוסתר בנגרות שממשיכה גם לאחסון חומרי כביסה מעל מכונת הכביסה והמייבש. מעברם השני – ארון אחסון נוסף עבור חומרי ניקוי, ומתחתיו נישה לסל הכביסה האהוב על דיירי הבית.

חדר הרחצה ביחידת ההורים

כפי שתוכלו לראות בתמונות מלפני השיפוץ – חדר הרחצה ביחידת ההורים היה קטנטן ודחוק. המקלחון היה כולו מאחורי הדלת ולמעשה לא ניתן היה להיכנס אליו מבלי לסגור אותה. משום כך, בעת התכנון סיפחתי לחדר זה חלק ממגרעת שבה היתה האסלה בחדר הרחצה הראשי. השטח שסופח איפשר את הגדלת המקלחון, והתחושה הכללית בחדר נעשתה מרווחת יותר.

מכיוון שהכיור הקטן לא מאפשר אחסון מתחתיו או עליו – ארון מראה בנגרות תוכנן מעל הכיור. ארון דומה תוכנן גם עבור חדר הרחצה הראשי.

תוכנית הדירה לאחר השיפוץ:

מילות סיכום

בסיום תהליך שהיה קצת תכנוני, קצת עיצובי, והרבה מאוד אישי – התקבלה דירה מתוקה בטעם של פעם, שופעת אופי, שמחה ושלווה במינונים המדוייקים.

בנימה אישית, אני רוצה להוסיף, שהתהליך שעברתי יחד עם הלקוחות בעת תכנון ועיצוב ביתם, הוא בדיוק מסוג התהליכים שגרמו לי לבחור במקצוע הזה. אני תמיד טוענת, שתהליך של שיפוץ הוא קודם כל תהליך נפשי ואישי, ורק אחר כך עיצובי. דיוק הבחירות שלנו טמון קודם כל בהבנת הצרכים והטקסים היום-יומיים שלנו. כשאני ניגשת לראיין את הלקוחות בתחילת עבודתנו המשותפת – אני תמיד מנסה להסיט את השיחה מביטויים שגורים כמו "סגנון כפרי", "מטבח מודרני" או "רצפה מאויירת", ולמקד את הדיון סביב התחושות, הרצונות והצרכים שלהם, כיוון שאז התרגום לשפה העיצובית מדוייק ונכון יותר.

תודה ענקית לזוג הלקוחות המהמם הזה, שאיפשר לי לגעת בחדרי ביתו וליבו.

ולפני סיום: ספריית הצנרת // Making of

אשמח מאוד להגשים חלומות גם עבורכם! צרו קשר:

הירשמו לתפוצת הבלוג וקבלו את הפוסטים הבאים למייל שלכם:

להתראות בפוסט הבא!

The post מקום לחיות בו // שיפוץ חלקי לדירה בכרמל first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

קצר ולעניין // עיצוב דירה שכורה במסלול הממוקד

סיון קונוולינה — Mon, 26 Dec 2016 17:22:41 +0000

יהונתן והדס פנו אליי במטרה לשוות לדירתם הקטנה והשכורה מראה מעוצב ותחושה נעימה ועוטפת. הם הורים צעירים לעומר, בת השנתיים, ומתכננים לגור בדירה, שגודלה 70 מ"ר, כשנתיים לפחות. לשמחתי, אנחנו חולקים גישה דומה לגבי דירות שכורות, וגם הם הרגישו שראוי להשקיע במקום שבו הם גרים באופן שתואם את התקציב ויכול לשמש אותם גם בדירה הבאה.

מסגרת התקציב שהוגדרה היתה 35,000 ש"ח כולל הכל, ולאחר פגישת היכרות מצאנו שהמסלול המתאים להם ביותר מכלל מסלולי הלבשת הבית בסטודיו הוא יום הרכישות הממוקד, הכולל פגישת ייעוץ מקדימה בת שעתיים בדירה, תוכנית העמדת ריהוט, גיבוש סגנון עיצובי רצוי ויום רכישות משותף.

בהיותה של הדירה שכורה, הוחלט שרוב התקציב יושקע בריהוט ואיבזור שניתן לנייד לדירה הבאה, ובכל זאת חלקו הושקע גם בטפטים ובעבודת נגרות במטבח.

הנה הצצה לתהליך העבודה שלנו:

אז מה אפשר לעשות ב-35,000 ש"ח וב-8 שעות ליווי מקצועי?

המטבח

מימדי המטבח בהתאם לגודל הדירה. משמעות הדבר היא שגודל משטח העבודה היה מינימלי, ובנוסף היה מעט מאוד מקום לאחסון.

המטבח נמצא ממש בכניסה לדירה, מה שהביא לכך שלא היה מקום מוגדר לכל החפצים הקטנים שאנו בדרך כלל מחפשים להניח עם כניסתנו הביתה: מפתחות, דואר, משקפי שמש וכד'.

הפתרון שהצעתי היה דלפק בנגרות, שייתן מענה לשתי הבעיות:

חזית אחת של הדלפק פונה למטבח ובה מאוחסן המיקרוגל עם מגירה נוספת רחבה. המשטח מאפשר עבודה נוחה ומשלים את החוסר שהיה קיים.

חזית אחרת של הדלפק פונה לכניסה, ובה מגירות קופסה לחפצים קטנים. מתחת להן מדפים לתיק הגן ולנעליים של עומר.

בנוסף, הותקן מדף עליון עבור טוסטר אובן, על מנת לפנות עוד שטח שיש.

פינת האוכל

בדירה היה שולחן אוכל קטן שלא איפשר לזוג לארח חברים לארוחות. הוא הוחלף בפינת אוכל קטנה נפתחת, שמידותיה נקבעו בהתאם לתוכנית העמדת הריהוט בדירה.

בחלונות הסמוכים לפינת האוכל הותקנו וילונות מבד קרפ, שמסתירים את האלומיניום הישן ואת תריסי הרפפה המתפרקים, וגם מקנים לחלל חמימות מלטפת.

סלון

ספת האיקאה הקטנה בסלון הוחלפה בספה רחבה יותר, מרופדת בבד רחיץ בגוון טורקיז מעושן.

כורסת איקאה לבנה שהיתה בדירה – נותרה ללא שינוי.

בקצה הסלון, היכן שעמדה פינת האוכל בעבר, מוקמה פינת יצירה לעומר ולחבריה, מתוך הבנה שחשוב לייצר לה מקום מוגדר של יצירה ומשחק שהוא חלק מהחלל המרכזי בדירה, לצד הוריה.

שידת המדיה הישנה של איקאה הוחלפה במזנון לבן משולב עם פורניר אלון.

בסמוך נוצלה נישה קיימת למידוף בנגרות, גם הוא מפורניר אלון, עבור ספרי קריאה ועיון שעד כה חיכו בארגזים למקום ראוי.

וילון רומאי אפור הותקן בחלון שמאחורי הטלויזיה על מנת להסתיר אותו.

במרכז החלל שטיח כהה ונעים מאוד למגע, והרבה מאוד מרחב משחק עבור עומר.

החדר של עומר

עבור חדרה של עומר לא נרכש כלל ריהוט חדש, והשינוי התמקד במעטפת. ההשראה לסקאלת הגוונים היתה שתי תמונות שער של המגזין 'דבר לילדים': אחת של כלניות ואחת של רקפות.

טפט גאומטרי בגווני לבן ורוד נפרש על הקירות בגובה נמוך ובקצהו פרופיל לבן לעיטור.

הקירות נצבעו בגוון אפור בהיר מאוד. וילון נתפר במיוחד למידות החלון ושטיח סרוג מחוטי טריקו הוזמן בדיוק בסקאלת הגוונים המבוקשת.

שתי התמונות שהיוו לנו השראה נתלו על הקיר, מימין לכניסה.

חדר ההורים

בחדר ההורים ארון קיר ישן, שהוחלט להשאיר אותו ללא שינוי. את המיטה הלבנה הקיימת הדגשנו בעזרת טפט גאומטרי בגווני צהוב ולבן שנפרש בקיר שבגב המיטה.

וילון מבד קרפ נשפך נתפר במידות החלון. את שידת הצד הישנה החליפה שידת צד חדשה במראה רטרו.

שידת מגירות ומראה תואמת נרכשו באותה שפה עיצובית עבור מוצרי קוסמטיקה והלבשה תחתונה.

תוכנית העמדת הריהוט:

וכך זה נראה לפני:

מילות סיכום

גם דירה שכורה יכולה להיות מקום חמים שכיף לחזור אליו בסוף היום. ניתן בהחלט להשקיע את הכסף באופן שישתלם לכם גם בטווח הארוך, אבל מותר גם להשקיע בפריטים שלא ימשיכו איתכם הלאה במידה שההשקעה בהם תיטיב עמכם ותהפוך את המגורים בדירה לנוחים ומפנקים יותר.

הצלחת התהליך תלויה במידה רבה בהכנה הנדרשת ליום הרכישות: החל מחלוקה נכונה של התקציב, דרך גיבוש השפה העיצובית הרצויה וכלה בתוכנית סבב מדוייקת. במקרה הזה, גם ללקוחות היתה תרומה רבה להצלחת התהליך, כיוון שהם סמכו על הנסיון והמקצועיות שלי וקיבלו החלטות במהירות, ובזכות זאת הסבב היה יעיל ופורה.

גם אתם רוצים שהדירה השכורה שלכם תהיה מהממת? צרו קשר!

הירשמו לתפוצת הבלוג וקבלו את הפוסטים הבאים למייל שלכם:

להתראות בפוסט הבא!

The post קצר ולעניין // עיצוב דירה שכורה במסלול הממוקד first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

Winter is Coming // הדרכת DIY לכרית חימום מעוצבת

סיון קונוולינה — Wed, 30 Nov 2016 12:26:18 +0000

הסתיו היא העונה האהובה עליי, ולכן כשפנו אליי ממגזין "בנין ודיור" וביקשו שאשתתף בהפקת הסתיו שלהם – מיד נעניתי לאתגר. המשימה שהוטלה עליי ועל עוד קולגות מוכשרות, היתה ליצור פריט עיצובי לבית ברוח סתווית.
"לא עם אצטרובלים", הם אמרו לי, "זה כבר תפוס. וגם ענפים, עלים וצמר – לא רלוונטיים. תחשבי על משהו אחר". ברור. ממש פשוט…
אז חשבתי וחשבתי על משהו אחר, יש הרי המון דברים שקשורים בסתיו. אבל בסופו של דבר, ראיתי לנגד עיניי רק כרית חימום. גילוי נאות: החתומה מטה מדליקה מפזר חום ברגע שהטמפרטורה יורדת ל-21 מעלות. כרית חימום היא אחד הפריטים הכי שימושיים אצלי בחורף, ולפעמים היא תנאי קיומי, אבל בואו נודה בזה – פריט עיצובי לבית – היא לא.

'אז אולי כרית נוי מבדים באווירה סתווית?', חשבתי לעצמי. 'אבל כרית נוי זה ממש בנאלי, כבר תפרתי המון כאלה בימים שעיצבתי טקסטיל לחדרי ילדים', עניתי לעצמי.

ואז זה הכה בי: כרית נוי שהיא גם כרית חימום – פריט עיצובי לבית שהוא גם שימושי וגם מקורי!

מיד ניגשתי למלאכה, אבל הסתיו בושש לבוא גם הרבה אחרי שסיימתי לתפור את הכרית הזו. אז לכבוד ימי החורף הספורים שצפויים לנו – הרי לכן כאן השלבים המצולמים, למקרה שגם לכן מתחשק להתחמם עם כרית סופר-מהממת, או להכין כזו במתנה לחבר/ה אהוב/ה.

שלב ראשון: הכנת הבדים

בחרתי לכרית המעוצבת בדי כותנה מהממים שקניתי כבר לפני המון זמן ועד כה לא נמצא להם שימוש. ככלל, אם אתם עוקבים אחרי הבלוג ואחרי הדף שלי בפייסבוק – אתם יודעים שאני מאוד אוהבת לעשות שימוש בשאריות בדים. לחזית של הכרית – בחרתי בד מעוצב בגוונים חמים שמזכירים לי את הסתיו, ולגב הכרית בחרתי בד ורוד בגוון משלים. את כרית החימום בחרתי לתפור מבד קורדרוי חום כהה, שגם הוא משתלב בגווני הבד המעוצב. חשוב שהבד לכרית החימום יהיה עבה יחסית, על מנת שהיא תעמוד במשקל של התוכן שלה (בד"כ כוסמת או אורז). לסיום, בוחרים 3 כפתורים גדולים בגוונים תואמים לבדים (תפקידם יוסבר בהמשך).

שלב שני: תפירת כיסוי הכרית המעוצבת

1. מצמידים את בד החזית ואת בד הגב של הכרית המעוצבת זה לזה בעזרת סיכות וגוזרים את שניהם יחד למלבן בגודל 55X35 ס"מ.

2. במידה והבדים הם בדי כותנה דקים – אני ממליצה לעבות ולייצב אותם באמצעות שכבת פליזלין. כך הכרית נראית טוב יותר במצבה הסופי.

3. מצמידים את שני הבדים מחדש כשהבד המעוצב פונה כעת כלפי פנים ותופסים בעזרת סיכות.

