כשהתחלנו את השיפוץ של הבית שלנו, חשבתי לעצמי שמובן מאליו שאלווה אותו גם בבלוג באופן שוטף.
בפועל, לצד תקופה של עומס מבורך בסטודיו, קורסים וליווי עסקי מאוד צמוד של 20 מעצבות, וגם חיי משפחה, כמובן – מצאתי שיותר קל לי לשתף בסטורי באינסטגרם, אבל להגיע לכתוב כאן מצליח לי פחות.
מצד שני, בסטורי קשה להעביר את כל התובנות והשיעורים שלי מהשיפוץ הזה, ולא הייתי רוצה שהם יאבדו. אז הנה, אני מנצלת כמה דקות של אתנחתא לפני ערב החג כדי לכתוב את הפוסט הזה, ומטבע הדברים – נתחיל בהתחלה…

אישה בונה, אישה הורסת
באוקטובר 2021 התחלנו את שלב ההריסה של הבית שלנו בקול תרועה.
זה שלב מאוד פוטוגני, שחביב על כל מעצבת, כי הוא טומן בחובו את תחילת השינוי המיוחל בצורה הכי מוחשית שיש. אבל, זה גם שלב לא פשוט, שכדאי להיערך אליו לוגיסטית.
אצלנו, למשל, עיקר ההיערכות היתה מול השכנים, כי עיקר ההריסה אצלנו היתה בסמוך לשטח המרפסות.
בקומה העליונה – גג חדר הרחצה שלנו היה אכול רטיבות והצריך איטום או החלפה. מפאת מצבו, ומאחר ששיניתי את חלוקת החללים בשטח הזה כדי לכלול חדר רחצה נוסף לבנות הבוגרות בצמוד לחדר הרחצה שלנו – החלטנו להרוס אותו ולהתקין במקומו גג קל מפאנל אלומיניום מבודד.
עבודות ההריסה כללו ניסור מסיבי של בטון, ועל זה כדאי לדעת שתי עובדות חשובות:
1. ניסור בטון עושים עם מים על פי התקן, על מנת שלא יתפזר אבק רב, והמים האלה מחלחלים למטה. זה בהחלט עשוי לחלחל לתקרת הדירה של השכנים, וצריך לקחת את זה בחשבון. באותה מידה, זה גם משפריץ מים מהולים בבטון, ואם יש רוח – המים האלה יכולים להגיע רחוק, אפילו עד דירת הגן, כשאת עצמך משפצת בקומת הפנטהאוז. מנסיון…
2. לא רק מים עפים למטה. גם אבנים קטנות (וגדולות) יכולות לעוף במהלך עבודות הניסור וההריסה.
לכן, הטיפוץ (טיפ-שיפוץ) הראשון שלי אליכם – טיפוץ #1– הוא להיערך מראש לכל תרחיש מול השכנים, ולא לחכות לטלפון חירום שהתקרה שלהם נוזלת או לתמונה בוואטסאפ של אבנים על ריהוט הגן שלהם. אין דבר מבאס יותר משכנים כועסים!
עדיף להכין אותם מראש לזה שכל אחד מאלה עשוי לקרות, ולרכוש עבורם גלילי קרטון דקים וניילונים שאיתם יוכלו לעטוף את הציוד ואת המשטחים המרוצפים שלהם עד שהשלב הזה יסתיים.




תוכניות לחוד ומציאות לחוד
כשועלת שיפוצים ותיקה היה לי ברור, שגם לנו יהיו בלת"מים בשיפוץ.
עם זאת, לא תיארתי לעצמי שכולם יחליטו להתאגד באופן רשמי דווקא תחת קורת הגג שלנו…
הבלת"מ הראשון הגיע בדמות עמוד בטון במקום שלא צפינו. תכל'ס – בלת"מ קלאסי.
למרות שעשינו בדיקה מקיפה של קירות קונסטרוקטיביים בבית כבר בשלב מאוד ראשוני, וגם נועצנו בקונסטרוקטור בנסיון לאתר עמודים שובבים – אחד מהם התעלה על כל השאר והתחבא לנו – איך לא – בדיוק באמצע הסלון.
טיפוץ #2: מדובר בעמוד בעובי 15 ס"מ בלבד, וזו עוד סיבה מצויינת לא להסתמך על התוכנית של המודד לטובת מיפוי עמודים. לא כל העמודים הם בהכרח בעובי 20-25 ס"מ, כפי שנהוג לחשוב.
למזלי, זה לא הצריך שינוי דרמטי של התכנון, כי הוא נפל בדיוק באיזור שבו תכננתי את קיר הטלויזיה והקמין שלנו, על מחיצה שתהיה בין הסלון למטבח. אז שיניתי את תכנון המחיצה, והמשכנו הלאה.

