בכל שנה, יום ההולדת של עופרי מספק לי אתגרים חדשים. בת ה-6 שלי שופעת רעיונות יצירתיים לגבי כל היבט בחייה, אבל את הרעיונות היצירתיים ביותר היא שומרת למסיבת יום ההולדת שלה, והרף רק עולה משנה לשנה.
לשמחתי, לא מדובר בציפיה להפקת ענק או למסיבה נוצצת. אפשר אפילו לומר, שההפקה מסביב מעניינת אותה כקליפת הקרמבו.
מה שמעניין אותה מסתכם בעוגת יום ההולדת ובדרך שבה היא רוצה לחגוג את יום ההולדת שלה. השנה היא ביקשה יום הולדת בסימן התחביבים שלה: ציור, מוסיקה, ריקוד וצילום. כן, צילום.
העולם מנקודת מבטה של ילדה בת 6
כמתנה ליום הולדת 5, בדיוק לפני שנה, קנינו לעופרי במתנה מצלמת פוקט. זה היה אחרי ששמנו לב, שבכל הזדמנות היא מבקשת את הסמארטפונים שלנו כדי לצלם. מאז, היא הסתובבה עם המצלמה שלה בכל מקום: בטיולים, בבית, בחצר, בחוגים, בבתים של חברים ואפילו בתור לרופא. היא צילמה את העולם, את החיים שלה ואפילו את עצמה.
לקראת יום הולדת 6, היא ביקשה שנעשה תערוכה של הצילומים שהיא הכי אוהבת, כדי שהיא תוכל לחלוק אותם עם חבריה. חשבתי לעצמי, שזה רעיון ממש חמוד ותו לא, אבל כשהתחלתי לעבור על התמונות במצלמה שלה גיליתי שם עולם ומלואו, הצצה לנפשה ולנקודת מבטה של ילדה בת 5-6.
חוץ מתמונות שריגשו והפתיעו אותי מאוד, מצאתי שם גם סרטונים שהיא צילמה, בהם היא מדברת למצלמה ומספרת על הבית שלנו תוך כדי סיור מודרך בחדרים, או משתפת במחשבותיה. למעשה, אפשר לומר שמתחת לאף צמחה לי בלוגרית!
הנה הצצה לחלק קטן מהתמונות שעופרי צילמה בשנה האחרונה:












תוואי התערוכה
תחביב נוסף של עופרי הוא ציור. כבר התייחסתי כאן בפוסט אחר לכמויות הציורים שמגיעות אלינו הביתה מהגן, והן כמובן לא כוללות את כל מה שהיא מציירת בבית ואצל סבתא עליזה, שמטפחת את הכשרון שלה בדרכים יצירתיות רבות.
לקראת המסיבה, גדי ואני בחרנו יחד עם עופרי ציורים שהיא אוהבת במיוחד מהשנה-שנתיים האחרונות. הרעיון היה לתלות את הציורים לצד התמונות שהיא צילמה, כחלק מתערוכת האמנות שלה.
מה שהורגש במיוחד ביום ההולדת הזה, לעומת ימי ההולדת הקודמים שלה, הוא שהפוקוס שלה לגמרי הוסט מאלמנטים שבלעדיהם בעבר זו לא היתה חגיגה. בלונים? זר פרחים לראש? לא ממש היה לה אכפת אם יהיו או לא. כל כולה היה נתון להכנת התערוכה שלה.
וגם… לעוגה שלה.
אמא, ציירי לי עוגה
אני מודה ממש בלי להתנצל, שאני נהנית מהאתגרים שעופרי מציבה לי כל שנה עם עוגת יום ההולדת. כבר 6 שנים שאני מפסלת לה עוגות יום הולדת מבצק סוכר, החל מדובי פנדה וכלה בחורף מושלג – תמיד יש לה רעיונות מעניינים בשרוול.
את החיבה שלי לפיסול גיליתי מאוד מאוחר בחיי, בלימודי עיצוב הפנים בטכניון. בכל סמסטר נדרשנו לבנות מודל של החלל אותו תכננו, ולעשות לשם כך שימוש בכל חומר מתאים. השקעתי במודלים הללו שעות ארוכות, רובן בלילות לבנים, ונהניתי מכל רגע.
כיום, עוגות יום ההולדת של עופרי הן ההזדמנות שלי לפסל. לא בחיתוכים והדבקות של לוחות 'קאפה' ו'באלזה' אלא בבצק סוכר. נכון, זה לא בריא. כן, זה מלא בצבעי מאכל. אבל הי, יומהולדת יש רק פעם בשנה, ואני ממש בסדר עם זה שהזכרונות של עופרי מימי ההולדת שלה יהיו מתוקים מסוכר.
אז תחת הקונספט המרכזי לארוע, עוגת יום ההולדת של עופרי זכתה לשם 'עוגת תחביבים': על מצע של בצק סוכר-שוקולד, שעוטף עוגת שוקולד בחושה, הנחתי מצלמת פוקט, ציור ו'פאלטה' של צבעי מים. בין לבין הכנסתי תווי מוסיקה ואת הספרה המתבקשת: 6. כולם עשויים מבצק סוכר ומצבעים אכילים.




תגובתה של כלת השמחה בבוקר יום ההולדת: "אמא, זה ממש יפה, אבל מה עם ריקוד?!" שמישהו יסביר לה, בבקשה, שעשיתי פירואטים במשך 6 שעות כדי להכין את העוגה הזו…
תופים, בבקשה
בבוקר הארוע ההתרגשות היתה רבה. גדי, עופרי ואני הגענו מוקדם לחדר ששכרנו במתנ"ס השכונתי כדי להכין את הכל: למקם כנים עם לוחות שעם עבור התמונות והציורים, להכין את שולחנות הכיבוד, לסדר כסאות עבור ההורים המלווים, ולפרוש מחצלות ברחבי החדר.


לשם מה המחצלות? ובכן, זה המקום שבו המוסיקה קיבלה ביטוי בארוע.
לבקשתה של עופרי, הזמנו את ברוך- הידוע גם בשם טרמולו – להעביר סדנת תיפוף לילדים. ברוך הוא חבר קרוב ויקר, ומנחה מושלם לסדנאות ולארועים (לא לילדים בלבד!). הסדנה שהוא מעביר בימי הולדת כוללת תיפוף בדרבוקות, ניגון בכלי הקשה וריקודים במקצבים שונים. כלללל הילדים משתתפים, כשלכל אחד מהם תוף או כלי הקשה משלו.
ילד/ת יום ההולדת זוכה להנחות את הארוע יחד עם ברוך, לתת משימות ולחלק פרסים למשתתפים (כולם זוכים, כמובן).







אני ממליצה בחום על הסדנה של ברוך, ולכן השגתי לכם - קוראי הבלוג - הנחה שווה במיוחד:
סדנת יום הולדת לילדים ב-25% הנחה!
כל שעליכם לעשות הוא ליצור קשר עם ברוך ולספר שהגעתם דרכי. לפרטים נוספים: 052-8508677
עד העונג הבא
המסיבה היתה הצלחה מסחררת. כולם מאוד נהנו, ועופרי זכתה לחלוק עם חבריה את עולמה הפרטי ואת האמנות שלה. היה ניכר שהיא מתמלאת גאווה כשהיא מסבירה מי ומה מצולם בכל תמונה ואיפה היא צילמה אותה, והיה לי נעים לראות שהיא מרגישה מוערכת על היצירה שלה.