4. תופרים 3 מתוך 4 הפאות של הכיסוי (צורת ח').

5. בפאה הפתוחה מקפלים את השוליים של כל בד כלפי חוץ קיפול כפול, כל קפל בעובי 1 ס"מ, ותופסים בעזרת סיכות.

6. תופרים כל שול בנפרד להשלמת תפירת הכיסוי, והופכים כך שהחזית המעוצבת פונה כלפי חוץ והתפרים כלפי פנים.

שלב שלישי: תפירת כרית החימום

7. גוזרים מבד הקורדרוי שני מלבנים ברוחב 55X25 ס"מ.

8. מצמידים את שני הבדים כשהחלק המפוספס פונה כלפי פנים ותופסים בעזרת סיכות.

9. תופרים 3 מתוך 4 הפאות של הכיסוי (צורת ח').

10. הופכים את הכיס מהפנים החוצה, כך שהחלק של הקורדרוי פונה לחוץ. מחלקים את הכיס ל-3 חלקים שווים בגודלם. מטרת החלוקה היא לפזר את תכולת הכרית באופן אחיד ובכך לייצב אותה.

11. תופרים ליצירת 3 תאים נפרדים.

12. ממלאים מחצית מכל תא באורז או כוסמת.

13. סוגרים בסיכות בשתי שורות: אחת צמודה למפלס האורז והשניה בקצה הכיס.

14. תופרים את שתי השורות וסוגרים את כרית החימום.

שימו לב! חשוב להשאיר שוליים של 5 ס"מ לפחות בין קצה הכיס לתפר שסוגר את האורז

שלב רביעי ואחרון: חיבור הכריות

15. תופרים ידנית 3 כפתורים גדולים בחלק הפנימי של גב הכרית המעוצבת, קרוב לקצה.

16. יוצרים בשולי כרית החימום 3 פתחים מותאמים בגודלם ובמיקומם לגודל הכפתורים, ותופרים להם סיומות בתפר זיגזג צר.

17. חוזרים על הפעולה בשולי הכרית המעוצבת.

18. ממלאים את הכרית המעוצבת במילוי. אפשר (ואף רצוי) להשתמש במילוי מעט גדול יותר ממידות הכרית עצמה, וכך היא תהיה יותר תפוחה.

19. מחברים את כרית החימום לכרית המעוצבת בעזרת הכפתורים.

20. סוגרים את הכרית המעוצבת כשכרית החימום בתוכה.

מה קיבלנו?

כרית נוי שבתוכה כרית חימום אינטגרלית. כשרוצים להשתמש בכרית החימום – פותחים את הכפתורים ושולפים את כרית החימום החוצה מתוך כרית הנוי, מחממים כ-3-2 דקות במיקרוגל. לאחר החימום משיבים אותה למקומה וניתן ליהנות מכרית שכיף להישען עליה וגם להתחמם ממנה. מאחר שכרית הנוי נסגרת בעזרת אותם כפתורים, אין תלות ביניהן וניתן להשתמש בשתיהן גם בנפרד.

אז קדימה, לעבודה, כי גם לכם מגיע חורף חם ונעים!

אהבתם את הרעיון? יש לכם שאלות לגבי ההכנה? מוזמנות ומוזמנים לכתוב לי בתגובות!

להתראות בפוסט הבא!

The post Winter is Coming // הדרכת DIY לכרית חימום מעוצבת first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

חתונת הוינטג' שלי // פרק III

סיון קונוולינה — Thu, 29 Sep 2016 07:52:01 +0000

כמעט שבועיים אחרי, אני מרגישה שהגיע הזמן עבורי לשבת ולסכם את סדרת הפוסטים על עיצוב החתונה שלנו. מאוד רציתי להספיק לכתוב את הפוסט הלפני-אחרון בסדרה הזו עוד לפני החתונה, אבל כל עכבה לטובה, כי הודות לכך אני יכולה לשלב פה גם כמה תמונות מעיצוב הארוע עצמו (והשאר בפוסט הבא, עם התמונות המלאות).

לפני הכל, אני רוצה לעצור רגע כדי לומר תודה. כל כך הופתעתי לגלות כמה אנשים קראו את הפוסטים האחרונים, התרגשו יחד איתנו ושמחו בשמחתנו גם מבלי לנכוח בה. לא רק הלקוחות היקרים שלי, אלא גם קוראות (וקוראים!) שאיני מכירה, ושבמקרה הזדמן לי לשוחח איתם לפני או אחרי החתונה – הפתיעו אותי עם "מזל טוב!" ועם שלל ברכות שלא ציפיתי להן. מאוד מרגש לגלות מה כוחו של הבלוג ומאוד נעים לדעת שיש לי שותפים לדרך. אז תודה, מכל הלב.

החתונה שלנו התקיימה ביום שישי, ה-16.9.16, בשעת הצהריים. ממש כמו את השמלה, החלטתי שאת ההזמנה אני מעצבת בעצמי. רציתי לעצב אותה ברוח הארוע כולו: וינטג' מוקפד וייחודי. הרעיון הראשוני שחלף בראשי היה ליצור הזמנות בעבודת יד (שלי), שמשלבות תחתיות תחרה קטנות (כאלה ששמים בתחתית של עוגות) מודבקות על גבי נייר קראפט חום. את הטקסט תכננתי להוסיף בהדפסה על נייר שרטוט חלבי. אבל אז נזכרתי, שהמוטו שלי בחתונה הזו היה 'פשוט וקל', ואם התיאור עצמו כל כך מסורבל – ההכנה ודאי היתה מסורבלת אפילו יותר.

אז את הרעיון המקורי תרגמתי להזמנה מודפסת, שאת כולה עיצבתי בפוטושופ. קניתי אימג'ים של נייר קראפט ושל מפית תחרה, ועליהם הוספתי את הטקסט (קופירייטינג: נדב). ברקע הוספתי עמודי פרחים כמעט שקופים.

על החלק האחורי של ההזמנה הכנסתי ציטוט של קטע מתוך השיר שהזכרתי בפוסט הקודם, זה שממנו נלקח גם המשפט שנחרט על טבעות הנישואין שלנו.

השלב הבא בעיצוב הארוע היה בחירת אביזרים דקורטיביים למרכזי השולחנות. כבר מההתחלה היה לי ברור, שמרכזי השולחנות יהיו מאוד ייחודיים. למעשה, הם היו מבחינתי סוג של עמדות תצוגה, ומה יותר מתאים להציג בהן אם לא פריטי וינטג' אותנטיים? החלטתי שכל שולחן יזכה לפריט או לסט פריטי וינטג' משלו, שלצידם או בתוכם ישולב צרור פרחים טריים.

מיטל ואני החלטנו שסקאלת הגוונים לפרחים תהיה לבן וצהוב, ולכן עשיתי הזמנה של פרחים בהתאם: קספידיה, סולידגו, חרצית מרגרטה, גיבסניות, ליזיאנטוסים ועוד… את הפריטים למרכזי השולחנות ליקטתי בחנות האהובה עליי בשוק הפשפשים בחיפה – מפעם. בעזרתה של עינת המהממת, הצלחתי לאסוף פריטים יוצאי דופן, שמיטל שילבה בעיצוב בצורה מושלמת. את שאר הפריטים מיטל הוסיפה מאוסף הוינטג' הפרטי שלה.

רגע לפני החתונה, נסעתי לביתה (היפה עד כאב) של מיטל בקיבוץ גבעת חיים, כדי לסגור איתה את הקצוות האחרונים לגבי עיצוב הארוע:

כשהבנתי שעיצוב החתונה נמצא בידיים הכי טובות שיש, נשאר לי רק לדאוג לפינישים אחרונים בעיצוב הכלה

*******

כל ההכנות הושלמו, היום המרגש הגיע. את בוקר החתונה, לרבות שלבי ההתארגנות, נדב ואני בילינו יחד. הוא סגר לי את הכפתורים בשמלה, אני סידרתי לו את הפפיון על הצוואר. בין קירות ביתנו הקט התכוננו יחד והתרגשנו יחד, והביחד הזה יצר רגעים אינטימיים ונעימים אפילו בנוכחות 3 צלמים ומאפרת. את הרגעים הללו אני אשמח לחלוק איתכם כשיגיעו התמונות המקצועיות.

בינתיים, הנה הצצה קטנה (ממש על קצה המזלג) לעיצוב של מיטל, בתמונות שהיא צילמה ביום הארוע:

צילום: מיטל סיון-שני

*******

לסיום, משתפת אתכם בפוסט שכתבתי בבוקר שאחרי:

*******

תודה שקראתם, שהגבתם ושהייתם חלק מהחוויה שלנו. אני מאחלת לכולכם שנה טובה ומוצלחת, שופעת בריאות, אהבה ובשורות טובות. שתהיה זו שנה של הגשמת כל החלומות ומאווי הלב.

אוהבת, סיון

The post חתונת הוינטג' שלי // פרק III first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

חתונת הוינטג' שלי // פרק II

סיון קונוולינה — Wed, 24 Aug 2016 15:50:06 +0000

טוב, אז מסתבר שלכתוב בלוג על חתונתך הקרבה כשאת בעיצומו של אוגוסט + 4 ילדים בבית לסירוגין + עבודה כעצמאית + הכנות לחתונה – זה לא פשוט בכלל! לראיה – עבר יותר מחודש מאז הפוסט הקודם. הבונוס הוא, שהרבה קרה מאז, ולכן יש לי הרבה על מה לכתוב.

סיפרתי לכן בפוסט הראשון, שהכלל המנחה בארגון החתונה הזו היה פשטות. בחתונה הראשונה שלי נסעתי ביום החתונה (!) מחיפה לתל אביב, כי מעצב השמלה, מעצב השיער והמאפר שבחרתי – היו כולם בתל אביב, בזמן שהחתונה עצמה התקיימה בחיפה. תסכימו איתי, שזה לא דבר שפוי לעשות. הפעם אמרתי לעצמי: אין שום סיכוי. אני רוצה קרוב, נגיש ונוח. ממרומי גילנו, גם הסכומים שהוצאנו אז על חתונות פרק א' שלנו – בכלל לא היו על הפרק הפעם. פשוט כי אין שום סיבה, ויש המון דברים אחרים שנשמח לעשות בכסף הזה, וכנראה שנהנה מהם אפילו יותר. החתונה הזו תוכננה בדיעה צלולה ובוגרת יותר, ולתחושתי זה הפך את הבחירות להרבה יותר מותאמות אישית ומדוייקות עבורנו.

זה התחיל בשמלה. לשכור שמלת כלה בעשרות אלפי שקלים לכמה שעות כבר לא היה אופציה הגיונית מבחינתי, ולכן פניתי לחפש תופרת מעולה וקפדנית. תארו לכן כמה שמחתי לגלות, שהמתפרה של התופרת הכי מעולה באיזור נמצאת ממש מעבר לכביש ברחוב בו אני גרה. נוחות ונגישות – צ'ק. נותר רק להחליט איזו שמלה אני רוצה.

בתכנון כמו בתכנון, התחלתי לשרטט. ציירתי דמות גוף כבסיס לסקיצה ושכפלתי אותה מספר פעמים. על גביה הדבקתי נייר שרטוט שקוף וכך בחנתי מספר אופציות לשמלות שנראו לי מתאימות. הרגשתי כמו מעצבת אופנה לרגע, ונהניתי מזה מאוד. התחלתי עם סגנון מסויים של מחוך וחצאית, ומשם עברתי דרך מספר סקיצות עד שהתקבל העיצוב הסופי לשמלה. היה לי חשוב שהשמלה תתאים לקונספט העיצובי הכללי (וינטג') ולאווירה בבית פיין. כדי לא להרוס את ההפתעה – אני אשתף אתכן בסקיצות שנותרו על רצפת חדר התפירה. התחרה בתמונה, אגב, היא בד דומיננטי בשמלה, ובמידה רבה היא זו שהשפיעה על העיצוב הסופי.

בזמן המדידות, התקדמתי עם עיצוב הארוע יחד עם מיטל. הפריטים המהממים שלה ישתלבו בכמה וכמה מקומות ברחבי בית פיין. בין השאר, הזמנתי ממנה חישוקי מפות 'קרושה' וחופה שתפורה ממפות וינטג' מקוריות. אמנם הטקס שלנו יהיה חילוני, אבל הרעיון של חופת וינטג' שמגדירה את איזור הטקס (מוחזקת על ידי ארבעה מקרובינו) – נראה לנו מקסים. פגשתי את מיטל בבית פיין ל'ניסוי כלים'. כך זה נראה:

וזו חופה בסגנון של החופה המושלמת שלנו, שמחכה לראות אור יום, ופרט את אורו של יום אחד מיוחד בספטמבר! (ולא, זה לא ה-1 לספטמבר, על אף שגם האור בקצה היום הזה מיוחד בזכות עצמו )

צילום: מורן קרן, באדיבות "נדוניה"

בזמן שעברנו על תוכנית העמדת הריהוט, נילי פינקה אותנו בפקאנים מסוכרים ובטראפלס מעולים משוקולד מריר, מעשה ידיה כמובן.