בשלב ההריסה גם נחשפות התשתיות של הבית, והתוכנית עשויה להשתנות בהתאמה למצב בשטח. צינור ביוב שחשבנו שעובר בתוואי מסויים מתחת לריצוף – עבר בסוף בתוואי אחר, ותכנון חדר הרחצה שלנו השתנה בעקבות זאת, כי האסלות צריכות להתנקז אליו, כמובן.
בשירותי האורחים גילינו בלת"מ מסריח ממש. ליטרלי.
אלה שירותים שלא היו בדירה במקור, ואני הוספתי אותם מכיוון שכמות הנפשות בבית שלנו (שזו הדרך המעודנת שלי לומר: כמות ה"יציאות" בבית שלנו) לגמרי מצדיקה את זה.
על פי כל כללי התכנון, בדקתי מראש שיש צינור ביוב סמוך שהשירותים יוכלו להתנקז אליו, ואכן היה, אבל הצינור הסמוך התגלה כצינור לא פעיל, שכבר לא מוביל לשום שוחה, והצינור האחר באותו מפלס כבר היה מרוחק מדי (הצריך חציבה רצינית דרך חדר המדרגות המשותף של הבנין).
אז מה עושים?
אופציה אחת היתה לוותר על שירותי האורחים.
אופציה שניה היתה להתקין סילוקית, שתאפשר ניקוז של פסולת הביוב לניקוז רגיל.
זו לא היתה החלטה פשוטה, כי סילוקית שכזו מצריכה תחזוקה, ותקלה בה (זה הזמן לעצור את הנשימה) עשויה להסתיים ב… הצפה של כל פסולת הביוב בתוך חלל השירותים (מצב מסריח, אמרתי?).
אבל כנגד צקצוקי הלשון של כולם החלטתי שאני הולכת על זה.
שירותי האורחים שלנו גם כך נמצאים במפלס נמוך יותר מכל שאר הבית (מתחת למדרגות ומתחת למפלס הכניסה), כך שגם אם תהיה הצפה – זה יישאר שם (אפשר לחזור לנשום רגיל).
על סמך המלצות של קולגות בקהילה הנהדרת שלי – בחרתי בסילוקית אמינה, שמיועדת לניאגרה סמויה,
וכך, שוב, נדרשתי לשינוי ממש מינורי בתכנון.
טיפוץ #3: לא להיבהל. גם אם המצב בשטח לא דומה למה שציפיתם או רציתם – יש פתרונות, וזה בעיקר עניין של ניהול סיכונים מחושב באיזה פתרון כדאי לבחור.

החלון ושברו
כל הבלת"מים הללו התגמדו לעומת המציאות שהתגלתה לי כשהגענו לשלב תכנון האלומיניום.
בחזוני, דמיינתי ארגזי תריס סמויים, חלונות ציר מפרופיל באוהאוס, וחלוקה אחידה בכל החלונות.
נו, טוב – אחד מתוך שלושה זה גם משהו, נכון? כי לפחות נשארנו עם הבאוהאוס…
בפועל, עובי הקירות לא הספיק לארגזי תריס סמויים ברוב החדרים, והיכן שארגז תריס סמוי לא התאפשר – נאלצנו לעבור לארגזי תריס חיצוניים.
כמו כן, על מנת שנוכל לאפשר שירות לארגזי התריס במקרה של תקלה – חלוקת החלונות לא היתה בדיוק כפי שרציתי, כי בחלוקה המקורית שלי הפתח של החלון היה יוצא צר מדי למעבר של איש תחזוקה דרכו.
אבל גם זה לא ריפה את ידיי. יש לי קבלן אלומיניום מעולה, שאני סומכת עליו ועל ההמלצות שלו בעיניים עצומות, ויחד איתו גיבשתי את התכנון המוצלח ביותר עבור כל פתח ופתח בבית.