אבל הקינוח האמיתי של הפגישה הזו היו מספרי השולחן והתוויות שמיטל ואני עיצבנו יחד. התוויות ישתלבו בסידור השולחנות יחד עם מפיות וינטג' מקוריות מהאוסף המדהים של מיטל. הנה הצצה:

והנה עוד כמה טעימות מבית פיין, שגורמות לי להתאהב בו כל פעם מחדש:

את הפוסט הזה אני אסיים בחישוק הרקמה של טבעות הנישואין שלנו. נדב ואני בחרנו לעצמנו טבעות זהב זהות ופשוטות מאוד, וחרטנו עליהן משפט משיר ששנינו מאוד אוהבים ושמשקף את התחושות שלנו זה כלפי זו. השיר הזה שזור בחתונה בהקשרים שונים, ומופיע גם בגב ההזמנה לחתונה (בפוסט הבא). אמנם יש לנו 4 שושבינים, אבל מהיכרותנו איתם הם יהיו עסוקים באהדת הקהל ולא בנשיאת הטבעות שלנו… לכן, חישוק טבעות נשמע כמו רעיון מצויין וגם מזכרת מדהימה מהטקס.

זו לא הפעם הראשונה שעדיה מבוליגאיה מכינה לי חישוק רקמה. את העבודות המדהימות שלה אני אוהבת גם בזכות המקוריות וגם בזכות הביצוע המושלם לפרטי פרטים. גם כאן, הרעיון המקורי לחישוק טבעות הוא שלה, ועבודת העיצוב נעשתה בשיתוף פעולה של שתינו. עדיה השתמשה בתחרה מהשמלה שלי ועשתה עבודה מדוייקת ומופלאה בהתאם לסקיצה ששלחתי לה.

עד כאן להפעם. יש עוד משימות רבות לטפל בהן ועוד רעיונות עיצוביים רבים לממש, אבל הם כנראה יאלצו לחכות לתחילת ספטמבר. תודה שקראתן, אשמח לשמוע מכן!

סיון

The post חתונת הוינטג' שלי // פרק II first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

לוח ציורים // הדרכת DIY

סיון קונוולינה — Sat, 30 Jul 2016 20:05:46 +0000

שנת הלימודים החדשה כבר כמעט כאן, ואולי גם אתן עוד לא סיימתן למיין את שלל היצירות של הילדים מהשנה הקודמת.
ללא ספק, מדובר באחד הנושאים הבעייתיים ביותר בכל בית עם קטנטנים. אחת לשבועיים בערך, אני פותחת את דלת האוטו כדי להכניס פנימה את בת החמש וחצי שלי בעת איסופה מהגן, ויחד איתה שוטף את המושב האחורי צונאמי של יצירות עמוסות גואש ונצנצים, מקלוני עץ וכדורי צמר גפן. "וואו!", אני קוראת בטון הכי מתפעל שאני מצליחה לגייס, "ציירת המון ציורים חדשים, עופריקי!" והיא כמובן מרגישה שעשתה שוב חסד עם קירות ביתנו, שכנראה משוועים לעוד ועוד ציורים צבעוניים.

פה מתחילות שתי בעיות.
הבעיה הראשונה היא, שאי שם בתחילת עידן ההורות העכשווית, טעינו לחשוב שזה חכם להרעיף מחמאות על כל פלט גרפי או פלסטי שיוצא מבין ידיהם של הילדים שלנו. בואו נהיה כנות: לא כל קו הוא "משיכת מכחול", לא כל קשקוש הוא "ציור מהמם", ולא כל נייר ספוג בדבק פלסטי וגואש הוא "יצירה". אבל אנחנו התרגלנו לחוס על נפשם השברירית ולהתייחס לכל עבודה כאל פיס של פיקאסו, ולכן, בין אם מדובר בשני קווים בודדים על דף ובין אם בציור שבאמת הושקעה בו המון מחשבה – כולם שווי ערך בעיניהם. ואנחנו, שכל השנה התפעלנו מהכשרון הבלתי נתפס הזה של קו אדום וקו כחול שחוצים זה את זה באקראיות במרחב הנייר האינסופי – לא יכולים להסביר להם פתאום למה אי אפשר לשמור את כללללל היצירות הללו, ואיך זה שחלק ראויות בעינינו יותר וחלק פחות.
בסוף שנתה הראשונה של עופרי בגן (גיל 3), אמרתי לעצמי שזה יהיה נורא מצידי לזרוק את העבודות שלה ללא ידיעתה, וניסיתי את הטקטיקה המשתפת. הושבתי אותה מול הערימה שהצטברה מתחילת השנה והסברתי לה בנועם שעכשיו אנחנו הולכות למיין את העבודות שלה, ושהיא יכולה להחליט מה נשאר ומה לא.
"מה יקרה למה שלא?" היא שאלה. ואני, שהיה לי ברור ש"לזרוק לפח" זו לא תשובה טובה, עניתי בחיוך: "נמחזר את זה בסל המחזור כמובן" (שימו לב, סל! לא פח!). הרעיון הזה ריצה אותה, ומיד פצחנו במלאכת המיון, שבסופה נותרנו עם שתי ערימות. אחת של ציורים שהיא ממש אוהבת, ואחת של עוד ציורים שהיא ממש אוהבת, אבל מוכנה למחזר. בתחושת נצחון קלה התחלתי לאסוף את הערימה השניה לפח המיחזור הביתי שלנו, כשלפתע צווחה פילחה לי את האוזן. "לא!!! נשים את זה בפח מיוחד בחדר שלי, ונשמור את זה כדי שאני אעשה מזה עוד יצירות!"
באותו רגע, התיאוריה שלי לגבי החלטות משותפות קרסה בערך כמו המדפים שעליהם מונחים הררי היצירות מהשנה האחרונה.

מאז, הילדה גדלה, ואיתה גם הנפח של יצירות האמנות בארון. בכל פעם, כשרק רמזתי על כוונתי להפרד מחלק מהן, היא הגיבה בזעקת שבר כאילו עמדתי לקטוע איבר מגופה.
התוצאה היא, שכדי לחוס על רגשותיה (ועל המדפים), אני אוגרת מדי שנה הכל עד סוף השנה ואז ממיינת בעצמי את מה שנראה לי שווה לשמור, עם צביטה קלה בלב.
יעיל ככל שזה יהיה – זה לא פותר את הבעיה השניה: עניין התצוגה של הציורים במהלך השנה. אני מהאמהות האלה, שלא מוכנות שהילדים ידביקו ציורים על הקירות, ובטח לא בכמויות. גם כך חדר הילדים עמוס משחקים, צעצועים וצבעים, עד כדי הפרעת קשב וריכוז (שלי כמובן). בלית ברירה, הסכמתי שיתלו על המקרר ועל הדלתות של החדרים בעזרת דבק נייר קל להסרה, אבל גם זה התגלה כפתרון חלקי בלבד, כי הכל מכוסה לגמרי אחרי 4-6 ציורים בגודל A3. ידעתי שעליי למצוא פתרון אחר, שמצד אחד יאפשר תצוגה הולמת (ואם אפשר גם מרוכזת) של הציורים, ומצד שני יאפשר מיון שלהם במהלך השנה מבלי לייצר ערימות ו/או סצינות מיותרות.
הפתרון שמצאתי (והוצאתי לפועל) הוא לוח ציורים מעוצב ויעיל, וכאן אסביר בדיוק איך עשיתי זאת, כדי שגם אתן תוכלו.

*******

את הלוח הכנתי מגלילי שעם דביקים (רכשתי בחנות טפטים), שמטרתם רק לתחום את איזור התליה ולא להיות מה שתולים עליו את הציורים. למה לא? כי אז שוב הלוח יתמלא מהר מאוד ולא יהיה מקום לכל מה שרוצים לתלות.

ציירתי על הקיר (בעזרת עפרון) מסגרת שמגדירה את מידות הלוח הרצוי. מומלץ לקחת מדידות ייחוס מהרצפה כדי לדייק.

גלגלתי את גלילי השעם הפוך, על מנת ליישר אותם, והתחלתי להסיר את נייר הדבק בחלק העליון ביותר (בלבד). הגלילים דביקים מאוד, ולכן רצוי לקלף את הנייר תוך כדי הדבקה ולוודא כל העת שמדביקים ישר.

גליל אחד הדבקתי כפי שהוא, ואת האחר חתכתי על מנת שהלוח יהיה ברוחב הרצוי. לאחר ששני הגלילים היו מודבקים על הקיר, התחלתי לסמן קוי מידה ליצירת מסגרת פנימית. בחלק העליון – שני קווים מקבילים במרחק 5 ו-7 ס"מ מהקצה. בכל שאר הפאות – שני קווים מקבילים במרחק 3 ו-5 ס"מ מהקצה.

את הקווים המקבילים סיימתי במרחק 10 ס"מ מכל פאה, כיוון שרציתי שהחיבור בין הקווים יהיה מעוגל. בחרתי בתחתית לכוס בכדי ליצור את החלק המעוגל, אבל אפשר לבחור בכל אביזר עגול בקוטר המתאים.

לאחר השלמת הקצוות המעוגלים, מתחתי נייר דבק קל להסרה משני עברי המסגרת כדי שניתן יהיה לצבוע את חלקה הפנימי מבלי להתאמץ יותר מדי. בחרתי לצבוע בצבע אקריליק שחור, כיוון שאני אוהבת את השילוב בין השחור לגוון של השעם, וכאמור – הצבעוניות תגיע מהציורים עצמם.

לאחר סיום הצביעה (ללא הקצוות המעוגלים) – הסרתי את נייר הדבק. שימו לב, שמאחר שהשעם הוא משטח גבשושי – קווי המסגרת לא ישרים לגמרי. אני ממש בסדר עם זה. אם לכן זה מפריע – אפשר לעשות את המסגרת מנייר דבק שחור אטום (כמו איזולירבנד) ואז היא תהיה יותר מעודנת וישרה. את הקצוות המעוגלים צבעתי בצורה מדוייקת יותר.

הכנתי שלט בגודל A4 במטרה לתת שם/כותרת ללוח. מאחר שלא מדובר בגרפיקה פשוטה – הכנתי לכן פרינטבל עם שלטים שתוכלו להדפיס בבית ממש בקלות (שמרו לכן את התמונה בלינק והדפיסו). את השלט ניילנתי בלמינציה וחתכתי את הרקע הלבן בעזרת סכין יפנית (זהירות, בבקשה!).

הדבקתי את השלט בראש הלוח והוספתי שלטונים קטנים של שמות הילדים, בכדי שלכל אחד יהיה מקום מוגדר בלוח. כפי שאתן ודאי שמות לב, אין הרבה מקום בלוח לכל ילד, אבל זה לא מקרי. רמז: זה קשור לתהליך המיון. במקום לתלות את הציורים ישירות על הלוח, בחרתי לתלות עליו אטבים כך שניתן יהיה לתלות מספר ציורים על אותו אטב, כשרק אחד מהם גלוי בכל פעם.

הרעיון הוא, שהילדים יצטרכו לבחור את הציורים שהם רוצים לתלות ("כולם") אבל בכל פעם רק שניים יהיו ב"פרונט". מצד אחד, כל היצירות (או רובן) נתלות על הלוח, וכך הילדים מקבלים את התחושה שכולן ראויות וטובות. מצד שני, זה שם בידיהם את הבחירה מי מהציורים יהיה בקדמת הערימה, והם יכולים גם להחליף ביניהם מעת לעת. אני מאמינה, שמתוך הדינמיקה הזו, באופן טבעי חלק מהציורים יישארו מאחור וחלק בפרונט, בהתאם למידת חיבתו של הילד לציור. אפשר אפילו להציע להם לרענן מדי פעם את הסדר, ולראות מה הם מעדיפים. אלה שהיו בפרונט – הם, בעיניי, אלה ששווה לשמור.

וכך, במקום לאגור ערימות בארון עד לסוף השנה, בכל פעם שמגיע משלוח טרי של ציורים – אפשר לשמור את אלה ש"כיכבו" ולהפרד מאלה שפחות.

את הרעיון הכללי ניתן ליישם גם בדרכים פשוטות יותר (כמו לרכוש לוח שעם מוכן ולהדביק עליו אטבים, או להדביק על הקיר טפט ועליו אטבים). כך או כך, יש לכן עוד חודש עד לתחילת הלימודים, אז קדימה לעבודה. אם יש לכן שאלות לגבי ההכנה, או אם יש לכן רעיון מוצלח אחר למיון הציורים של הילדים – אתן מוזמנות לכתוב לי כאן בתגובות. אם הכנתן משהו דומה/שונה לתליית הציורים – אתן מוזמנות לשלוח לי תמונות ואוסיף אותן לפוסט!

שבוע טוב ובהצלחה!

סיון

The post לוח ציורים // הדרכת DIY first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

חתונת הוינטג' שלי

סיון קונוולינה — Sat, 16 Jul 2016 21:19:49 +0000

ההקדמה לפוסט הזה היא אולי אחת ההצצות הכי אישיות שהיו כאן בבלוג לעולמי הפרטי. אני לא מרבה לערבב בין חיי המקצועיים לחיי הפרטיים, וזה מתבטא בכל מיני דרכים. אחת מהן, למשל, היא ההפרדה שאני עושה בין הפרופיל האישי שלי בפייסבוק לדף העסקי. אני חושבת שאני האדם היחיד שאני מכירה, שיש לו פרופיל אישי פעיל בפייסבוק מאז שנת 2007, ועדין רק 330 חברים. אני משתדלת לעשות את ההפרדה הזו (חרף כל צקצוקי הלשון של היועצות השיווקיות והעסקיות שנתקלתי בהן) מכיוון שכעצמאית – אני מרגישה שזה מאפשר לי לשמור על גבולות גזרה בין המקצועי לאישי, וזה לא משנה אם מדובר בקולגות, ספקים או לקוחות. כשאני כן מחליטה לערבב בין העולמות, זה בדרך כלל אחרי אינטראקציה אישית נעימה, שמשאירה אותי עם החשק להמשיך את הקשר גם בעולם האמיתי.

בכל אופן, זו הסיבה שרוב הלקוחות והעוקבים שלי לא יודעים בכלל, שבעוד חודשיים אני מתחתנת! כן, מתחתנת. גם אני בקושי מאמינה. סיפור הרקע קצת ארוך, אבל הוא לא נושא הפוסט אלא רק ההקדמה, ולכן אני אתמצת לכם את הפרטים העיקריים: את נדב, בן זוגי כיום, אני מכירה מכיתה ב', גדלנו יחד בקרית מוצקין. מאז ילדותנו החיים לקחו אותנו בדרכים שונות, הפרידו ביננו והפגישו אותנו לסירוגין (אולי עוד אכתוב על זה פוסט נפרד, או ספר), אבל הקשר שלנו קיבל תפנית רומנטית רק לפני כשנתיים. לנדב שני ילדים מקסימים מנישואיו הראשונים, ולי יש מנישואיי הראשונים ילדה מהממת בת חמש וחצי, עופרי. לפני 4 חודשים נולדה לנדב ולי בת משותפת, שקד, פרי אהבה מתוק, שהפכה באחת לחיבור הכי מוחשי של המשפחה החדשה שלנו. כבר כשהייתי בהריון החלטנו, שאנחנו רוצים לחגוג את הזוגיות שלנו ואת המשפחה שלנו בארוע קטן ואינטימי, ושנעשה זאת רק לאחר לידתה של שקד על מנת שהיא תהיה חלק מהחגיגה. וכך, לשם הסמליות (ובעיקר לשם המסיבה) נדב ואני מתחתנים בעוד חודשיים בבית לחם הגלילית.

קצת מוזר ואפילו מצחיק לתכנן חתונה בגילנו, כששנינו כבר עמוק בקריירות שלנו ועם 4 ילדים ברקע, אבל אפשר לומר שלתכנן חתונה של פרק ב' זה קצת כמו ללדת ילד שני. ההתרגשות והציפיה גדולות ממש כמו בפעם הראשונה, כי כל חתונה היא חוויה אחרת, אבל הכל קורה ממקום הרבה יותר נינוח ומהנה, כי כבר יודעים לשים את הדגש על מה שחשוב באמת. אז מבחינתנו, ההחלטה הראשונה היתה שהארוע יהיה מצומצם למשפחה ולחברים הקרובים ביותר.

ההחלטה השניה היתה שהמוטו בבסיס הבחירות שלנו יהיה פשטות ונוחות, וכך היה. כל הבחירות שעשינו היו מהתרשמות קצרה, עניינית ואינטואיטיבית. הראשונה שבהן היתה המקום, וזו באמת היתה אהבה ממבט ראשון.

בית פיין הוא בית אבן רחב ידיים שבו מספר חללים, אשר נבנה בשנת 1906 ע"י הטמפלרים שהתיישבו בבית לחם הגלילית. החללים השונים בבית הם למעשה הרפת, הדיר, האורווה והמוסך, אותם בנו הטמפלרים לצד בית המגורים המשפחתי (מתוך אתר הבית). נילי כהן-מינץ היא הבעלים והשף, ותחת ידיה מתקיימים במקום ארועים מסוגים שונים. המקום אפוף אווירת וינטג' משכרת שכבשה אותנו (טוב, בעיקר אותי) כבר בביקורנו הראשון. בית האבן מקיף חצר גדולה, וכל אחד מהחללים בו ייחודי ומשגע בזכות עצמו. המטעמים המופלאים שנילי רוקחת במטבח (כדאי לכם לעקוב אחרי פרופיל האינסטגרם ההורס שלה) מבוססים על אוכל צרפתי עם נגיעות גליליות, והשילוב בין המקום לטעמים שכנע אותנו מעבר לכל ספק, שזה המקום המתאים לחתונה שלנו.

כדי לתת גם לארוע עצמו את הטאץ' הוינטג'י המושלם, פניתי למיטל סיון-שני, בעלת וינטג' by נדוניה. מיטל היא מעצבת טקסטיל ובעלת אוספים מרהיבים של פריטי וינטג' אותנטיים. היא לא רק אוספת אותם, אלא גם יוצרת מהפריטים המקוריים שהיא מלקטת פריטים חדשים ומהממים. נפגשנו בבית פיין לחשוב יחד אילו פריטים מבית היוצר שלה יכולים להתאים לכל אחד מהחללים בבית פיין.

החלטנו על שילוב של מספר אלמנטים, חלק מהם מיטל תעצב ותכין במיוחד לארוע. בתור התחלה, בחרנו מפות שולחן מבד פשתן, שתואמות את מפיות הוינטג' המהממות מהאוסף של מיטל.

לקראת פגישתנו הבאה, הכנתי תוכנית העמדת ריהוט למקום, שכוללת בחירה של מזנונים ושולחנות מתוך הקיים בבית פיין. השלב הבא הוא גיבוש קונספט עיצובי למרכזי השולחנות ולעמדות ההגשה, וכששתי מעצבות משלבות כוחות (ומוחות) – התוצאה צפויה להיות מוצלחת.

נותרו חודשיים, ולא מעט משימות עוד לפנינו, אבל שנינו מאוד נהנים מההכנות. כל מה שבאמת חשוב לנו כבר סגור, וכל השאר – ייסגר בעיתו. אני בעיקר נהנית מההזדמנות לעצב לנדב ולי ארוע, שמרגיש מדוייק מאוד לשנינו, בפשטות ובמינונים שמתאימים לנו. אמשיך לעדכן כאן וגם באינסטגרם שלי בעוד בחירות עיצוביות ככל שנתקדם. מזמינה אתכן (ואתכם) לעקוב ולהתרגש איתנו.

שבוע טוב!

The post חתונת הוינטג' שלי first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

נהפוך הוא // שיפוץ דירת קרקע בנווה שאנן

סיון קונוולינה — Sun, 08 May 2016 10:20:28 +0000

משפחה דתית, שגרה בדירה בשכירות מספר שנים, החליטה לרכוש אותה ולהתאים אותה לצרכיה. מטרת השיפוץ היתה כפולה: לתכנן עבור המשפחה בית אשר יתאים לאורחות חייה, ולהתאים את התכנון להיותה של הדירה בקומת קרקע, עם שטח גינה ששייך לה בטאבו ולא היה מנוצל כלל. משמעות הדבר היתה לחלק את הדירה ממש מחדש ולהפוך את כיווני חלליה. כשהדיירים הבינו את ההשלכות הכלכליות של התכנון – הוחלט שמרבית הסכום יוקדש לשינוי התכנוני ולעבודות פנים חיוניות, ואילו כל העיצוב יתבסס על הריהוט והחפצים הקיימים. התוצאה לפניכם.

מספר נפשות בבית: 4, זוג הורים ושני ילדים: בן (4) ובת (שנתיים).
מיקום: שכונת 'נווה שאנן', חיפה
שטח הדירה: 92 מ"ר
תקציב: כ-400,000 ש"ח כולל הכל
צילום: טל ניסים

*******

לדיירים היו משאלות לב רבות לגבי ביתם בתצורתו החדשה, אבל העיקרית שבהן היתה לשנות את כל החלוקה הפנימית באופן שיאפשר לנצל את שטח הגינה ולצאת מהסלון למשטח "דק" עם פרגולה. משמעות הדבר היתה העתקה מוחלטת של כל הפונקציות בדירה ממקומן המקומי למקום חדש, שכן במצב הראשוני היציאה החוצה לגינה היתה דווקא מאיזור החדרים הפרטיים (ראו תוכנית לעיל). נוסף על היפוך הדירה באופן שיתאם את תוואי השטח החיצוני, ביקשו הדיירים להגדיל בתכנון החדש את המטבח ולהוסיף עוד חדר רחצה לחדר ההורים.
תהליך התכנון היה ארוך ומדוייק, ונעשה בשיתוף פעולה הדוק עם קונסטרוקטור, שליווה את הסרתם של חלק מקירות התמך ואת תכנון הקורות שמחליפות אותם. התכנון החדש מנצל כל ס"מ בדירה בצורה מקסימלית, ומותאם בצורה הדוקה למשאלות ליבם של הדיירים ולצרכיהם הספציפיים. השיפוץ כלל הסרה של כל מחיצות הפנים בדירה וחלוקתה מחדש. עמודי תמך שלא ניתן היה להסיר – טושטשו במבני גבס באופן שמאפשר להם להשתלב במעטפת ובתוכנית העמדת הריהוט.
כל הבתים באיזור זה הם מבנים לשימור, ולכן שינוי חזיתות המבנה לא היו בבחינת אופציה. עובדה זו היוותה מגבלה נוספת על תהליך התכנון, שחייבה היצמדות לחזיתות הקיימות ופתרונות יצירתיים במקומות שבהם השינוי הכרחי.
מבחינה עיצובית, ביקשו הדיירים לשמור על קווים נקיים ופשוטים, ועל מעטפת נייטרלית עם נגיעות של צבע.

התקציב
מאחר שהיה ידוע כי מרביתו תוקדש לעבודות קונסטרוקציה ומעטפת – התקציב הוגדר בצורה ברורה מן ההתחלה, ועל מנת להתכנס אליו ללא חריגות (ככל האפשר) הוחלט שהריהוט הקיים יישאר ולא יוחלף בשלב זה.
התקציב כלל את: העבודה הקבלנית (עבודות הריסה ובינוי, עבודות קונסטרוקציה, החלפת תשתיות האינסטלציה והחשמל במלואן ויצירת נקודות חשמל ומים חדשות, פירוק כל הריצוף הקיים, ריצוף וחיפוי מחדש של כל הדירה, יציקת בטון לחניה ולשביל גישה, עבודות גבס וצבע), חיפויים וכלים סניטריים, מטבח חדש, עבודות אלומיניום, פינוי שיחים ומסלעות בגינה וגינון מחדש, הקמת מבנה ה-Deck והפרגולה שמעליו, עבודות נגרות (ארונות אחסון בכניסה, שידה לכלי קודש בפינת האוכל, ארון בחדר האורחים, שידת איפור בחדר השינה), רכישת מוצרי חשמל חדשים למטבח, מזגנים, גופי תאורה וארונות בגדים לחדרי השינה.

שטחי החוץ
כאמור, המניע הגדול ביותר לתכנון היה ליצור קשר פיזי בין האיזור הציבורי בדירה לשטחי החוץ שלה. כחלק מן השינוי, פונו הגינה הקדמית והאחורית משיחי פרא וממסלעות שהיו בהן, ופורק משטח מרוצף שהיווה את הכניסה האחורית לדירה. בכניסה לשטח המגרש של הבנין נוצקה חנייה מבטון, ובהמשך לה שביל בטון המוביל לבית. משני עברי השביל נעשתה עבודת גינון, ותאורה שוקעה באדמה לאורך השביל. בקצה השביל, במקום המשטח המרוצף המקורי, הוקם מבנה Deck מדורג, אשר עולה ממפלס הגינה למפלס הדירה. שטחו התחתון של מבנה ה- Deck משמש לאחסון של אופניים וכלי גינה (הגישה מצד הגינה האחורית). מעל ה-Deck פרגולה שנצבעה בכחול-ים, בהתאם לגוון דלת הכניסה.
משטח ה-Deck משמש בעיקר לאירוח, ובו פינת גריל-גז עם כיור קטן צמוד. בקצהו השני ירידה לגינה האחורית, המשמשת בעיקר למשחק עבור הילדים.

מבואת הכניסה
בתכנון המקורי, הכניסה הראשית לדירה היתה מתוך חדר המדרגות של הבנין, ואילו כעת עברה הכניסה לצידה השני של הדירה. מימין לכניסה, בגבו של קיר הארונות הגבוהים במטבח, ארונות אחסון עבור מעילים, נעליים ותיקים, שבאחד מהם נמצא גם לוח החשמל.
מעל דלת הכניסה ציון לזכר חורבן בית המקדש: ריבוע שגודלו אמה על אמה שאינו מטוייח או מסוייד, ועליו המילים "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".

המטבח
אחת הדרישות מצד הלקוחות היתה מטבח גדול יותר, עם שטח אחסון רב יותר ביחס למטבח המקורי. הצורך להפריד בין כלים חלביים ובשריים, יחד עם הצורך לאחסן פלטת שבת, מיחם וכלי אירוח רבים, הוליד את הדרישה לתכנן מקום ספציפי מראש לכל כלי המטבח.
תכנון המטבח, לרבות חלוקה פנימית, נעשה על ידינו ובוצע ע"י מחלקת המטבחים של 'הום סנטר'. המטבח עשוי פורמייקה בצבע תכלת, ומשולבות בו יחידות פתוחות מעץ אלון. לצד המטבח דלפק קטן ל-2-3 סועדים, לארוחות יומיומיות, בעיקר של האם עם הילדים.