לפני סיום, כמה המלצות ממני לגבי תכנון הפתחים:
1. חלוקות – המראה ה"בלגי" מרובה החלוקות בחלונות הפך למאוד פופולרי בארץ בשנים האחרונות, אך חשוב לשים לב לכך שככל שיש יותר חלוקות בחלון – העין נמשכת יותר לאלומיניום עצמו ופחות לנוף שמאחוריו. לכן, אם יש לכם חלון שנשקף ממנו נוף עוצר נשימה – אני אישית ממליצה לכם לצמצם בו את החלוקות למינימום, ולהכביר בהן דווקא בחלונות שתרצו להסיט את תשומת הלב מהנוף הנשקף מהם.
2. גוון – חלונות כהים בגווני אפור או שחור הם בעלי מראה דרמטי יותר, אך גם ממסגרים מאוד יפה את הנוף. בחלונות כאלה חשוב לשמור על פרופילים דקים ככל האפשר, על מנת שלא ייראו מסיביים וגסים.
3. פרופיל – לא מספיק לבחור את פרופיל האלומיניום רק על פי היופי. חשוב לוודא שהוא מתאים לגודל הפתח הנדרש ולרמת האיטום הנדרשת (למשל, באיזורים שהרוחות והגשמים מכים בהם על החלונות בכיוון מסויים).
4. זיגוג – אני ממליצה על בידודית בכל החלונות בבית, בפרט באיזורים אקלימיים קרים או חמים במיוחד. השמירה על הטמפרטורה בבית חוסכת עלויות מיזוג אוויר לקירור או לחימום. במידה שיש לכם חזית בבית שהשמש מכה בה בעוצמה – מומלץ להוסיף ציפוי שמפחית את רמת הקרינה החודרת פנימה. ככל שמדובר באיזור אקלימי חם/קר יותר – כך הבידודית צריכה להיות איכותית יותר בעובי הזגוגיות ובמרווח האוויר ביניהן.
5. ציר/הזזה – שאלת השאלות! יש לזה שיקולים רבים. חלונות הזזה לא תופסים מקום במרחב החדר, אך מנגד – הם לרוב פחות אטומים (למעט בפרופילי היוקרה) ומגבילים את מפתח החלון לחצי. חלונות ציר נראים טוב יותר עם קבועי צד או קבועים תחתונים, הם אטומים יותר, אך צורת הפתיחה שלהם מגבילה יותר את העמדת הריהוט בחדר (למעט כשהפתיחה היא כנף על קבוע).
ונסיים בטיפוץ #4: לעיתים קרובות אנשים בוחרים בחלונות הציר בגלל שכך אפשר לפתוח את החלון כולו ולא רק חצי ממנו. אבל בינינו – מתי פתחתם את החלונות לרווחה כך שמחצית החלון לא הספיקה? רוב הזמן הבתים בישראל ממוזגים והחלונות סגורים, ואם מזג האוויר מאפשר אוורור טבעי – פתיחה של מחצית מהחלון ואפילו של רבע ממנו – לגמרי יספיקו!

בפרק הבא ב-CASA KONVALINA
בפוסט הבא אתמקד בעבודות הבינוי ובאתגרים נוספים שהתמודדתי איתם. יש עוד טיפוצים רבים באמתחתי. חשבתם שאלה כל הבלת"מים? תחשבו שוב.
חג אביב שמח!

נהנית מהפוסט? הירשמ/י לתפוצת הבלוג וקבל/י את הפוסטים הבאים למייל שלך!
אני מזמינה אתכם להירשם לתפוצת הבלוג ולעקוב אחר הבחירות השונות שלי גם בסטורי!