בשל הנוכחות הרבה של ארונות המטבח התכולים – ביקשו הלקוחות לשמור על רקע בהיר ומתון יותר, ולכן נבחרה קרמיקה לבנה עם ריקועים עדינים.

כל האלומיניום בבית הוחלף, ונבחר עבורו גוון כחול כהה, בדומה לזה של דלת הכניסה.
בשל העברת האיזור הציבורי (סלון, מטבח ופינת אוכל) לצד הצפוני של המגרש, כשלמעשה רק משני כיוונים חודרת תאורה טבעית – תוכננו נקודות רבות לתאורה שוטפת ולתאורה ממוקדת ברחבי הבית.
התכנון התבסס על פינת האוכל הקיימת, עם התחשבות במצבה הפתוח, שכן הדיירים מרבים לארח בשבת. יחד עם זאת, היה להם חשוב שלא ניתן יהיה לראות את "הבלגן בכיור" בעת ישיבה לארוחה חגיגית, ולכן נתחם המטבח בקיר שמשמש גם להסתרת פח האשפה (הדיירים העדיפו פח חיצוני ולא מתחת לכיור).
בסמוך לפינת האוכל תוכננה בנגרות שידה צרה לאחסון מפות וכלי קודש, שעליה גם נמצאים נרות השבת.

הסלון
הסלון בתכנון החדש ממוקם היכן שבעבר היה חדר הילדים. דלת העץ הישנה הוחלפה בדלת הזזה שדרכה יוצאים מהסלון אל ה"דק" החיצוני. הריהוט, כאמור, נותר כשהיה.
הקיר שעליו תלויה הטלויזיה הונמך מעבר לקו עמוד התמך, בכדי ליצור קשר עין בין הנכנסים לבין היושבים בסלון, וליצור תחושת מרחב גדולה יותר.
בחלקו הפנימי של הסלון ספריה גדולה לספרי קודש ושולחן יצירה קטן עבור הילדים.

חדר האורחים
במקום בו היו חדר הרחצה ושירותי האורחים במקור – תוכנן חדר האורחים. בשל המבנה האורכי של הבית, לא ניתן היה להצמיד את חדר האורחים לשאר חדרי השינה, אלא אם חדר זה היה ללא חלון. מתוך מחשבה על כך שחדר האורחים עשוי בעתיד לשמש את אחד הילדים – הויתור על חלון לא היה אופציה, והוחלט שחדר זה יהיה מנותק משאר חדרי השינה בבית. על מנת שהכניסה לחדר לא תהיה ממש בחזית הכניסה לבית או צמודה לפינת האוכל – היא הוזזה פנימה וכך הפכה לפרטית יותר.
בחדר האורחים מיטה נפתחת, שולחן כתיבה וארון שתוכנן בנגרות לנישה הקיימת, ובו מצעים, מגבות, מגהץ וקרש גיהוץ.

חדר הרחצה הראשי
חדר הרחצה הראשי נמצא במה שהיה קודם לכן חדר השינה של ההורים. משום כך, היה צורך לייצר עבורו תשתית חדשה לביוב.
העיצוב של החדר הזה היה כמעט ידוע מראש, כיוון שאריחי הפסיפס הצבעוניים היו אחת מתמונות ההשראה שאיתן הגיעו בני הזוג. האריחים הללו, שאותם כינינו בשם "פסיפס סוכריות", שולבו בחזית קירון הניאגרה הסמויה ובחזית האמבטיה כפסי דקור. כל שאר החדר חופה באריחים לבנים חלקים.

מאחורי דלת הכניסה לחדר הרחצה נישה עבור מכונת כביסה ומייבש כביסה. על מנת שיהיה לצינור האוורור של המייבש פתח החוצה – בוצעה בחדר הנמכת תקרה, שבה עוברת צנרת האוורור ויוצאת לפתח חיצוני.
ארון הכיור נרכש באיקאה והמראה שמעליו שוקעה בקו אפס עם הקרמיקה, בזכות פרישות קרמיקה מדוייקות ומוקפדות.
הרצפה מאריחי פורצלן "מעוננים" בגוון אפור, והקירות שמעל גובה הקרמיקה נצבעו בגוון ירוק שנדגם מתוך אריחי הפסיפס.

החזית הדרומית
שני חדרי השינה שבדרום הדירה הצריכו את הטיפול המשמעותי ביותר לצורך יישום התכנון החדש.
בשל המגבלה על שינוי החזית של הבניין, בהיותו בניין לשימור, לא ניתן היה לשנות את החזית החיצונית למידות הפתחים החדשים. בכדי להתגבר על המכשול הזה, פורקו בזהירות הסורגים והתריסים המקוריים בחזית זו, נבנו קירות פנימיים שבהם הפתחים החדשים במידותיהם המעודכנות, הקירות טוייחו ונאטמו מבחוץ, התריסים הישנים הוחזרו למקומם ונעשו בהם פתחים במידות החלונות החדשים. באופן זה, מבחוץ נראית החזית בדיוק כבעבר, אבל מבפנים הקירות מותאמים בצורה מושלמת לתכנון החדש.
מגבלה נוספת שהיה צורך להתמודד איתה בחדרים הללו היתה העמודים התומכים בקורות, אשר החליפו את קירות התמך שהוסרו. הדרך להתמודד עם העמודים הללו היתה יצירה של מבני גבס למידוף מסביבם, שכנגדם הוצמדו המיטות.

חדר ההורים
תכנון החדר נעשה בצורה מדוייקת תוך ניצול אופטימלי של החלל. על מנת למקסם את מקומות האחסון – פוצל אחסון הבגדים לארון תליה וארון קיפולים, ובשל מגבלת המקום – שניהם תוכננו להיות ארונות הזזה (נרכשו באיקאה).
המיטה הקיימת הוצמדה, כאמור, למבנה גבס עם מידוף צידי ועליון, שבו משתלב עמוד הקונסטרוקציה. בכניסה לחדר מוקמה פינת איפור קטנה. ממול נמצאת דלת הכניסה לחדר הרחצה של ההורים, העשויה מזכוכית 'חלבית'.

לבקשת הדיירים, תוכנן בחדר מקלחון מרווח. גם פה, נבחרו אריחי דקור מאויירים אשר שולבו באריחים לבנים חלקים, והקירות שמעל לגובה החיפוי נצבעו בגוון שנדגם מתוך הדקור.

בשל כך שכל החזית המזרחית של הדירה הינה ללא פתחים – חדר זה נותר ללא חלון לאיוורור. מתוך כלל הסקיצות שנבחנו, העדיפו הלקוחות שחדר הרחצה יהיה ללא חלון ולא אחד מחדרי השינה. משום כך, הונמכה התקרה בו, וצינורות אוורור לוונטה עוברים מעליה, חוצים את המסדרון (שגם תקרתו הונמכה) ויוצאים החוצה דרך חדר הרחצה הראשי.
בסמוך לאסלה תוכננה נישה עבור ארון שירות בנגרות, אשר מטעמים כלכליים לא בוצע בשלב זה.

חדר הילדים
הדיירים ביקשו להלין את שני ילדיהם בחדר אחד, ולכן התכנון כלל חדר ילדים מרווח יחסית. גם בחדר זה טושטשו עמודי הקונסטרוקציה ע"י מבני גבס, שבהם נישות לספרים וצעצועים.

לסיכום

רוב האנשים שבוחנים תוצאה של שיפוץ בתמונות, שופטים אותו על פי המראה הסופי והסטיילינג. אבל שיפוץ מוצלח לא נמדד רק בסגנון ובשפה העיצובית. לעיתים תכופות הוא נמדד דווקא בתכנון טוב שתואם את צרכי הלקוחות ואת אורחות חייהם. ברגע שהבית מתוכנן בצורה נכונה ועונה על צרכי הדיירים – העיצוב הוא הבונוס. הפרוייקט הזה מוכיח שגם ללא החלפת ריהוט ותחת מגבלות תקציב – ניתן לקבל תוצאה שעונה על כל הדרישות ומשאלות הלב של הלקוחות. מאז שהפרוייקט הזה הסתיים קיבלתי מהלקוחות המון הודעות מרגשות על השינוי שחל בחייהם ובתחושתם מאז שחזרו לביתם המחודש, וגם כמה תמונות של ארועים חברתיים ברחבת ה-Deck יחד עם המילים "תודה שהגשמת לנו חלום!"

וכך זה נראה לפני השיפוץ:

******

רשימת ספקים:
מבנה Deck ופרגולה – רן שרעבי ועמיחי דיטור
ריצוף כללי, חיפוי חדרי רחצה, כלים סניטריים, אריחי מטבח – רצף
מטבח – הום סנטר
דלתות פנים – דלתות חמדיה
נגרות – נגריית ארמלי
גופי תאורה – קרן אור תאורה
ארונות כיור וארונות בגדים – איקאה

The post נהפוך הוא // שיפוץ דירת קרקע בנווה שאנן first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

חופשת לידה

סיון קונוולינה — Mon, 29 Feb 2016 23:27:10 +0000

היום אני יוצאת לחופשת לידה.

עבור חלקכן זו בטח הפתעה. אני אחת שנוכחת מאוד במדיות החברתיות השונות, מתבטאת, משתפת ומעורבת כמעט בכולן, ובכל זאת לא הרביתי להזכיר בעולם הוירטואלי את היותי בהריון. יש משהו מאוד אישי ואינטימי בתקופה הזו, בשינויים שהיא מחילה על היום-יום, ובעיקר בשינויים שהיא צפויה להחיל עם בוא הלידה, שגרמו לי לרצות להשאיר את ההריון לעצמי ולמעגל הקרוב אליי כל עוד זה התאפשר.

צילום: איילת לנדאו

עבר פרק זמן ניכר מאז שילדתי את עופרי, 5 שנים ליתר דיוק. לא במקרה לקח לי זמן רב להבשיל להריון הבא. הרבה מזה קשור בכך, שעם הלידה של עופרי נולדה גם ההחלטה לעשות הסבה מקצועית, אשר הובילה לשנתיים מפרכות של לימודים לצד אמהות במשרה מלאה, ובסיומן…לידתו של העסק שלי.

בשנותיו הראשונות של העסק, לא יכולתי בכלל לדמיין את עצמי לוקחת הפוגה לצורך לידה של ילד נוסף. כל עצמאית בתחילת דרכה יודעת כמה תובעני זה להקים עסק וללוות אותו מלידתו ועד שהוא כבר הולך בכוחות עצמו. זה באמת ממש כמו לגדל ילד, וכמו בהורות – גם כאן יש כל כך הרבה "כובעים" לחבוש, שהם חלק מהחבילה הזו שנקראת "עצמאות". ממש כמו בהורות שלי עם עופרי, גם עם העסק שלי בחרתי לכבות קולות ורעשים מבחוץ, ולצעוד קדימה עם המון קשב לתחושות הבטן ולאינטואציה הפנימית שלי. למדתי מהר מאוד לא לשאול את עצמי מה "צריך", אלא מה מתאים ונכון עבורי, והקפתי את עצמי בנשים מעולות ומקצועיות שעזרו לי לדייק את הכיוון ואת היעדים שלי. הלכתי בדרך הזו עקב בצד אגודל, כי הבנתי את ערכה של צמיחה איטית והדרגתית תוך למידה מתמדת, וכך הרחבתי את היקף הפרוייקטים שלקחתי על עצמי ואת רמת המורכבות שלהם בצורה שתאמה את היכולות שלי באותו שלב בדרך.

עם הזמן הסטודיו פרח, אני פרחתי. הפרוייקטים שטיפלתי בהם נעשו מגוונים ומעניינים יותר, ובהחלט גם מאתגרים יותר. מדי פעם נדרשתי לקחת נשימה עמוקה ולצלול למימיו העמוקים של פרוייקט שלא התנסיתי בו בעבר, ובעזרת הרבה מאוד נחישות צלחתי גם את אלה.

ללא ספק, ללקוחות שלי לאורך השנים היה חלק מהותי בצמיחה שלי כאשת מקצוע, לטוב ולרע. לצד אלה שהאמינו בי, איפשרו לי להיות יצירתית בגבולות ביתם ותקציבם, והכירו בערכה של העבודה הקשה שהשקעתי, היו גם כאלה שלימדו אותי שיעורים קשים, לפעמים אפילו מרסקים, על צדדיו הפחות יפים של הטבע האנושי. במבט לאחור אני כבר יודעת, שאני חייבת תודה ענקית לאלה ולאלה באותה מידה. כל השיעורים הקשים שלמדתי, כולל אלה שפירקו אותי, שהביאו אותי לדמעות, שהדירו שינה מעיניי בלילות – גרמו לי להיות מקצועית יותר, חדה יותר ובטוחה יותר בעצמי. מהמקומות הפגועים והמתסכלים ביותר שהגעתי אליהם – צמחו אמונה בדרכי והכרה בערכי, כלים חשובים מאוד להמשך הדרך.

בדרך המיוחדת הזו ליוותה אותי גם אישה אחת יוצאת דופן, לי-את, המאמנת העסקית שלי, המכשפה (או בעצם הקוסמת) הכי אמיתית שאני מכירה, ואחת המראות הכי חשובות שהיקום זימן לי. לי-את היתה שם בכל נקודות הצומת החשובות שלי, להזכיר לי בדיוק מי אני, מאיפה התחלתי, לאן אני רוצה להגיע, ולא פחות חשוב – איך ועם מי אני רוצה להגיע לשם. למעשה, היא גם היתה זו שדרבנה אותי לכתוב את הפוסט הזה, "כדי שתמיד תזכרי את הקשר שבין האישי למקצועי, ועד כמה חופשת הלידה הזו חשובה לעסק שלך".

צילום: איילת לנדאו

וכן, זה נשמע קצת פרדוקסלי, אבל אותה חופשת לידה – שאת המחשבה עליה לא יכולתי בכלל להכיל לפני שנה או שנתיים; שנראתה לי אז כמו האיום הכי ממשי על כל מה שבניתי בעמל כפיי; שהאמנתי שהעסק שלי לא יוכל לשרוד אותה מבלי שאצטרך להתחיל מאפס; שדחיתי את קיצה כל עוד יכולתי – היום נתפסת בעיניי כחיונית עבורי ועבור העסק שלי. התובנה הזו לא חילחלה לתוכי בבת אחת. היא תולדה של סדרה של שינויים שעשיתי בהתנהלות העסקית שלי עם הזמן, שגם את חשיבותם לקח לי זמן לעכל ולהפנים.

תובנות שהרווחתי בדרך הקשה

זה התחיל כשהגעתי למסקנה שאני רוצה (וצריכה) את החיים האישיים שלי בחזרה. אחרי שנתיים שבהן העסק היה כל ימיי ולילותיי, הגעתי לנקודת שבירה. לא יכולתי יותר להמשיך בתחושת האין-אני הזו, כשהלקוחות, הספקים, התוכניות, הקבלנים – כולם היו יותר חשובים ממני, וגלשו לכל מרחב פנוי (או לא פנוי) בחיי. כמו עצמאיות רבות בתחילת דרכן, האמנתי שאם לא אהיה זמינה, נגישה ושירותית 24/7 – זה ייתפס בעיניי הלקוחות הקיימים שלי כפגם בהתנהלות שלי, ושלקוחות פוטנציאליים פשוט יעדיפו לפנות למעצבת אחרת. אבל הדריסה הזו של העסק בחיי האישיים גבתה מחיר יקר, ודווקא הוא זה שגרם לי להיות קצרת סבלנות, מותשת ועצבנית בכל פעם שהטלפון צלצל. הייתי באפיסת כוחות, וזה ממש לא עשה אותי שירותית יותר.

אותה נקודת שבירה הביאה אותי להגדיר את הגבולות שלי מחדש, ולהשיב לעצמי את עצמי, שלא לומר את חיי המשפחה שלי. הגדרתי שעות פעילות מסודרות לסטודיו, עם אופציה לפגישות אחר הצהריים בימים מוגדרים, ועם דרכי תקשורת מקובלות ביני לבין הלקוחות מחוץ לשעות הפעילות. הפסקתי לעבוד בימי שישי. וממש כמו שהקלישאה מתארת – חזרתי לחיות, לחייך ולנשום. חדוות היצירה, שהיא חלק כל כך חשוב במקצוע הזה, שבה אליי, ואיתה ההנאה מכל מה שהביא אותי לעסוק בו מלכתחילה. ההבנה הזו, שכשאני משקיעה בחיי האישיים – העסק שלי נתרם מזה, ולא נפגע מזה, וההפך – היתה סוג של הארה עבורי באותה תקופה. באורח פלא, אף לקוח שפנה אליי לאחר השינוי הזה לא ויתר על עבודה משותפת איתי בגלל שעות העבודה שלי. מאז ועד היום, הלקוחות שלי ואני תמיד מוצאים זמן מתאים להפגש או לשוחח באופן שמסתדר לשני הצדדים.

המציאות חזקה מהכל

המרתון הזה, שהתחיל לפני 5 שנים בלימודי עיצוב פנים בטכניון, התבסס לכדי סטודיו פעיל, שעוסק בתכנון ועיצוב פנים למגוון לקוחות ופרוייקטים. לפני שנה התחלתי להעסיק בסטודיו מעצבת פנים נוספת, תהילה, והיום אני מרגישה שכל צעד שעשיתי בשנה האחרונה היה מתוך התכווננות ליום הזה, שבו אני יכולה, בלב שלם, לתת לה להוביל, ולצאת להפוגה שחיכתה לי ואני לה במשך זמן רב.

אז מה גורם לי להאמין שההפוגה הזו חיונית גם עבור העסק שלי? בראש ובראשונה, מבחן המציאות. ההיערכות שלנו לקראת חופשת הלידה שלי בחודשיים האחרונים, הובילה לסדרה של תהליכי התייעלות ורה-ארגון בסטודיו, שגם ללא קשר לנסיבות – הפכו את העבודה לקלה, נכונה ומקצועית יותר, הן עבורנו והן עבור הלקוחות שלנו. אם לא הייתי יוצאת לחופשת לידה – רוב הסיכויים שהשינויים הללו לא היו קורים, או שהיו קורים הרבה יותר לאט.

עוד דבר שהחופשה הזו דרבנה אותי לעשות, היה לפנות זמן להרצאות בנושאים מקצועיים שנראו לי חשובים להתפתחות העסקית שלי בהמשך. שתי הרצאות מעולות מבית היוצר של רונית כפיר, שעליהן אני ממליצה בחום לכל מעצב/ת בכל תחום שהוא, הובילו לעוד מקצה שינויים שהתחלנו ליישם בסטודיו כבר במהלך החודש האחרון. ההרצאות הללו סיפקו לי לא רק מוטיבציה לשנות את מה שכבר מזמן הצריך שינוי, אלא גם חומר בעירה מצויין לרעיונות שכבר דולקים אצלי בראש על אש קטנה זמן מה, ושאני מאוד מקווה להוציא לפועל עם חזרתי מחופשת הלידה.

בדומה למחשבה המוטעית שמקצועיות ושירותיות פירושן להיות זמינה לעבודה 24/7, חשבתי גם שההריון וחופשת הלידה פירושם תקופה של קפאון עסקי. אבל גם פה, המציאות הוכיחה לי שכל עוד אני מדייקת את העבודות ואת הלקוחות שלי, ועושה את כל ההכנות הנדרשות – גם פרוייקטים חדשים בתקופה הזו הם בהחלט אפשריים, ולשמחתי שניים כאלה התחילו ממש השבוע. זו הזדמנות מעולה עבור תהילה לצעוד לקדמת הבמה, להתנסות ולצמוח, וכל תרומה שתהיה לתקופה הזו עבורה – בוודאי תתרום לסטודיו וללקוחותינו גם בהמשך.

אז היום אני יוצאת לחופשת לידה בציפיה ובהתרגשות לקראת הבאות, ובפרט לקראת הרחבת המשפחה שלנו. אחרי 5 שנים, אני מורידה הילוך, גם אם לזמן קצר יחסית, ושמה את הפוקוס על יצירה אחרת, מופלאה ומרגשת, שאני מטפחת מזה 9 חודשים.

תודה לאיילת לנדאו הנהדרת, שתיעדה ברגישותה האינסופית רגעים קטנים ומיוחדים שכיף לי להיזכר בהם.

צילום: איילת לנדאו

מאחלת לכולכן אביב שמח וחמים, מלא בשינויים מבורכים ובבשורות טובות. נשתמע בקרוב!

The post חופשת לידה first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

רקפת נחמדת מאוד // הדרכת DIY לתפירת תחפושת רקפת

סיון קונוולינה — Sun, 31 Jan 2016 21:29:13 +0000

כשהייתי קטנה, אמא שלי היתה תופרת לי את כל התחפושות לפורים, ואם לא תופרת, אז לפחות מכינה משלל חומרים בעבודת יד. זה החזיק מעמד עד גיל ההתבגרות, אז הדרישות שלי כבר נעשו בלתי נסבלות כמעט כמוני, והיא הודיעה לי חגיגית שזה נגמר.

בכל זאת, התמונות האהובות עליי מהילדות הן אלה של התחפושות השונות שהיו לי. כשהפכתי לאמא, יחד עם עופרי נולד בי החשק לשחזר את ההיסטוריה, ולתפור לה את תחפושות הפורים שלה בעצמי. כשחיפשתי רעיונות, מצאתי שהתחפושות שלי כילדה היו הרעיונות הכי טובים: תחפושות פשוטות, לא ממותגות, לא מפונפנות. תחפושות של פעם.

למעשה, התחפושת הראשונה שתפרתי לעופרי, היתה גם הדבר הראשון שתפרתי אי פעם בחיי במכונת תפירה (!). זו היתה תחפושת של כיפה אדומה, בהשראת תחפושת שאמא שלי תפרה לי בילדותי. הנה המקור, כפי שצולם בסלון האייטיז הסופר-מעוצב שלנו דאז:

והנה הגרסה שאני תפרתי לעופרי:

בשנה שלאחר מכן תפרתי לה תחפושת דבורה, שגם את הדרכת ההכנה שלה תוכלו למצוא כאן בבלוג:

בפורים שלאחר מכן כבר לא ניתן היה לחמוק מהשלב האבולוציוני שכל ילדה בת 3 חייבת לעבור, והיא היתה "נסיכת לבבות נוצצת" (הגדרה שלה), אבל בשנה שעברה שוב חזרתי אחורה בזמן, הפעם עם תחפושת רקפת, שאת ההשראה לתפירתה שאבתי מאלבום תמונות הילדות שלי:

את התחפושת הזו אמא שלי הכינה מניירות "קרפ", אבל אני העדפתי עבור עופרי משהו עמיד ונוח יותר, ולכן בחרתי לתפור אותה מבדי לבד. תוך כדי תפירת התחפושת, השתדלתי לתעד את ההכנה, והרי היא כאן מוגשת לכן, צעד אחר צעד.

********

שלב ראשון: הכנות

אז מה צריך?

1. בדי לבד בגוונים: ירוק כהה, ירוק בהיר, ורוד וסגול, וחוטי תפירה בגוונים תואמים. עקרונית צריך גם בד בגוון חום, אבל אני לא מצאתי בד לבד חום בחנויות ולכן קניתי בד קורדרוי חום במקום.

2. חצאית טוטו סגולה או ורודה [1], שתשמש הן כבסיס לעלים והן כאמצעי שכנוע ללבישת תחפושת שאין את המילה "נסיכה" בשם שלה. אני רכשתי את החצאית בחנות האינטרנט המעולה (שניתן להזמין בה גם תחפושות מוכנות מקוריות ומושקעות) שמטרלינג.

[2] גוזרים 2 לבבות גדולים (מותאמים לגודל הילדה) מבד הלבד הירוק הכהה, וגוזרים 2 חתיכות של "עורקים" מבד הלבד הירוק הבהיר. הדרך המוצלחת ביותר היא לקפל את הבד לחצי ואז לגזור, כך שהתוצאה יוצאת סימטרית. מחברים את העורקים ללבבות הגדולים בסיכות.

[3-4] גוזרים 5 עלי כותרת ורודים וסגולים, כאשר הסגולים מעט גדולים יותר מהורודים. בתור התחלה, גזרו עלה ורוד, הניחו אותו על בד סגול וגזרו מסביב כך שהסגול יהיה גדול יותר. לאחר מכן פשוט השתמשו בשני העלים הללו לגזירת עוד 4 עלים מכל צבע.

[5] גוזרים 3 רצועות ארוכות ברוחב של 12 ס"מ מהבד החום.

בוחרים במכונת התפירה בתפר זיג-זג בגודל בינוני.

[6-7] תופרים את העורקים הבהירים לעלה הכהה. אני השתמשתי בכוונה בחוט בגוון כהה, בכדי להדגיש את התפר.

[8-10] מצמידים בעזרת סיכות את עלי הכותרת הורודים לסגולים, כך שהורודים בדיוק במרכז הסגולים. תופרים בתפר זיג-זג ורוד את העלים זה לזה.

[11] גוזרים מהבד הסגול רצועה ברוחב 10 ס"מ שהיקפה גדול מהיקף ראשה של הילדה בכ-5 ס"מ, ומקפלים אותה לאורך לחצי.

[12-13] גוזרים את שארית הבד בתחתית עלי הכותרת, ומקפלים בצורה סימטרית למרכז החלק התחתון של העלה. מקבעים את הקיפול בעזרת סיכות.

[14-16] מכניסים את עלי הכותרת המקופלים לתוך הרצועה הארוכה, שולפים מהם את הסיכות מבלי שהקפלים ייפתחו ונועצים אותן מחדש על גבי הרצועה המקשרת בכדי לקבע את העלים בתוכה. כדאי שתהיה חפיפה בין העלים, כך שייצאו יחסית צפופים. תופרים את העלים לרצועה בתפר זיג-זג שממסגר את הרצועה. באופן זה העלים תפורים לרצועה הן בחלקה העליון והן בחלקה התחתון.

הגענו לחלק האחרון בתפירה, שהוא גם המורכב ביותר, אז שימו לב:

[17] מודדים את היקף מותניה של הילדה. גוזרים אחת מהרצועות ברוחב 12 ס"מ מהבד החום, כך שאורכה כהיקף המותניים + 5 ס"מ. מקפלים את הרצועה לחצי (לרוחבה), תוך הכנסת 1 ס"מ מהקצה של כל חצי פנימה. מקבעים את הקיפול עם סיכות ותופרים לכל האורך כדי לסגור את הרצועה. מניחים את הרצועה החומה סביב מותני הילדה וסוגרים אותה באחד הצדדים (לא מאחור) בזהירות עם סיכה.

[18] מודדים את האלכסון שבין קדמת הרצועה (איזור הבטן) לחלקה האחורי (איזור הגב, כמו בשלייקעס). גוזרים את שתי הרצועות הנוספות מהבד החום כך שאורכן כאורך האלכסון + 5 ס"מ. מקפלים את הרצועות לחצי (לרוחבן), תוך הכנסת 1 ס"מ מהקצה של כל חצי פנימה. מקבעים את הקיפול עם סיכות ותופרים כל אחת מהרצועות כדי לסגור אותה.

[19] מקפלים את רצועת המותניים לחצי (לאורכה) ומקבעים את הלבבות הגדולים על גביה בעזרת סיכות, לב אחד בכל צד, כך שהלבבות למעשה נמצאים "גב אל גב" בצורה סימטרית. תופרים כל לב לרצועת המותניים בתפר זיג-זג לכל אורך קו המתאר שלו שיושב על הרצועה.

[20] מניחים שוב את רצועת המותניים על הילדה וסוגרים בזהירות עם סיכה. מקבעים את רצועות הכתפיים לרצועת המותניים בעזרת סיכות, כך שיישבו על הילדה בצורה נוחה מבלי ליפול הצידה, תוך יצירת X בגב. לאחר סימון המיקום המדוייק – מורידים בזהירות את הרצועות מהילדה ותופרים אותן לרצועת המותניים בתפרים נקודתיים, אחד קרוב לקצה רצועת המותניים והשני מעט נמוך יותר.

[21] כל שנותר כעת הוא למדוד לילדה את כתר עלי הכותרת, לסגור בזהירות עם סיכה, ולתפור.

*******

זהו. בגד גוף וטייטס בגוונים תואמים – והרי לכן תחפושת רקפת לתפארת.

אם החלטתן לתפור את התחפושת ויש לכן שאלות לגבי החומרים, השלבים או כל דבר שקשור בהכנה – אל תהססו לכתוב לי כאן או בפייסבוק, ואשמח לענות. אבל יותר מכל – אשמח לראות תמונות של הרקפות שלכן בפורים!

המון בהצלחה וכמעט-פורים שמח!

The post רקפת נחמדת מאוד // הדרכת DIY לתפירת תחפושת רקפת first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

Jingle lens // סדנת צילום חגיגית במיוחד

סיון קונוולינה — Thu, 24 Dec 2015 15:15:17 +0000

התקופה האחרונה היתה אינטנסיבית מאוד בסטודיו. מצאתי את עצמי עובדת ממש סביב השעון כדי לעמוד בכל המשימות ולספק ללקוחות שלנו את התוכניות שלהם בזמן, לצד לא מעט פגישות ייעוץ מזדמנות. אולי זה החורף, שגורם לאנשים לקנן ולהשקיע יותר בבית, שהופך להיות מקום הבילוי העיקרי – המשפחתי והאישי.
ואז, ערב אחד, נתקלתי בפוסט חדש של My Lovely Mess, הלא הוא הבלוג המקסים של הצלמת הכה-מוכשרת אפרת לוזנוב. בבלוג אפרת מתעדת את חיי משפחתה הלא שגרתיים בבולגריה לצד יצירות אמנות ואפיה משובחות פרי ידיה, וכל זה מלווה בתמונות מרהיבות שעושות חשק לחיים של חופש, לצילום וליצירה בכלל.
הפוסט היה למעשה הזמנה לסדנת צילום חגיגית ברוח כריסמס, שעתידה היתה להתקיים בכפר קטן ונידח בבולגריה בהנחייתה של אפרת. כשנכנסתי ללינק וראיתי את התמונות – כבר יכולתי לשמוע את הג'ינגל בלס מהדהדים לי בלב. היה לי ברור שזו סדנת הצילום שחיכיתי לה!
צילום הפך כבר בסביבות גיל 21 לחלק בלתי נפרד ממני. את כל תחומי העיצוב והיצירה בהם אני עוסקת – אני מלווה בצילומים שלי, בין אם מהנייד ובין אם מהמצלמה. ובכל זאת, מעולם לא למדתי צילום באופן פורמלי או אפילו א-פורמלי, וכל מה שאני יודעת על צילום למדתי בעצמי מקריאה ומהתנסות. כמו בשאר התחביבים שלי – גם הצילום שלי מאוד אינטואיטיבי, וכשאני חושבת על הקומפוזיציות שאני מייצרת אני מבינה שהן מאוד דומות לי: יש בהן חופש שתחום במרחב מוגדר. חופש מוקפד, אני קוראת לזה. לצערי או לשמחתי, אני לא אדם שהחופש האמנותי שלו מתפרץ וחסר גבולות, הכל אצלי מאוד מדוייק ובמינון מבוקר, וזה מאוד ניכר בתמונות שלי.

אני. צילום: אפרת לוזנוב

תוך שלושה שבועות, הפוסט בבלוג של אפרת הפך למציאות: כפר קטן ונידח אי שם בבולגריה, מנותק לגמרי מהאינטרנט וממירוץ העכברים היומיומי, שבמרכזו בית הארחה קטן, מקושט ומסוגנן ברוח החג הכי פוטוגני שיש. תוסיפו לזה שלוש ארוחות גורמה צמחוניות ביום, הזדמנויות נהדרות לצילומי לייף סטייל ושלל פינוקים קטנים שחיכו לנו שם – ותבינו בדיוק מה הביא כל אחת מ-11 הנשים שהשתתפו בסדנה להגיע אליה.

מרבית הסדנא התקיימה בחלל המרכזי של בית ההארחה. את פנינו קיבל עץ אשוח מהמם, מקושט למשעי בגרילנדות, קישוטי כריסמס ופיות-צמר מעלפות מבית היוצר של טל דבש, שהיתה גם אחת מהמשתתפות בסדנא.

המתנות לא חיכו רק מתחת לעץ, אלא גם לכל אחת ואחת מאיתנו באופן אישי: קעקועים זמניים נוצצים של שלומית אופיר, חישוק וינטג' מודפס מבית נדוניה, פנקסים לכתוב עליהם כל מה שנלמד בקורס באדיבות סטודיו connections, וגם כפפות חמות מצמר של קולהנדס. הנה רק חלק מכל הטוב הזה:

בקצה החדר עמד שולחן Props מוקפד, עמוס בפריטי וינטג' שאפרת ליקטה במסעותיה בבולגריה. כל פריט בשולחן הזה היה אובייקט מושלם לצילום, וכולם יחד היו סט מקסים שרציתי לצלם (ואכן צילמתי) מכל זוית אפשרית.

השיעורים ביום הראשון התמקדו בצילום קומפוזיציות לאחר סטיילינג, ב"הקפאת" תנועה בצילום ובמשחקי עומק שדה. כל זאת בתאורה טבעית בלבד. הנה כמה מהתוצאות שלי:

ועוד אחת עם סטיילינג מהמם של דבורה מינדל המוכשרת, בעלת הבלוג Beekit:

לעת ערב יצאנו לצלם פורטרטים בתאורה כמעט בלתי אפשרית. הנה שלוש תמונות (ונשים) שאני אוהבת במיוחד:

למחרת בבוקר יצאנו לצלם בכפר. הכפר שומם מאוד ונטוש ברובו, אבל עבורי אלה היו שעתיים טובות של הרבה שקט וטבע מקסים, שהייתי זקוקה להם מאוד.

אחר הצהריים הגיעה לבקר אותנו נורה היפהפיה, חברתה של אפרת. נורה הדגימה לנו הכנת קפה בשיטה ייחודית, בקנקן שנקרא Chemex. מדובר בהכנת קפה-פילטר איטית ומדודה הן במשקל והן בזמן, שמטרתה למצות מן הקפה את מיטב הארומה שלו מבלי לפגוע בקפה ובמרכיביו בתהליך ההכנה.

וככה, ממש לפני שהספקתי להתרגל לכל הבלינג הזה מסביבי, לקור המטורף בחוץ ולארוחות המ-ע-ו-ל-ו-ת, תמו יומיים וחצי של חוויה כל כך מיוחדת, מעוצבת, עשירה ובעיקר – פוטוגנית להפליא.

אני מאחלת לכל מי שחוגג היום את חג המולד, שיהיה לו חג נוצץ וצבעוני כמו חוויית הכריסמס הבולגרית שלי, ורוצה לנצל את השורות האחרונות כדי להודות לאפרת המקסימה ולנשים הנפלאות שהיו שם איתי על כל מי ומה שהן. מאחלת לעצמי להיות תמיד מוקפת בנשים יצירתיות ומוכשרות, שהן גם חברות טובות.

Merry Christmas!!!

The post Jingle lens // סדנת צילום חגיגית במיוחד first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

על שכונה ונגישות // שיפוץ דירה בבת גלים

סיון קונוולינה — Wed, 16 Sep 2015 16:23:13 +0000

בני זוג בשנות ה-30 לחייהם, החליטו לרכוש דירה על הים בשכונת 'בת גלים' בחיפה, הידועה על פי רוב כשכונה מנומנמת ולא מפותחת. לאחרונה, מהווה השכונה מוקד משיכה לזוגות צעירים רבים, המוצאים בה פוטנציאל לחיי קהילה לצד דירות על שפת הים במחירים נוחים. עם המעבר לדירתם החדשה, ביקשו בני הזוג לרענן את התשתיות ואת מראה הדירה. הפרוייקט שם במרכז את נושא הנגישות בהיבטים שונים: נגישות לנכה על כסא גלגלים (אמה של האישה), נגישות לעיצוב בר-השגה בתקציב מוגבל, ואפילו נגישות לילדים. הוחלט שהתכנון ישמור על חללים פתוחים ועל גמישות רבה בסידור הריהוט, שכן בדירה מתקיים גן הורים אחת לשבוע, וגם שיעורי יוגה מתקיימים בה מעת לעת.

מספר נפשות: 3 (זוג הורים וילד בן שנה וחצי)

מיקום: שכונת 'בת גלים', חיפה

שטח הדירה: 96 מ"ר

תקציב: כ-200,000 ש"ח כולל הכל

צילום: טל ניסים

*******

מדובר בבנין ישן מאוד ובדירה שלא שופצה מאז בנייתו, ולכן הוחלט שהחלפת התשתיות תהיה חלק בלתי נפרד מהשיפוץ. הסגנון המבוקש היה אקלקטי, כזה המשלב רהיטים משוק הפשפשים שרופדו ושופצו, רהיטים ואביזרים מאיקאה, עבודות נגרות בעץ אלון טבעי ונגיעות מאוד עדינות של צבע. הדיירים ביקשו תכנון פרקטי ונוח, שלא יאלץ אותם לעבוד קשה מדי בכדי לשמר את הדירה במצב מסודר ונעים.

התקציב כלל את: העבודה הקבלנית (עבודות הריסה ובינוי, החלפת תשתיות האינסטלציה והחשמל במלואן, חיפוי כל הבית בפרקט למינציה, עבודות גבס וצבע), רכישת מטבח חדש (איקאה), עבודות נגרות (בביצוע שחר סלע מ"סלע נגרים": מדפי עץ במטבח, חיפוי הגבס במדפי עץ, ארון כיור מיוחד בחדר הרחצה המכיל את מכונת הכביסה ואת המייבש וארונות אחסון מעל הניאגרה שבתוכם סמוי גם מאחז יד לנכים), רכישת ריהוט ועבודות טקסטיל וצבע.

מבואת הכניסה

משמאל לכניסה היה קיר נמוך ששידת נעליים גבוהה של איקאה הוצבה כנגדו. למעשה, שום דבר לא תחם או הגדיר את הכניסה, ובשל היעדר מקומות אחסון מספקים היא הפכה לאיזור מבולגן ועמוס. הקירון הנמוך פורק, ובמקומו תוכנן קיר גבס סמוך יותר לדלת הכניסה ולפי מידות השידה המקורית, שבו שולבו מדפים שחובקים את עמודי הגבס. הפתחים העליונים בקיר נועדו לאפשר לתאורה טבעית מהחלון הגדול שבסלון לשטוף גם את מבואת הכניסה.

מזנון ישן משוק הפשפשים, שעמד בקצה הסלון, הפך לאלמנט מרכזי במבואת הכניסה החדשה, ומעליו מדפים לחפצי נוי. דלת הכניסה עצמה נצבעה בחלקה הפנימי בלבן.

הסלון

בני הזוג אוהבים לארח בביתם מפגשים חברתיים, ולא צופים בטלויזיה. בקשתם היתה, שהעמדת הריהוט בסלון תעודד שיחה וקשר עין עם המטבח, ושהריהוט יאפשר גמישות מירבית בסידור. הגבר הוא מורה ליוגה, ומקיים מעת לעת שיעורים בבית. מסיבה זו – רוב הרהיטים ניתנים לניוד בקלות, וכאשר עולה הצורך לפרוש מזרני תרגול על הרצפה – הם מוזזים הצידה. בנוסף, כחלק מהפעילות הקהילתית של בני הזוג, מתקיים בדירה אחת לשבוע גן הורים, ולכן היה חשוב לשמור על תכנון בטיחותי וידידותי לפעוטות.

ספת הסלון הישנה הוחלפה בספת שזלונג רחבה ומפנקת. שתי כורסאות ישנות רופדו מחדש והוצבו ממול. על מנת לאפשר לבנם הפעוט של בני הזוג מרחב משחק ותנועה – הוחלט לוותר על שולחנות קפה במרכז הסלון. בעת אירוח בני הזוג ממקמים לצד הכורסאות שרפרפים, שעליהם ניתן להניח כלי אוכל וכוסות. על הספה כריות נוי צבעוניות ודו-צדדיות, שמוסיפות נגיעות צבע לסקאלת הגוונים הבהירה. לצד הספה ארגז עץ ישן, שבו נערמים בקלות הצעצועים בסוף היום, כשהסלון עובר לרשותם של ההורים. בחלקו העליון שתי כריות שמאפשרות לו לשמש גם כספסל.

החלון הגדול בסלון לא הוחלף, כיוון שדיירי הבנין מתכננים בניה של מרפסות שמש בחזית זו, והתוכניות בתהליכי אישור. בינתיים, הוסתר החלון בוילון לבן ונשפך, שמקנה לחלל רכות והרבה אור.

בצידו השני של הסלון מרבץ נמוך ורחב שבו מבלים ההורים עם הילד בזמן משחק וקריאת סיפור. כריות המרבץ מוחזרו מכריות נוי ושינה ישנות, ורופדו מחדש.

המטבח ופינת האוכל

בתכנון המקורי המטבח היה סגור בקיר קשתי שבתחתיתו דלפק. ארונות המטבח היו מיושנים וכהים מאוד, והאפילו מאוד את החלל כולו. בהיותו של הגבר חובב בישול, היה על המטבח החדש להכיל יותר שטחי עבודה, ונדרש להתאים אותו בצורה טובה יותר להרגלי הבישול של בעליו. אחת הדרישות היתה רמת נגישות גבוהה לחומרי הגלם, ואחסונם במדפים פתוחים ולא בארונות מזווה.

כל ארונות המטבח הישנים פורקו והקיר הקשתי נהרס. המטבח החדש תוכנן על ידי ונרכש באיקאה. בני הזוג ביקשו למעט בארונות סגורים ולהחליפם במדפים פתוחים מעל השיש, שבהם צנצנות רבות וכלים יפים. המדפים נעשו בנגרות בחיפוי פורניר אלון טבעי עם תליה נסתרת. מהמטבח הישן נלקח פריט אחד ומיוחד – תנור האפיה הישן, ששולב במטבח החדש. חלון המטבח הוחלף בחלון חדש בגוון תכלת, ואריחים מאויירים עדינים שולבו עם אריחים חלקים בכדי להוסיף נגיעות עדינות של צבע לארונות הלבנים.

נישת המקרר, אשר שקועה בתוך ארון קיר הנמצא בחדר הסמוך (ראו תוכנית בסוף הפוסט) – היתה מוקפת מסגרת עץ עם מדפון צר. המסגרת והמדף פורקו ונצבעו בגוון תכלת זהה לזה של החלון, והפכו למדף התבלינים. בהיותם חובבי אוכל אורגני – בני הזוג העדיפו שהחומרים והירקות יהוו חלק אורגני גם מהעיצוב. שלושה ארגזי עץ נתלו בצורה א-סימטרית מתחת למדף התבלינים, ועליהם ספרי בישול, קערות פירות וירקות וכלים נוספים.

פינת האוכל היא מיקס של שולחן וינטג' וכסאות ישנים. מעליהם נתלה מדף של איקאה ובו כלי פלסטיק עם פירות יבשים, ריבות וכלי חרסינה מאויירים.

חדר הרחצה

כאמור, המניע לתכנון המחודש היה הנגשה של האיזורים המשותפים (ושל חדר הרחצה ביניהם) לכסא גלגלים. מפאת מגבלות התקציב, הוחלט שלא לעשות שינוי תכנוני מסיבי על מנת להגדיל את חדר הרחצה או להקצות חדר נפרד לנושא הכביסה. במקום זאת, הפתח לחדר הרחצה הורחב משמעותית, והדלת הוחלפה בדלת הזזה משיקולי חסכון במקום. האמבטיה הפינתית הישנה פורקה והוחלפה באמבטיה גדולה (180/80 ס"מ) לטובת רחצה משותפת ונוחה של אחד ההורים עם הילד. על מנת לאפשר את קיומו של מקלחון מונגש לנכים בתוך החדר – מכונת הכביסה והמייבש הוטמעו בתוך ארון נגרות במידות מיוחדות מתחת לכיור.

מעל קירון הניאגרה תכננתי ארונות אחסון צרים עבור נייר טואלט, מגבות, תמרוקים, מוצרי הגיינה, חומרי ניקוי, חומרי כביסה וכו', ולמעשה – עבור כל מה שמאוחסן בדרך כלל בחלל ארון הכיור, שנתפס כעת ע"י מכונת הכביסה והמייבש.

בתוך אחד הארונות מסתתר מאחז יד לנכים אשר ניתן לפתוח אותו לשימוש בעת הצורך ואז לסגור ולהסתיר שוב.

מול האסלה מקלחון פתוח שניתן להשתמש בו בישיבה על כסא גלגלים. על מנת שלא לחסום את הגישה לחלון ולחבלי הכביסה – הוחלט להותיר את המקלחון ללא דלתות זכוכית, אבל ארון הכיור חופה בשיש בצידו בכדי למנוע את הרטבתו. החלון הוחלף גם הוא. סקאלת הגוונים הכללית כללה אריחי קיר בהירים ורצפה בגוון טורקיז. עבודות הנגרות נעשו בחיפוי פורניר אלון טבעי בכדי להקנות לחדר חמימות ולקשר אותו עם שאר הבחירות החומריות בבית.

חדר ההורים

ילדם של בני הזוג ישן עימם באותו חדר, ולכן הוחלט מראש שהעיצוב יהיה גמיש לשינויים. האישה ביקשה ליצור מקום שליו מאוד, שמעודד אוירת הירגעות ושינה. ארון הקיר הישן שהיה בחדר פורק והוחלף בארון בגדים של איקאה. לצידו שידת החתלה המשמשת גם לאחסון. המיטה הוצמדה לקיר בכדי לאפשר מרחב מספק בין מיטת ההורים למיטת הילד, ולצידה שרפרף קטן עם מנורת קריאה. על החלון נתלה וילון לבן מבד נשפך ורך.

תוכנית הדירה לאחר השיפוץ:

וכך זה נראה לפני:

******

רשימת ספקים:

נגרות – שחר סלע, "סלע נגרים"

אריחי מטבח – רוחמה שרון

פרקט – שלמה בן שושן

חיפוי חדר רחצה, כלים סניטריים, כיור וברז מטבח – אלוני

וילונות – עיצובים בבד

בדי ריפוד לכורסאות סלון – דנדו תל אביב

רפדות כורסאות סלון ומרבץ – מרפדיית רובין

כריות נוי סלון – Golf and Co, Fox Home

שטיח סלון – אחים סיני

ספת סלון – מאור בן חיים

ארונות מטבח – איקאה

שידת נעליים בכניסה, מדף מעל ספה, מדף מעל שולחן אוכל, אהיל פינת אוכל, ארגזי עץ במטבח, מנורת קריאה בחדר שינה – איקאה

The post על שכונה ונגישות // שיפוץ דירה בבת גלים first appeared on סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co.

סיון קונוולינה | KONVALINKA & Co

מי פוחדת מ"תקופות מתות"?

שום דבר לא קורה סתם

להמשיך מכוח האינרציה

החדשות הטובות

מעוניינת לקבל ממני תכנים נוספים עם טיפים מקצועיים?הצטרפי כאן ותקבלי למייל את הפוסט הבא!

להתראות בפוסט הבא!

אי של וודאות

איך מתמודדים עם חוסר וודאות כלכלית?

מרגישה שהפוסט הזה תרם לך ויכול לעניין עוד מישהי?אשמח אם תשתפי!

מעוניינת לקבל ממני תכנים נוספים עם טיפים מקצועיים?הצטרפי כאן ותקבלי למייל את הפוסט הבא!

להתראות בפוסט הבא!

פרויקט הגלעין

מה הסטורי שלך עם אבוקדו?!

אל תסתכל/י בקנקן. או שכן?

ומה השלב הבא?

ועכשיו - תורך, עם הטבה מיוחדת לקוראי וקוראות הבלוג שלי!

נהנית מהפוסט? הירשמ/י לתפוצת הבלוג וקבל/י את הפוסטים הבאים למייל שלך!

להתראות בפוסט הבא!

שוטף כל 30

אבני הדרך המתגלגלות

תשלום הגון או משבר אמון?

איך עושים את זה בפועל?

*טיפ לסיום

בהצלחה!

מעוניינת לקבל ממני תכנים נוספים עם טיפים מקצועיים?הצטרפי כאן ותקבלי למייל את הפוסט הבא!

להתראות בפוסט הבא!

הסידור שאינו נגמר

שלב הפנדלים

איך בכל זאת תקדמי את סיום השלב הזה בזמן סביר?

תמונה שווה אלף עוקבים

*טיפ לסיום

מעוניינת לקבל ממני תכנים נוספים עם טיפים מקצועיים?הצטרפי כאן ותקבלי למייל את הפוסט הבא!

להתראות בפוסט הבא!

פרפקציוניזם או דפקטציוניזם?

DONE IS BETTER THAN PERFECT

'מודעות' היא מילת המפתח

מעוניינת לקבל ממני תכנים נוספים עם טיפים לניהול העסק?הצטרפי כאן ותקבלי למייל את הפוסט הבא!

להתראות בפוסט הבא!

האם את קניבלית?

מהו קניבליזם עסקי?

השאירו מקום למנה העיקרית

מעוניינת לקבל ממני תכנים נוספים עם טיפים לניהול העסק?הצטרפי כאן ותקבלי למייל את הפוסט הבא!

להתראות בפוסט הבא!

שנה חדשה, התחלות חדשות

העסק כהשתקפות שלי

תשתיות או לא להיות

מקום לגמישות מחשבתית

ובינתיים?

נהנית מהפוסט? הירשמ/י לתפוצת הבלוג וקבל/י את הפוסטים הבאים למייל שלך!

להתראות בפוסט הבא!

מרפסת החלומות שלי

הג'ונגל האורבני שלנו - גרסת הציור

ציור, ציור שעל הקיר, מי המרפסת היפה בעיר?

נהנית מהפוסט? הירשמ/י לתפוצת הבלוג וקבל/י את הפוסטים הבאים למייל שלך!

להתראות בפוסט הבא!

על עצמאות ומנהיגות נשית

מנהיגות ועצמאות עסקית

מעגל קסמים

רוצה להיות חלק מנבחרת האלופות שלי?

נהנית מהפוסט? הירשמ/י לתפוצת הבלוג וקבל/י את הפוסטים הבאים למייל שלך!

להתראות בפוסט הבא!

בלי פירגונים

מה ששנוא עליך - אל תעשי לצלמ/תך

קרדיט הוא לא פרגון, הוא חובה!

לסיכום

נהנית מהפוסט? הירשמ/י לתפוצת הבלוג וקבל/י את הפוסטים הבאים למייל שלך!

להתראות בפוסט הבא!

לא מחכה לדוור

שידת איפור

שידה לכיור שטיפת ידיים

שידת טלויזיה

פינת קפה בסטודיו/קליניקה

מילות סיכום

נהניתם מהפוסט? הירשמו לתפוצת הבלוג וקבלו את הפוסטים הבאים למייל שלכם:

להתראות בפוסט הבא!

אנרגיה ירוקה

מבואת הכניסה

מאיפה ה...?

הסלון

מעוניינת לקבל ממני תכנים נוספים עם טיפים מקצועיים?
הצטרפי כאן ותקבלי למייל את הפוסט הבא!

מרגישה שהפוסט הזה תרם לך ויכול לעניין עוד מישהי?
אשמח אם תשתפי!

מעוניינת לקבל ממני תכנים נוספים עם טיפים מקצועיים?
הצטרפי כאן ותקבלי למייל את הפוסט הבא!

מעוניינת לקבל ממני תכנים נוספים עם טיפים מקצועיים?
הצטרפי כאן ותקבלי למייל את הפוסט הבא!

מעוניינת לקבל ממני תכנים נוספים עם טיפים מקצועיים?
הצטרפי כאן ותקבלי למייל את הפוסט הבא!

מעוניינת לקבל ממני תכנים נוספים עם טיפים לניהול העסק?
הצטרפי כאן ותקבלי למייל את הפוסט הבא!

מעוניינת לקבל ממני תכנים נוספים עם טיפים לניהול העסק?
הצטרפי כאן ותקבלי למייל את הפוסט הבא!